Skip to content
הלימוד השבועי - רבי מאיר סנדר

תומר דבורה פרק ז': תפארת (ב')

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

נמסר ביום ב' י' תשרי ~ בעיצומו של יום הכיפורים תשפ"ז - גיליון מס' 47

הקדמה:

אנחנו עוסקים כבר תקופה ארוכה בספה"ק "תומר דבורה" שחיבר המקובל האלוקי ר' משה קורדוברו זיע"א שכולו עוסק בהליכה שלנו בדרכי הקב"ה ואיך אנחנו לומדים מזה לדרכנו בעבודת ה'! והנה, כל הספר הזה בנוי על הפסוקים שכתובים בספר מיכה: "מי אל כמוך וכו', שהם י"ג מידות של רחמים, וזה קשור קשר נפלא ליום כיפור שבו אנחנו אומרים בלילה וביום כל כך הרבה פעמים י"ג מידות של רחמים, וא"כ יש לנו ללכת בהם ג"כ.

אנחנו נמצאים כעת בעיצומו של היום הקדוש לאחר שרוב התענית מאחורינו ועוד מעט יינטו צללי ערב ונתפלל בעז"ה את תפילת מנחה של היום הקדוש, ולאחריה את תפילת נעילה, ואיתא במשנה (סוף תענית): "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים וכו', ורואים מעלת גדולת יום גדול וקדוש זה!

ידוע המעשה ממרן הבעל שם טוב הקדוש זיע"א ששמע פעם על רב אחד שמנהגו הוא שהוא ניגש לעמוד להתפלל בתפילות יום הכיפורים והוא מנגן בניגון שמח את הווידוי: "אשמנו", ועוד, והתפלא על זה הבעש"ט הרבה: "והלוא הווידוי הוא על העבירות שלנו? ומה שייך בו שמחה"? ואכן, לאחר יום הכיפורים שלח הבעש"ט שליח לאותו רב שיבוא אליו, כשהגיע אליו אותו הרב שאלו הבעש"ט על כך, והרב אמר לו בתמימות : "הלוא המנקה של המלך שמנקה לו את האורוות של הסוסים מן הלכלוך ומן הזוהמה הוא מנגן לעצמו ניגון שמח שהרי הוא משמח את המלך ומנקה לו את הזוהמה, והנה, כשאנחנו מתוודים ביום הכיפורים הרי שאנחנו מנקים את כל העוונות ולוקחים את הריח הרע שלהם מן המלך הקב"ה ואיך לא נעשה את זה מתוך ניגון ושמחה"! ואמר לו הבעש"ט: "אם זו היא כוונתך מחלקך יהיה חלקי"!, וכך נוהגים כעת בכל תפוצות ישראל שמנגנים בחזרת הש"ץ בעת אמירת הווידוי ביום הכיפורים, וזה מבאר לנו את המשנה הנ"ל שעל גדלות יום זה (וראיתי עוד לבאר עניין הניגון בווידוי בשם רבינו ה"חתם סופר" זיע"א שהרי תשובה היא מצווה, ומצווה זו היא ע"י הווידוי, ויש לעשות את המצוות בשמחה!).

בשבת הקודמת פ' האזינו ח' תשרי הסתלק מעמנו הגאון ר' מרדכי אויערבאך זצוק"ל וזכיתי להשתתף בהלוויה שלו כאן בירושלים באישון לילה בהשתתפות המונים בראשות אחיו מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א ומרן הגר"ד סגל שליט"א [ששוחח עמו וניחמו], ועוד, ואתמול ערב יום כיפור הגעתי לנחמו והיו שם המונים בראשות מרן הגאון ר' משה יהודה שלזינגר שליט"א ועוד ואמר מו"ר מרן שליט"א בין בשאר דבר נפלא מדרכיו שכל כך מתאים לספר זה שאנחנו עוסקים בו וליום זה שאנחנו נמצאים בו: כתוב בפסוק (משלי): "מים עמוקים בלב איש ואיש תבונות ידלנה" והיינו שליבו של כל יהודי הוא עמוק מאוד ואפילו יהודים שנראים רחוקים מאוד יש להם ניצוץ יהודי בליבם, וצריך אדם שהוא בבחינת: "איש תבונות" שהוא ידלה את זה כי זה מאוד עמוק! ור' מרדכי היה כזה! וזוהי הבחינה של יום הכיפורים שהוא מגלה את עומק נשמתו של יהודי שכולם משתוקקים לקדושה, וכן בספר הזה אנחנו לומדים כל כך הרבה על מי שמשיב בניו של מקום לאביהם שבשמים, שזה הליכה בדרכיו בבחינת: "כי לא ידח ממנו נידח"!

כמו"כ אתמול ט' תשרי היה היארצייט של מרן הגאון ר' יצחק זאב סולוביציק זצ"ל "הרב מבריסק" (נפטר בשנת תש"כ - לפני 67 שנה), זיע"א.

אני רוצה לומר דבר מעניין מרבינו הקדוש השל"ה זיע"א שכותב על עניין המחילה של יום הכיפורים שיש לפייס זה את זה, שיש אנשים שהולכים לפייס את חבריהם הטובים, ובאמת אין הוא צריך לפייסם שהרי: "הוא לא שונא לו ולא מבקש רעתו", ו"על כל פשעים תכסה אהבה", ויש לבני אדם לחפש דווקא את מי שהוא לא כל כך מתחבר עמו או מי ששונא אותו וכדו' ומהם לבקש מחילה! ויש לנו עוד כמה שעות לעשות את זה!

ושמא יאמר אדם: "הלוא אני כל כך הרבה שנים עושה את הימים הנוראים ואני חוזר אח"כ להיות אותו הדבר! ומה לי שוב לחזור על הכול"? מביאים מהגה"צ ר' איצל'ה בלאזר זיע"א דבר נפלא: הגמרא אומרת (ר"ה) שהתקיעות הם לבלבל את השטן, ומבארים בספרים שהוא חושב שהקול הוא קול שופרו של משיח, והוא נבהל כי כשיבוא משיח הוא יתבטל כמבואר בגמרא סוכה (פ' החליל) שהקב"ה שוחט את היצר הרע לעתיד לבוא, עיי"ש, ואף שהבוא רואה שעברו כל כך הרבה שנים עדיין הוא חושש שמא משיח הגיע, והוא נבהל מן השופר, וא"כ יהודי שחושב שכל כך הרבה שנים עבר וכבר אין לו מה לעשות! והוא מיואש, גרוע הוא מן השטן! (עפ"י "שבת טיש").

כעת נקרא לשונו של רבינו זיע"א:

שֵׁנִית

הַמִּתְגָּאֶה בְּתוֹרָתוֹ עַל הֶעָנִי וּמְבַזֶה אוֹתוֹ, כְּהַהוּא עוּבְדָא דְאֵלִיָהוּ שֶׁנִּדְמֶה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כְּעָנִי מְכֹעַר, נִבְזֶה וְנִמְאָס, לְהַכְשִׁילוֹ, שֶׁזָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו וְגַנָּה אֶת הֶעָנִי וְהוּא הוֹכִיחַ עַל פָּנָיו מוּמוֹ (תַּעֲנִית כ.), כִּי הַמִּתְגָּאֶה עַל הֶעָנִי גּוֹרֵם שֶׁהַתִּפְאֶרֶת יִתְגָּאֶה עַל הַיְסוֹד וְלֹא יִשְׁפִיעַ בּוֹ, וְאִם תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ שֶׁל חָכָם מִישֶׁבֶת עָלָיו עִם הֶעָנִי אָז הַתִּפְאֶרֶת יִשְׁפִּיעַ בַּיְסוֹד. לְפִיכָךְ יֵחָשֵׁב הֶעָנִי מְאֹד אֵצֶל הֶחָכָם וִיקָרְבֵהוּ, וְכָךְ יֵחָשֵׁב לְמַעֲלָה הַיְסוֹד אֵצֶל הַתִּפְאֶרֶת וְיִתְקַשֶׁר בּוֹ.

ונבאר בס"ד:

רבינו זיע"א ממשיך כאן על מה שדיברנו בשבוע שעבר בכלל הראשון שהוא מביא בפרק זה של "מידת התפארת" שהוא שלא יתגאה האדם בתורתו כי אם הוא מתגאה בה הרי שהתורה מגביהה עצמו ממנו ג"כ, ואומרת התורה (שהיא בחינת: "תפארת"): "אם הוא מתגאה ומתנשא אף אני אתנשא עליו", וכן מי שמתגאה על תלמידיו הרי שהתורה ג"כ מתנשאת עליו ועל תלמידיו, ואינם משיגים את התורה, וכך מתנשא ה"תפארת" על: "הנצח וההוד", ואם משפיל עצמו לתורה, ואם יש לו תלמידים זוכים לתורה הוא ותלמידיו! וכעת אור כאן רבינו זיע"א עוד בכלל השני שיש לאדם להיזהר מאוד שלא להתגאות בתורתו על העני, ובסוד הדבר כי כך הוא מעלה את ה"תפארת" על: "היסוד", שבלי להיכנס לסוד זה הרבה יותר חמור כי: "יסוד" כשמו כן הוא שהוא יסוד ובניין כולם, [ולכן מי שפוגם בקדושה שמכוונת כנגד מידת: "יסוד" קשה לו להצליח בתורה, ואכמ"ל], ומביא כאן רבינו זיע"א פשט נפלא במעשה שמובא בגמרא תענית (כ'. -:) על התנא הקדוש ר' שמעון בן אלעזר זיע"א שהיה הולך בדרך בחזרתו מלימוד תורה והיה שמח ביותר בתורתו וטייל, וראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר, ואמר לו על כך, ואותו אדם אמר לו: "לך לאומן שבראני"! כשהבין ר' שמעון שלא כהוגן עשה הלך אחריו עד לעיר לפייסו, והוא לא הסכים לפיוס, אמנם, כשהגיע לעיר יצאו כל בני העיר לקראתו, ושאלם אותו האיש מדוע הם יוצאים? ואמרו לו שהגיע אדם גדול! והוא אמר שלא ירבו כמותו, וסיפר להם המעשה, ואמרו לו שכיון שהוא אדם גדול ימחל לו, וכן הוא עשה, ופתח ר' שמעון ואמר: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז" ולכן זכה הקנה שכותבים בו ספרי תורה, תפילין ומזוזות, ולא עם הארז שהוא בגאווה, ומעשה זה הביא רבינו זיע"א ללמדנו שלא להתגאות בתורה, ובפרט על העניים, עוד חידש כאן רבינו זיע"א חידוש נפלא במעשה זה: העני הזה היה אליהו הנביא ז"ל שהגיע לנסות את ר' שמעון! ויש ספרים שמבארים במעשה זה שהוא ראה במצחו פגם של חטא, ועל זה הוכיחו שהוא מכוער, {וגם אם נבאר כפשוטו הרי שחז"ל באים לומר לנו שגם אדם גדול יכול להיכשל לפעמים, וגדלותו היא שהוא תפס את עצמו ועשה תשובה מיד! וזה כל כך מתאים ליום כיפור שאנחנו נמצאים בו כעת, שכל אחד יכול לעשות תשובה!].

וכאן יש להוסיף דברי המשנה (סוף יומא) על יום הכיפורים: "הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו", ואת זה הוא דרש מ"לפני ה" היינו העבירות שהם רק: "לפני ה" ולא: "לפני חברו", ואת זה גם רואים מהמעשה הנ"ל, ויש לציין לחקירה עתיקה שדנו בה קדמונים בפשט משנה זו: ידוע שבכל עבירה של: "בין אדם לחברו" יש גם עבירה של: "בין אדם למקום" שהרי אם גנב מחברו וכדו', הרי הוא גם כן עבר על רצון ה' שציווה: "לא תגנוב", והנידון הוא: האם ע"י זה שהוא שב ביום כיפור על העבירה הזאת כלפי הקב"ה ולא כלפי חברו נמחל לו החלק הזה, או שגם זה לא נמחל "עד שירצה את חברו", וזה פשיטא שאם הוא חילל שבת ר"ל וגזל מחברו, שהחילול שבת נמחל לו כי אין הם קשורים זה לזה, אמנם בזה בפשטות לא נמחל לו גם החלק הזה, וזה כוונת ר' אלעזר בן עזריה, ולכן יש לאדם לפייס את חברו בערב יום כיפור, או לקבל על עצמו לעשות כן, וכן להשיב את הגזל וכדו' ואז ימחל לו גם כלפי שמיא!

שנזכה לגמר חתימה טובה! בשורות טובות! וכל טוב!

ויש להוסיף מדברי המשנה הנ"ל על היום טוב של יום כיפור, שלכן במוצאי יום כיפור אנחנו עושים סעודה גדולה ושמחה, שהיא כעין סעודת יו"ט, וכמו שראיתי הלילה בחצרות האדמורי"ם מתולדות אברהם יצחק, שומרי אמונים ירושלים, קרעטשניף ירושלים, לעלוב צפניה שליט"א ועוד, שעשו טיש עם סעודה גדולה ותזמורת, והוא משמחת יום הכיפורים שנמחלו העוונות, והוא כעין השלמה של סעודת יו"ט, והבן.

הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' אברהם לוי שיחי' לעי"ן אביו אסלן יהודה בן מלכה ואברהם ז"ל, אמו רג'ינה בת רוחמה ומנשה ע"ה, אחיו חיים, משה (מוי'ס), יצחק בני רג'ינה ז"ל, אחיותיו מלכה ואסתר בנות רגי'נה ע"ה, אחיינו הד"ר יונתן לוי ז"ל בן רות ורפאל שיחי', ת.נ.צ.ב.ה. ולרפואת דב בן רבקה, אולג בן רנה, שרה בת שרח שיחי'

הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר הבה"ח בנימין שרגא פלאם שיחי' להצלחתו.

הגיליון נודב ע"י ידידינו ר' שמחה גבריאל גולדמן שיחי' לעי"ן אמו העניא מלכה בת ר' שלמה לייב ע"ה נלב"ע כ"ב טבת, ת.נ.צ.ב.ה.

More in this printout

View the whole printout