צדקה בערב סוכות
במטה אפרים (סימן תרכה אות כא) כתב, יש להרבות בצדקה בערב סוכות, ולהזמין אורחים עניים מהוגנים על יום טוב, כל אחד כפי יכלתו והשגת ידו.
סוכה נאה ולולב נאה, ידמה בדעתו ובזה ביאר מדרש חז"ל דכאשר יצאו בני ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה, והוא לפלא. ולפי הנ"ל מבואר היטב, דבצאת ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה, בכדי שלא תהיה הנהגתם על ידי שום שר מן השמים, רק על ידי השי"ת ב"ה בעצמו, ולכן זכו שנתקיים בהם מאמר הכתוב (שמות יג, כא) 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן' וגו'. והנה דבר בעתו מה טוב, מצות הסוכה שהיא זכר לענני הכבוד, 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן', אשר זכו ישראל על ידי הצדקה והחסד שקיימו וקיבלו עליהם, על כן מהראוי בחג הזה ביותר להתנהג בצדקה וחסד, ואז זוכים שבצל כנפיו ית"ש נחסה ונתלונן בלי שום שר אמצעי, רק הוא ית"ש באברתו יסך עלינו.
צדקת פזרונו של הרה"ק מצאנז
מפורסם הוא גודל צדקת פזרונו של הרה"ק מצאנז זי"ע, פיזר נתן לאביונים בכל ימות השנה, ולא לן בלילה עד שלא נשארה בכיסו פרוטה לפורטה, וביותר היה מפזר הון רב לצדקה בערב סוכות.
סיפר נכדו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע (בן בנו הרה"ק ר' מאיר נתן זי"ע) פעם אחת בערב חג הסוכות, פנה זקינו הקדוש אל בניו, וגם הרה"ק מבאבוב היה נוכח שם, ויאמר אליהם: הבו נא לי את כל כספיכם, יען כי בערב סוכות חייבים ליתן צדקה הרבה, וזהו 'נוי סוכה' המפואר והמהודר ביותר המייפה את הסוכה, כי בערב הבא עלינו לטובה יבוא אל הסוכה אושפיזא ואורח הגון הוא אברהם אבינו ע"ה אשר מדתו היא מדת החסד, ועל כן צריכים לחלק צדקה הרבה, ורק אז זוכים לקבל פני אברהם אבינו בתוך הסוכה. ואמרו שבאותו ערב סוכות חילק ח"י מאות זהובים לצדקה, לאחר חצות היום לא נותר בידו מאומה, ונזדמן הדבר שהלכו ליד רחוב ביתו סוחרי אתרוגים, קרא אותם הרה"ק לביתו, ואמר להם: בטח נמצא עכשיו בידכם מעות הרבה ממכירת האתרוגים, לוו נא לי את הכסף, ואשלם לכם עת מצוא, כי זקוק אני כעת לעוד 'נוי סוכה', מסרו לו את הכסף, ותיכף ומיד פיזר ונתן הכל לאביונים. וכן סיפר בנו זקני הרה"ק רבי ישעי' מטשעחויב זי"ע, כי בילדותו עשה פעם אחת בערב סוכות 'נשר' לנוי סוכה, ונכנס אל אביו הרה"ק מצאנז זצ"ל להראותו, אמר לו: 'אוי אוי, אזוי שיין, קום ארויס וועל איך דיר ווייזן וואס הייסט נוי סוכה' (מאוד יפה, צא החוצה ואראה לך מה נקרא נוי סוכה), יצא לחוץ והתחיל לפזר ממון לעניים, ואמר לו 'דאס איז נוי סוכה' (זהו נוי סוכה). (צל הקודש מנהגי קודש הערה ח', מפי נכדתו ששמעה מפה קדשו).
קרשים להשאיל לעניים
הרה"ק ר' מרדכי מלעכאוויטש זי"ע היה מנהגו להכין הרבה קרשים, בכדי להשאיל אותם אחרי יום הכפורים לעניי העיר בשביל סוכותיהם, פעם אחת בא אליו בערב סוכות סנדלר עני, והוא צולע ברגלו האחת, בבקשה להשאיל לו כמה קרשים לסוכה, הרה"ק השיב לו כי כבר אזלו מאתו כל הקרשים, ואין לו יותר, וילך העני לחפש קרשים במקום אחר, והרה"ק ראה מבעד החלון שהוא הולך מבית לבית לבקש קרשים, נכמרו רחמיו של הרה"ק על העני ופרץ בבכי ואמר: רבונו של עולם, ראה נא עד כמה גדולה וחביבה מצות סוכה לבני ישראל, ועד כמה הם מוסרים נפשם עליה, בחוץ יורד גשם רב, ובכל זאת הולך הסנדלר העני והצולע ברגלו, ומחפש קרשים כדי שיוכל לקיים מצות סוכה, השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך ישראל, ופרוס עליהם סוכת שלומך.
