אושפיזא דדוד

איתא במדרש, איוב היה קורא תגר על היסורין עד שהראהו הקב"ה דפנות הסוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. מובא בספר בני יששכר חודש תשרי מאמר י' צלא דמהימנותא (אות י"ט) בשם ספר כסף נבחר, וצ"ב.

והנבס"ד, עפימש"כ בספר שפע חיים (ירח האתנים דרוש מ"ח אות א') דבכתבי האריז"ל (פרשת לך לך) כתב, דאיוב היה גלגול תרח, ולכן באו עליו היסורים למרק עון תרח שעבד עבודה זרה עיי"ש, וכ"כ בספר אבני שוהם (פרשת בראשית דף ד.), ובספר יושב אהלים (בראשית דף י:), עכ"ז היה איוב קורא תגר, דאמנם בצדקתו ידע והבין שהצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ואין יסורין בלא עון כדאיתא בשבת (דף נ"ה.), מכל מקום אחרי שפשפש במעשיו וחזר בתשובה חשב לנכון שהיסורים יסורו ממנו, וביותר י"ל למה דמצינו במסכת סוטה (דף י"א.) שאיוב היה מיועצי מצרים, וכשראה שבני ישראל יצאו ממצרים על אף שהיו עובדי ע"ז, וזאת בגלל שראה ה' בהם שעשו תשובה, לכן קרא תגר על היסורים מדוע לא עברו ממנו אף שעשה תשובה עכ"ד.

ובספר קרבן שבת (פרק א' סי' ד') כתב, דאי נימא דישמעאל הוה בנו של אאע"ה, א"כ גם הוא בכלל הגזירה דכי גר יהיה זרעך, א"כ חל חובת הגלות על כל זרע אברהם דהיינו יצחק וישמעאל, ובדין שיהא כל אחד מהם משלם מחצית החוב דד' מאות שנה, אך כ"ז הוא דווקא אי אאע"ה שחרר את הגר וגם ישמעאל מתייחס אחר אאע"ה, משא"כ אי לא נשתחררה הגר והו"ל ישמעאל בן האמה דוולדה כמותה שאין מתייחס אחר האב, לא שייך לומר על ישמעאל כי גר יהיה זרעך עכ"ד.

ובספר אור תורה פרשת לך (אות מ"ט) כתב, דאיתא במסכת קידושין (דף ס"ח:) דשפחה ולדה כמותה, וכיון דהגר היתה שפחה, הוי ישמעאל בנה כמותה, ולא מקרי זרע אברהם, אך הא קיי"ל ביור"ד (סי' רס"ז סס"ט), דאם בא על שפחתו הוי הולד בן חורין לכל דבר, דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ומסתמא שחררה כדי שלא לעבור על איסור, אמנם י"ל, דכיון דאאע"ה לא קיים עדיין מצות פריה ורביה, שוב י"ל דלא שחררה, ועכ"ז לא עשה איסור, משום דעשה דפריה ורביה דוחה הלאו דלא יהיה קדש, אך ז"א, דהתוס' במסכת גיטין (דף מ"א.) ד"ה לישא שפחה כתבו, דגבי מצות פריה ורביה לא אמרינן עשה דוחה ל"ת, דבדידה ליכא עשה, דאשה אינה מצווה על מצות פריה ורביה עיי"ש.

ונמצא לפי"ז דאי ס"ל דאשה מצווה על מצות פריה ורביה, שפיר י"ל דלא שחררה וישמעאל לא נחשב לזרע אברהם, ול"ש לומר דחצי הגלות חל על ישמעאל, משא"כ אי ס"ל דאשה אינה מצווה על מצות פריה ורביה, ול"ש לומר עשה דוחה ל"ת, וע"כ דאאע"ה שחרר את הגר, וישמעאל נקרא זרעו של אברהם, וחצי הגלות חל על ישמעאל.

ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה:), האיש מצווה על פו"ר אבל לא האשה, רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו, ובגמרא איתא מנה"מ, אמר ר' אילעא משום ראבר"ש אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש, ופריך אדרבה וכבשוה תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק וכבשה כתיב עיי"ש.

ובספר דורש לציון (סוף דרוש י"א) כתב, דפליגי אי יש אם למקרא או יש אם למסורת, דר' יוחנן בן ברוקה דס"ל דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו, הוא משום דס"ל יש אם למקרא וכבשוה קרינן וגם אשה מצווה אפו"ר, והת"ק ס"ל דיש אם למסורת וכבשה כתיב ואשה אינה מצווה אפו"ר עיי"ש.

ואיתא במסכת סוכה (דף ו:), תנו רבנן, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ר"ש אומר, שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח, במאי קא מיפלגי, רבנן סברי יש אם למסורת, בסכת בסכת בסוכות הרי כאן ארבע, דל חד לגופיה פשו להו תלתא שתים כהלכתן, ואתאי הלכתא וגרעתא לשלישית ואוקמיה אטפח, ר"ש ס"ל יש אם למקרא, בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שש, דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית ואוקמה אטפח עיי"ש, הרי דאי ס"ל יש אם למקרא, אז בעינן שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, ואי ס"ל יש אם למסורת, אז בעינן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.

ובזה יבואר המדרש, דאיוב היה לו תרעומות על היסורים שבאו עליו, לפי שעשה תשובה, וההכרח דתשובה מהני אף על חטא דע"ז, דהלא מהאי טעמא יצאו בני ישראל ממצרים קודם הזמן, אך כשראה דבסוכה בעינן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, דס"ל יש אם למסורת, ולפי"ז י"ל דנשים פטורות ממ"ע דפו"ר, וע"כ דאברהם שחרר את הגר וישמעאל נחשב בנו של אברהם, וחצי הגלות חל על ישמעאל ומהאי טעמא יצאו בני ישראל ממצרים, וי"ל דתשובה לא מהני על חטא דע"ז, ואז נתקררה דעתו ודו"ק.

***

בספר כסף נבחר (פרשת שמיני) הביא המדרש, בזה הלשון, בשעה שקרא איוב תגר על היסורין הראה לו הקב"ה סוכה של שלש דפנות. ובספר ישמח משה (פרשת אמור) בשם ספר קהלת משה הביא הגירסא, לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה בסכת בסכת בסכות ג' פעמים וצ"ב.

והנבס"ד, עפימש"כ בספר שפע חיים ירח האיתנים (דרוש נ' ענף ג'), די"ל שאיוב סבל יסורים לכפר על הפגם על מה שאמר יעקב לרחל כדכתיב בפרשת ויצא (פרשה ל-ב), ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, שדקדק עמו הקב"ה על כך, כדאיתא (בבראשית רבה פרשה ע"א-ז), אמר לו הקב"ה כך עונים את המעיקות וכו' עיי"ש, וביאר בנזר הקודש, דלנשים מרות נפש שהם בצרה ובצער אין ראוי להשיבם אלא דברי נחמה ולא דברי רוגז עיי"ש, כמו שמצינו באלקנה שדיבר על לב חנה כשבכתה וכעסה, ולפי שלא השיבה דברי נחמה כשאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי דמי שאין לו בנים חשוב כמת, ולכן נענש איוב במדה כנגד מדה שמתו כל בניו ובנותיו.

ובספר חוט המשולש (פרשת ויצא שער המים) כתב לפרש דברי רחל ואם אין מתה אנכי, ותשובתו של יעקב אליה, עפי"מ דאיתא במסכת יבמות (דף ס"ד.), דכל מי שאינו עוסק בפו"ר חייב מיתה עיי"ש, ורחל סברה שגם האשה מצווה על מצות פו"ר כמו האיש, ולכן אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, כי מי שאינו עוסק בפו"ר חייב מיתה, ולכן בא יעקב לסתור כוונתה ואמר, התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, הלא ממך מנע ולא ממני, ואשה אינה מצווה על מצות פו"ר כלל עכ"ד החוט המשולש.

ובספר משמרת אלעזר (מהרה"ג ר' שאול בראך ז"ל) ערך אורה ושמחה (אות י"ג) כתב וז"ל, ויש לתת טעם לדבר למה הנשים פטורות ממצוה יקרה הלזו, כי הנה אמרו חז"ל במסכת עבודה זרה (דף ג.) גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, וכתבו התוס' (ד"ה גדול), לפי שעל מה שהוא מצווה היצר הרע מסיתו בכל כחו שימנע מלעשותו, אבל בדבר שאינו מצווה עליו אין היצר הרע מסיתו כל כך עיי"ש, וידוע שיסורי אשה בהריון ולידה הם גדולים מאוד עד שהנביאים המשילו הצרות היותר גדולות לחבלי לידה, ומעתה אם תהיה האשה מצווה על פו"ר אז יסיתה היצר הרע שלא תנשא לאיש ובקל היתה מתפתית לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורים גדולים מזה, ולכן לא חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהיה היצר הרע מסית אותה ויבוטל לגמרי מצות פו"ר עכ"ל.

ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב, דלכן אמרו ישראל נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע, דאיתא במסכת קידושין (דף מ:), וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש) בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש, ולכן אמרו בתחילה נעשה שרומז למעשה ואח"כ ונשמע שהוא בחינת תלמוד התלוי בשמיעת האוזן, להורות דמעשה גדול מתלמוד עיי"ש, וכתב שם עוד טעם דלכן הקדימו בני ישראל נעשה לנשמע, להורות דגדול שאינו מצווה ועושה, דהעדיפו לעשות בטרם יהיו מצווים מפי הגבורה עכ"ד.

ולפי"ז אי ס"ל גדול המצווה ועושה, א"כ מה שאמרו נעשה קודם לנשמע, להורות דמעשה הוא העיקר ולא התלמוד, משא"כ אי ס"ל גדול שאינו מצווה ועושה, וזהו הטעם שהקדימו נעשה לנשמע, ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן המעשה.

ואיתא במסכת שבת (דף ק"ד.), אמרי ליה רבנן לר יהושע בן לוי, אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נו"ו לא איתמר כוותייהו, אל"ף בי"ת אלף בינה (למוד תורה), גימ"ל דל"ת גמול דלים עיי"ש, ובספר בני שמואל (דף ל.) כתב, דאי בסדר אבג"ד ניתנה תורה, א"כ כתיב קודם לימוד ואח"כ המעשה צדקה, ולפי"ז ס"ל תלמוד גדול ממעשה, משא"כ אי נימא דבסדר תשר"ק ניתנה, א"כ כתיב קודם מעשה צדקה ואח"כ לימוד, וממילא ס"ל מעשה גדול מתלמוד עיי"ש. וגם אשה מצווה אפו"ר, והת"ק ס"ל דיש אם למסורת וכבשה כתיב ואשה אינה מצווה אפו"ר עיי"ש.

ובספר ברכת שמואל עה"ת פרשת האזינו (דף תרפ"ד) כתב, דאי האותיות הם בסדר תשר"ק, אז ס"ל יש אם למסורת, ואי סדר האותיות הוא אבג"ד אז ס"ל יש אם למקרא עיי"ש.

ומעתה יבואר דברי המדרש, דאיוב היה לו תרעומות על היסורים, משום דס"ל יש אם למסורת ונשים אינן מצווין על מצות פו"ר, ולפי זה כדין השיב יעקב לרחל, ולא מגיע לו להתייסר על כך, אך כשהראה לו הקב"ה סוכת של שלש דפנות, משום דס"ל יש אם למקרא, א"כ סדר האותיות הוא אבג"ד, ותלמוד גדול ממעשה, ונעשה ונשמע אמרו משום דאינו מצווה גדול ממצווה ועושה, ומעתה אשה חייבת במצות פו"ר, ומעתה צדקה רחל בדבריה ואם אין מתה אנכי, וחשב ה' עון ליעקב מה שחרה אפו בה, וכדין הוא היסורים שבאים עלי, ואז נתקררה דעתו ודו"ק.

חג שמח!

להערות [email protected]