ובחרת בחיים
פעולותיו הכבירות של רבינו נגד הבחירות האסורות לכנסת המינים שהתקיימו בשנת תשמ"ט לפ"ק
ביום כ"א חשון שנת תשמ"ט לפ"ק, התקיימו בפעם השתים עשרה, הבחירות האסורות לכנסת המינים. בפרוס בחירות אלו השתרר טשטוש הדעת, במדה שכמעט לא היתה דוגמתה, וזאת לאחר שדבר נפל במפלגות הדתיות, כאשר בגין חילוקי דעות קשים, פרשו חלק מנאמניהן, והקימו מפלגה חדשה.
אנשי המפלגה החדשה, בפחדם כי רב שלא יגיעו אל סך הקולות הנצרך לפי החוק בכדי להכניס נציג לכנסת המינים, השקיעו מאמץ אדיר למשוך את בני הישוב הישן אל הבחירות, בתואנה כי הפסד מפלגתם בבחירות יפגע בכבוד התורה של רבניה, ובהסתה כי נשתנו העיתים והזמנים, וכהיום האיסור אינו בתקפו עוד. למרות הגיחוך שבטענות אלו, נמשכו בכל זאת אחר תעמולתם, רבים שמעולם לא השתתפו בבחירות, והיה חשש פן ביום הבחירות לא יעמדו בנסיון ויקחו בהם חלק.
עסקני היהדות החרדית, אשר ראו כי לא ככל הבחירות, הבחירות האלו, אזרו עוז גם הם, זה לעומת זה, להרבות פעלים להציל נפשות טועות ותועות מלעבור על האיסור החמור. בין היתר פורסם 'קול קורא' היסטורי מאת שבעת הרועים, הלא הם שבעת גדולי הדור היותר מפורסמים בימים ההם, שהם [מלבד רבינו שכמובן היה מראשי החותמים]: א. כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'ברך משה' זצ"ל מסאטמאר. ב. מרן הגאב"ד הגאון האדיר רבי יצחק יעקב ווייס זצ"ל, בעל 'מנחת יצחק'. ג. כ"ק מרן אדמו"ר רבי יעקב לייזער זצ"ל מפשעווארסק. ד. כ"ק מרן אדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן זצ"ל מתולדות אהרן. ה. כ"ק מרן אדמו"ר רבי שמואל צבי הורוויץ זצ"ל מספינקא. ו. כ"ק מרן אדמו"ר רבי משולם פייש לעווי זצ"ל מטאהש.
במכתבם קבעו גדולי ישראל נחרצות: כי האיסור החמור לבחירות שריר וקיים, ואין כח בעולם, ולא סיבה ולא אמתלא, להתיר באיזה אופן שהוא להצביע בעד שום צד ומפלגה השולחים נבחריהם לכנסת המינים.
כמו כן קראו בו שבעת רואי פני המלך לכלל שלומי אמוני ישראל: שלא יתפתו לקריאת האומרים נשתנו העתים והותרה הרצועה, אדרבה ואדרבה האיסור החמור שריר וקיים, ומאז ועד עתה נתוספו טעמים ונימוקים לאשר ולחזק האיסור כהנה וכהנה.
***
תעמולתה הכוזבת של המפלגה החדשה, הוכרה בעיקר בעיר בני ברק, מקום משכנה, ומשכן ציבור תומכיה, עד כי אנדרלמוסיה בלתי ניתנת לתיאור אחזה בכל פינות העיר, ובולמוס של ריצה מטורפת לבחירות השתלט על תושביה. אי לזאת, ערכה 'העדה החרדית', לראשונה בתולדותיה, עצרת מחאה אדירה בעיר בני ברק, נגד המסיתים ומדיחים ליקח חלק במרכבה הטמאה של השלטון. העצרת התקיימה ביום רביעי פרשת לך, ח' חשון, ורבינו הוזמן להופיע בה פאר כראש המדברים.
בשעה היעודה התקבץ המון רב לשמוע את דבר ה' מפי רבינו ושאר הנואמים, עד כי ההיכל כולו התמלא עד אפס מקום. בהגיע רבינו, הושלך הס בין הקהל, וחרדת קודש אפפה על הנאספים כולם, והוא כובד לאלתר לשאת מדברות קדשו.
בנאומו, רעם רבינו בקול זעקה אשר זעזע את אמות הסיפים, על ההתדרדרות שלא היתה כמוה, ובמר נפש וקול בכי ויללה שאג ואמר: לא האמנתי למשמע אזני, כי הרבה יראים ושלמים שעד עתה לא לקחו מעולם חלק בבחירות, נסחפו עתה עם שטף המים הזידונים. בנהמת לב מחה נמרצות נגד המתלבשים במסוה של כבוד התורה בכדי למשוך תמימי לב אל הבחירות, והכריז והודיע כי האיסור החמור להשתתף בבחירות בעינו עומד, ואין בכח אף אחד לבטלו. את דבריו סיים בברכת "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת", לכל אלו שישמעו בקול דעת התורה האמיתית, ולא יקחו חלק בבחירות האסורות.
הרושם שדברי רבינו השאירו על הנאספים, בלתי ניתן לתיאור. שאגתו מקרב לב ונפש נגד המסיתים פילחה את האויר, והחרידה את הנוכחים עד עומק השיתין, ורבים נמנעו בעקבות כך מלהשתתף בבחירות האסורות.
***
בעצרת המחאה הקבועה שהתקיימה בירושלים על ידי 'העדה החרדית', וכמדי מועד עריכת הבחירות, הופיע שוב רבינו פאר, ונשא דברות קודש חוצבי להבות.
בדבריו הזכיר רבינו את דברי הבאר מים חיים הידועים (פרשת חיי שרה, ד"ה ויאמר אברהם), המתאונן על שקניני העולם הזה הם העיקרים בעיני האנשים, ולא הקנינים הנצחיים לעולם הבא, ומתאר בשפה מליצית כדרכו בקודש, איך כשבא אדם ומודיע שהוא שוחט, כולם יאמינו לו, אבל כשבא אדם ומבקש הלוואה, לא יאמינו לו, והכל משום שהממון הוא העיקר בעיניהם, ולא התורה והמצוות.
רבינו הסמיך דברים אלו לענין העומד על הפרק, ברמזו כי הנימוק האמיתי להקמת המפלגה החדשה ידוע לו היטב. וכה אמר בכאב לבו הטהור: בנוגע לדיני ממונות, אין הם סומכים אחד על השני, ואילו לחשש איסורי דאורייתא, הם סומכים על כל אחד כעל בעל הוראה. והלא רבינו הק' [מסאטמאר] זצ"ל בירר את האיסור להשתתף בבחירות בדברים ברורים ומאירים כנתינתם מסיני, ואיך לא יחושו לדבריו לעשותו אפילו כספיקא, להיות בשב ואל תעשה. וכי לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם?!
בהמשך דבריו הרים שוב רבינו קול מחאה אדירה נגד המסיתים לומר כי האיסור אינו בתקפו, והכריז כי האיסור החמור להשתתף בבחירות שריר וקיים כמאז ומקדם, ולא הוקל אף במאומה. רבינו חזר ואמר, שהוא לא האמין למשמע אזניו, כי ישנם יראי השם שלא השתתפו בבחירות מעולם, וכעת נתפסו לתעמולת המפלגות, לומר נשתנו העיתים. רבינו הכריז בשאגה: רחמנא ליצלן מהאי דעתא משבשתא. ואמר, כי על כגון דא ניתן להמליץ לשון מרן החתם סופר זצ"ל בצוואת קדשו: "ולא תאמרו נשתנו העתים, כי יש לנו אב זקן יתברך שמו, לא נשתנה ולא ישתנה". רבינו סיים כי בזכות הציות לדעת התורה האמיתית, ודאי תחול עלינו ברכת החתם סופר בהמשך דבריו שם: "וכל רע לא יאונה".
***
לאחר אותן הבחירות, הוגשה קובלנא אל בית המשפט הציוני, על ידי מפלגה חילונית, על זיופים שהתגלו במהלך הבחירות בכמה שכונות בבני ברק, כשהטענה היא שבעקבות זיופים אלו זכתה מפלגה דתית במושב בכנסת, שלאמיתו של דבר שייך למגישת הקובלנא. המשפט ארך כשנתיים וחצי, ובסיומו הכריע בית המשפט הציוני, כי בשכונות בהן התגלו הזיופים, תערכנה בחירות חוזרות, והתושבים יכריעו בין שני נציגים בלבד: נציג המפלגה החילונית הקובלת, ונציג המפלגה הדתית.
שוב פרץ נחשול אדיר של טשטוש הדעת, כאשר המפלגה הדתית שנציגה עמד לבחירה חוזרת, השיאה לב העם, כי בכדי שלא יבחר הנציג החילוני, הותר האיסור החמור של ההשתתפות בבחירות.
העינים נשואות היו אל רבינו, למען יפזר את הערפל ששרר סביב בחירות חוזרות אלו, ורבינו במכתב קודש שפרסם, הכריז על דעת התורה האמיתית, כי שום תירוץ ואמתלא אין בכוחה להתיר את האיסור הנורא הרובץ על הבחירות, והביא מדברי רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל בנושא.
דברי רבינו עשו את פעולתם, ולמרות ההסתה הכבדה, נמנע ציבור יראי השם גם עתה מליקח חלק בבחירות האסורות.
הכרוז ההיסטורי שפורסם לפני הבחירות בשנת תשמ"ט לפ"ק על ידי שבעת הרועים
