ופרש עלינו סכת שלומך
כידוע, יש גזרה שוה המקשרת בין חג הסכות לחג הפסח, ט"ו ט"ו, להקיש ביניהם (קידושין לד:), וכשם שחובה לאכול כזית מצה בליל הסדר כך חובה לאכול כזית פת בלילה הראשון של סכות (סוכה כ"ז.). התבוננתי וראיתי, שבכל זאת יש הבדל עצום בין סכות לפסח. פסח חוגגים בבית, ברחבות, בהסבה, כבני מלכים. בסכות, אנו מודים על "שעור חזון איש": תארו לכם שהקבלנים היו בונים סכות ברוחב שבעה טפחים בשעור רבי חיים נאה. חצי מטר רחב, לראשו ורבו ושלחנו. שבעים סנטימטר, בכל זאת, יש הבדל. וכמה טוב שנשים פטורות, זה בגדר ה"בעלה משמחה": שיצטופף עם הצאצאים, עקב בצד אגודל, ברוך שעשני כרצונו.
והנה כשיושבים בסכה, מסובין האחד על ברכי חבירו (בפסחים ק"ח.) פותחים ואומרים: "אזמן לסעודתי אשפיזין עלאין, במטו מינך אברהם אשפיזא עלאי דיתבי עמי", מזמינים את אברהם אבינו לבוא ולהסב עמנו, ולא לבדו, אלא: "ועמך כל אשפיזי עלאי", שיביא עמו את "יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף ודוד", לכולם ימצא מקום! הכיצד?! אמר לכם – אם קנינו בימים הנוראים את המבט שהרוחניות היא העיקר, והגשמיות טפלה. שהעולם הבא הוא העיקר, והעולם הזה כפרוזדור אליו. אם כך, יוצאים מדירת קבע לדירת עראי, להסתופף בצלא דמהימנותא, בצל השכינה, וכאשר זו ההרגשה, יש מקום לכולם... רבי חיים שמואלביץ זצ"ל היה מזכיר דברי הגמרא (סנהדרין כ.) בבאור הפסוק: "שקר החן" זה דורם של משה ויהושע, "והבל היפי" זה דורו של חזקיה, "יראת ה' היא תתהלל" זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. והיה תופס בשתי ידיו את הדשים של הפראק, ואומר: "איני מבין, הפראק הזה, יכול להספיק לשני אנשים? ואיך ששה יתכסו בטלית אחת, הרי זה מושך לכאן וזה מושך לכאן!" וענה: "אכן כן, כשזה מושך לכאן וזה מושך לכאן, לא תספיק אף לשנים. אבל כשכל אחד מציע לשני, תספיק גם לששה!" וכמו שאמרו בגמרא (סנהדרין ז.) שכאשר האהבה עזה, אפשר להסתדר גם על רחבה של חרב! וכך היה סדר הדברים: שמעתי מאחד מהדור הקודם: פעם התגוררו כולם בדירת חדר אחד, והיה מקום להורים ולילדים ולאורחים. עבור להתגורר בשני חדרים, וכבר אין מקום לאורחים. בשלושה חדרים אין כבר מקום לילדים, ויש לעבור לארבעה חדרים, חדר לילדים וחדר לילדות. כשעוברים לחמשה חדרים כבר אין מקום להורים, והם יוצאים לנופש ואוכלים במסעדות... זה ההבדל בין פסח לסכות. האם אתה רואה עצמך כבן מלך, בהרחבה, ואז בעולם ומלואו אין די, או שאתה רואה עצמך בדירת עראי, ואז מצטופפים בשמחה ויש די מקום לכולם...
והנה הבדל נוסף סמלי כל כך: בפסח יש ארבעה בנים וארבע כוסות, ובסכות ארבעה מינים. ארבעה הבנים הפסח, כל אחד לעצמו, שאלתו ותשובתו. ארבעה הכוסות, "שתאן בבת אחת, לא יצא". אבל ארבעת המינים בסכות, באגודה אחת!.... "ויעשו כולם אגדה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם" – ונדרש מסופו לתחלתו" כשהרצון הוא "לעשות רצונך בלבב שלם", אזי אפשר להאגד באגודה אחת! ואם לא, עינינו הרואות... (הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, מתוך הספר "והגדת")
