ושמחתם לפני ה' אלקיכם

בחג הסוכות מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים

בחג הסוכות חזרו וקלטו הכבוד את ישראל

מצות ניסוך המים, ומצוה זו היו מקיימים בששון ושמחה עצומה, כמו שהאריכו חכמינו ז"ל בתיאור השמחה שהיה אז בבית המקדש, עד כדי שאמרו (סוכה נא:) 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו', וחכמינו ז"ל (שם מח:) אסמכוה אקרא (ישעיה יב ג) 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'. ויש להבין מהו הענין בגודל השמחה שהיה בקיום מצוה זו.

הנה שונה הוא מועד חג הסוכות משאר החגים ומועדים שנתן הקב"ה לישראל, שנקרא החג הזה בשם 'זמן שמחתינו' מה שלא מצינו כן בשום יום טוב, ובתוה"ק כתיב (דברים טז יג) 'חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך וגו', והיית אך שמח', ולא מצינו כן בשום יום טוב שנכפל בו חיוב השמחה בתורה כמו בחג הסכות, כי בחג השבועות נאמר רק פעם אחד 'ושמחת לפני ה' אלקיך', ובחג הפסח לא נאמר כלל שמחה בתורה. והענין טעון ביאור מפני מה יש בחג הסוכות חיוב שמחה כזו שאין בשום יום טוב.

ונראה ביאור הענין על פי מה שכתב בחתם סופר (דרשות ח"א דף כט) לבאר מה ענין חג הסוכות שהוא זכר לענני הכבוד דייקא בימים אלו בחודש תשרי, שהרי ענני הכבוד היו תמיד עם כלל ישראל בכל השנה כולה, מעת שיצאו מארץ מצרים וכדכתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ואם כן יותר מן הראוי לעשות הזכר לזה בחודש ניסן שהוא זמן יציאת מצרים, וכמו שנתקשה בזה הטור (סימן תרכה). אלא דהנה כאשר חטאו ישראל בעגל פלטו אותם ענני הכבוד, וכאשר נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר למשה סלחתי כדברך היה זה ביום הכיפורים, ולמחרתו ירד משה מן ההר וצוה את ישראל על נדבת המשכן, שהיה לכפר על חטא העגל, ובני ישראל הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר, עד ליל א' דסוכות שאז העבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה, ואז כשנגמרה נדבת המשכן, היה גמר סליחת יום הכיפורים, וקלט הענן אותן שכבר פלט. נמצא שביום ט"ו תשרי חזרו ענני הכבוד לישראל, שחזר וקלטם הענן, ולכן שפיר עושים זכר לענני הכבוד דייקא בימים אלו, עכ"ד.

גם יש להתבונן דהנה בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקיימים בחג הסוכות את מצות ניסוך המים, ומצוה זו היו מקיימים בששון ושמחה עצומה, כמו שהאריכו חכמינו ז"ל בתיאור השמחה שהיה אז בבית המקדש, עד כדי שאמרו (סוכה נא:) 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו', וחכמינו ז"ל (שם מח:) אסמכוה אקרא (ישעיה יב ג) 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'. ויש להבין מהו הענין בגודל השמחה שהיה בקיום מצוה זו.

המשך מצוה זו היא שבעת ימים דייקא, לפי שבחופה יש שבעת ימי המשתה, וכמו כן בהסוכה שהיא זכר לענני הכבוד שהיתה החופה שבה קנה השי"ת את כלל ישראל, יש שבעת ימים, שהם כנגד שבעת ימי המשתה, עכ"ד.

ולפי זה מובן היטב מדוע כאשר חטאו ישראל בעגל פלטו אותם ענני הכבוד, כי אמרו חז"ל (שמו"ר פמ"ו ס"א) שלכן שיבר משה את הלוחות אחר שחטאו ישראל בעגל, שאמר 'מוטב ידונו כפנויה ולא כאשת איש'. ומכיון שלא היו הלוחות שהם הקידושין בין ישראל לאביהם שבשמים, אם כן אין כאן מקום לחופה, לכן פלטו אותם ענני הכבוד, אך כאשר נתרצה השי"ת לישראל ביום הכיפורים ומחל להם על חטא העגל, ונתן להם לוחות שניות, אז היו שוב הקידושין שבין ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שאמרו חז"ל (תענית כו:) 'ביום חתונתו זה מתן תורה', ופירש"י "יום הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונות'. וכיון שאז היו הקידושין, חזרו ענני הכבוד וקלטו אותם שהוא קנין החופה של השי"ת בעמו ישראל.

שנה ושנה בכח תשובת ישראל בימים הנוראים מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים

ויש להוסיף עוד בביאור דבריו הקדושים, על פי מה שכתב בספה"ק צבי לצדיק (מאמר חג הסוכות מאמר ג' אושפיזא דאברהם) לבאר מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים, דבשלמא בחג הפסח היתה המשך היציאה בעצם שבעת ימים, כי עיקר היציאה והישועה היתה בשעת קריעת ים סוף, לכן הוא חג לה' שבעת ימים, אבל מצות סוכה שהוא לזכר ענני הכבוד, הלא ענני הכבוד היו ארבעים שנה במדבר, ואם כן מדוע המצוה הבאה לזכר ענני הכבוד הוא שבעת ימים דייקא. אך יבואר דהנה כתיב (הושע ב כא) וארשתיך לי לעולם', שכנסת ישראל היא ארוסה להקב"ה, והיא כלה קרואה בנעימה, וכלל ישראל נקנית להקב"ה בחופה וקידושין, וכתבו בעלי הדרשנים דהקידושין היו בשני לוחות הברית, והחופה היתה בענני הכבוד שהכניס שם השי"ת את כלל ישראל. ולכן לפי שמצות סוכה הוא זכר לענני הכבוד שהיה כעין החופה, ממילא מובן מדוע ימים, שענינה קנין החופה ושבעת ימי המשתה של הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים. ויש לבאר על פי מה שאמרו חז"ל (יומא פו:) 'דרש ריש לקיש גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה, שנאמר (ירמיה ג א) הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה". ואף שבעצם באמת לא שייך גירושין בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שהאריך בספה"ק בני יששכר (תמוז אב מאמר ה נחמה ב אות ח), מכל מקום על ידי החטאים אפשר שיהיה כלפי חוץ בחינה של גירושין ח"ו, שיש הסתר פניו ית"ש, ואין רואים במו עינים גודל אהבתו של השי"ת לעמו ישראל, אך על ידי התשובה מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים.

והנה בכל שנה ושנה יש מחדש את חג הסוכות שבעת ימים, שהוא לזכר ענני הכבוד שהם קנין החופה של השי"ת בעמו ישראל, ושבעת הימים הם כנגד שבעת ימי המשתה, ולכאורה טעמא בעי שהרי קידושיו של השי"ת בעמו ישראל קיימים לעד ולעולמים, ואם כן מדוע נצרך בכל שנה ושנה לחוג מחדש את חג הסוכות שבעת דמהימנותא', דאחר עבור ימי התשובה ראש השנה ויום הכיפורים נתן השי"ת לישראל מצות סוכה זכר לענני הכבוד בכדי שיהיו ישראל בטוחים ומאמינים אשר השי"ת יקבלם בתשובה שלימה, על כן נקרא מצות סוכה צילא דמהימנותא, אמונת אומן אשר השי"ת מקבלנו בתשובה שלימה, עיי"ש לפי דרכו. ולדרכינו מובן הדבר היטב שהרי הסוכה היא לזכר ענני הכבוד שהיתה קנין החופה של השי"ת בכנסת ישראל, וענין חג הסוכות שבעת ימים לאחר ימי ראש השנה ויום הכיפורים, הרי מורה על כך שאף אם על ידי החטאים ח"ו היה בחינה של גירושין בין השי"ת לכנסת ישראל, מכל מקום על ידי התשובה שעשו בימים אלו, מתחדש מחדש בחג הסוכות הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, ולכן חוגים את חג ה' שבעת ימים, נגד שבעת ימי המשתה של חתן וכלה, ולכן מצוה זו מורה על האמונה שקיבלנו השי"ת בתשובה שלימה לפניו, וחידש את נישואיו עמנו.

ולכן בכל שנה ושנה אחר ראש השנה ויום הכיפורים, שאז שבים ישראל בתשובה לפניו ית"ש, יש חג הסוכות שבעת ימים, שהוא זכר לענני הכבוד שהיתה החופה שבה קנה השי"ת את עמו ישראל, להורות כי בכל שנה ושנה אף אם נפסק ח"ו על ידי החטאים הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, מכל מקום כאשר ישראל שבים בתשובה בראש השנה ויום הכיפורים נתחדש מחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, ויש בכל שנה ושנה שבעת ימים שהם כמו שבעת ימי המשתה של חתן וכלה, כי בכל שנה ושנה נתחדש מחדש בחג הסוכות הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים על ידי התשובה.

ובזה יש ליתן טעם למה שכתב האריז"ל (פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"ג) דבערב סוכות יש להרבות בצדקה. ואפ"ל על דרך שכתב בספה"ק בני יששכר (תשרי מאמר י אות לד) לבאר דברי האריז"ל, דבמצות הצדקה אף על גודל הסגולה שבזה, ככתוב (מלאכי ג י) ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, הכלל ישראל אף שהשי"ת מאחר הטובה אינם מהרהרים ומקיימים נדרם ודבריהם וצדקתם עומדת לעד, אף שלא נתקיים התנאי, עיי"ש לדרכו. ולדרכינו י"ל בזה, דהנה קיימא לן (יבמות קז.) אין תנאי בחופה, וההפלא"ה (עיין הפלא"ה כתובות ז:) למד כן אף לגבי הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, דלא שייך כאן חזרה משום איזה תנאי, אלא הנישואין שריר וקיים לעולם ועד. ולפי זה י"ל דבזה שכלל ישראל מקיימים את מצות הצדקה אף מבלי שנתקיים התנאי, מעוררים בזה למעלה שאין תנאי בחופה, והנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים יהיה קיים לעד, ולכן יש להרבות בצדקה בערב סוכות, שחג הסוכות הוא הזמן שבו מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, שלא יהיה שום תנאי מעכב בנישואין אלו, בכח שכלל ישראל מקיימים את מצוות ה' אף מבלי תנאי.

נקיים את חג הסוכות שבעת ימים, 'והיית אך שמח', אזי תזכה לזמן המקווה אשר לא תצטרך אז לששון רק לשמחה, כי יושלם מאווייך ותאמר זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, עכ"ד.

ולכאורה דבריו הקדושים טעונים ביאור, דמה שייכות יש להקיווי והצפיה לגאולה העתידה שנעלה בציון ברנה, לחג הסוכות, שמחוייבין אנחנו להתנהג בששון אל הישועה המקווה לנו, אך לדרכינו יובן, דהנה כתב בבינה לעתים (דרוש מב) לפרש הפסוקים (תהלים קל ו-ז) 'נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר, יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות', על פי מה דקיימא לן (כתובות מו:) שהבעל חייב לפדות את אשתו, שתקנו פרקונה תחת פירות (שם מז:), אם כן בדין הוא שהקב"ה יבוא ויגאלנו, כדין הבעל לאשתו כביכול. אבל באמת קיימא לן (שם נב.) פעם אחת פודה אבל לא שתי פעמים, וכבר גאלנו השי"ת מגלות מצרים, אם כן אינו מחוייב עוד לגאלנו, ועל כרחך צריך לומר דגאולה העתידה תהיה רק מכח חסדי השי"ת. וזה שאמר 'נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר', דהגאולה נקראת בוקר, ואני שומר ומצפה לשתי גאולות ושתי פדיונות, שאף שכבר גאלנו ממצרים יגאלנו שנית עוד, והגם שאינו מחוייב לפדות שתי פעמים, עם כל זה ייחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד', לפנים משורת הדין, על כן 'והרבה עמו פדות', שתי פעמים, עכ"ד.

בחג הסוכות מתעודד התקוה והציפיה לגאולה השלימה

ועוד כתב בספה"ק בני יששכר (שם אות כג) לפרש כוונת מאמר הכתוב (דברים טז טו) 'והיית אך שמח', דהנה ששון ושמחה, שניהם לשון שמחה הם, אבל ששון הוא על העתיד, מה שהאדם מתענג ושש על דבר המקווה כשהוא יודע שיבוא לו איזה ישועה וטובה, ושמחה היא על העבר, כשמגיע לאדם איזה דבר אשר השתוקק לזה, והנה כעת בזמן שמחתינו הגם שהשמחה היא על הטובה שכבר באה שהשי"ת מחל לנו ביום הכיפורים על כל עוונותינו, עם כל זה מחוייבין אנחנו גם כן להתנהג בששון אל הישועה המקווה לנו במהרה עת אשר נבוא לציון ברנה ושמחת עולם על ראשינו, על כן בשמחת בית השואבה נאמר (ישעיה יב ג) 'ושאבתם מים בששון', כי מחוייבין גם כן בששון, כי עדיין לא נגמר שמחת עולם עד אשר יבוא יום המקווה לה' ותהיה שמחה שלימה. והבורא ית"ש הבטיחנו דכאשר אמנם בספה"ק ייטב לב (פ' בא עה"פ החודש הזה לכם אות ג) כתב על דבריו, דלא ניחא למארייהו דנימא הכי, שתהא גאולה העתידה רק מצד החסד ולא מצד הדין, ובצפייתנו צפינו שיגאלנו ה' מכח שורת הדין ולא מצד מידת החסד. על כן נראה דדין גמור הוא שהשי"ת צריך לגאלנו גאולה שלימה כדין הבעל לאשתו, אף שכבר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והרי הבעל אינו מחויב לפדות כי אם פעם אחת, הכא שאני, כי בשעה שהוציאנו ממצרים לא היתה עדיין כנסת ישראל נשואה לבעל כביכול, כי היה אז קודם מתן תורה שאז קידש אותנו ואז היה הנישואין, לכן לא היתה יציאת מצרים מצד הדין כי אם מצד החסד, דאז לא היתה עוד כנסת ישראל נשואה, אבל משעת מתן תורה ואילך שאז היו הנישואין בין ישראל לאביהם שבשמים, מחויב לגאלנו בדין תחת פירותינו מצוות ומעשים טובים. ובזה מפרש הפסוק, 'ייחל ישראל אל ה