ושמחתם לפני ה' אלקיכם - בחג הסוכות מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים

מצות ניסוך המים, ומצוה זו היו מקיימים בששון ושמחה עצומה, כמו שהאריכו חכמינו ז"ל בתיאור השמחה שהיה אז בבית המקדש, עד כדי שאמרו (סוכה נא:) 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו', וחכמינו ז"ל (שם מח:) אסמכוה אקרא (ישעיה יב ג) 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'. ויש להבין מהו הענין בגודל השמחה שהיה בקיום מצוה זו.

הנה שונה הוא מועד חג הסוכות משאר החגים ומועדים שנתן הקב"ה לישראל, שנקרא החג הזה בשם 'זמן שמחתינו' מה שלא מצינו כן בשום יום טוב, ובתוה"ק כתיב (דברים טז יג) 'חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך וגו', והיית אך שמח', ולא מצינו כן בשום יום טוב שנכפל בו חיוב השמחה בתורה כמו בחג הסכות, כי בחג השבועות נאמר רק פעם אחד 'ושמחת לפני ה' אלקיך', ובחג הפסח לא נאמר כלל שמחה בתורה. והענין טעון ביאור מפני מה יש בחג הסוכות חיוב שמחה כזו שאין בשום יום טוב.

ונראה ביאור הענין על פי מה שכתב בחתם סופר (דרשות ח"א דף כט) לבאר מה ענין חג הסוכות שהוא זכר לענני הכבוד דייקא בימים אלו בחודש תשרי, שהרי ענני הכבוד היו תמיד עם כלל ישראל בכל השנה כולה, מעת שיצאו מארץ מצרים וכדכתיב (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ואם כן יותר מן הראוי לעשות הזכר לזה בחודש ניסן שהוא זמן יציאת מצרים, וכמו שנתקשה בזה הטור

גם יש להתבונן דהנה בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקיימים בחג הסוכות את (סימן תרכה). אלא דהנה כאשר חטאו ישראל בעגל פלטו אותם ענני הכבוד, וכאשר נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר למשה סלחתי כדברך היה זה ביום הכיפורים, ולמחרתו ירד משה מן ההר וצוה את ישראל על נדבת המשכן, שהיה לכפר על חטא העגל, ובני ישראל הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר, עד ליל א' דסוכות שאז העבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה, ואז כשנגמרה נדבת המשכן, היה גמר סליחת יום הכיפורים, וקלט הענן אותן שכבר פלט. נמצא שביום ט"ו תשרי חזרו ענני הכבוד לישראל, שחזר וקלטם הענן, ולכן שפיר עושים זכר לענני הכבוד דייקא בימים אלו, עכ"ד.

המשך מצוה זו היא שבעת ימים דייקא, לפי שבחופה יש שבעת ימי המשתה, וכמו כן בהסוכה שהיא זכר לענני הכבוד שהיתה החופה שבה קנה השי"ת את כלל ישראל, יש שבעת ימים, שהם כנגד שבעת ימי המשתה, עכ"ד.

ולפי זה מובן היטב מדוע כאשר חטאו ישראל בעגל פלטו אותם ענני הכבוד, כי אמרו חז"ל (שמו"ר פמ"ו ס"א) שלכן שיבר משה את הלוחות אחר שחטאו ישראל בעגל, שאמר 'מוטב ידונו כפנויה ולא כאשת איש'. ומכיון שלא היו הלוחות שהם הקידושין בין ישראל לאביהם שבשמים, אם כן אין כאן מקום לחופה, לכן פלטו אותם ענני הכבוד, אך כאשר נתרצה השי"ת לישראל ביום הכיפורים ומחל להם על חטא העגל, ונתן להם לוחות שניות, אז היו שוב הקידושין שבין ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שאמרו חז"ל (תענית כו:) 'ביום חתונתו זה מתן תורה', ופירש"י "יום הכיפורים שניתנו בו לוחות אחרונות'. וכיון שאז היו הקידושין, חזרו ענני הכבוד וקלטו אותם שהוא קנין החופה של השי"ת בעמו ישראל.

ויש להוסיף עוד בביאור דבריו הקדושים, על פי מה שכתב בספה"ק צבי לצדיק (מאמר חג הסוכות מאמר ג' אושפיזא דאברהם) לבאר מדוע חג הסוכות הוא שבעת ימים, דבשלמא בחג הפסח היתה המשך היציאה בעצם שבעת ימים, כי עיקר היציאה והישועה היתה בשעת קריעת ים סוף, לכן הוא חג לה' שבעת ימים, אבל מצות סוכה שהוא לזכר ענני הכבוד, הלא ענני הכבוד היו ארבעים שנה במדבר, ואם כן מדוע המצוה הבאה לזכר ענני הכבוד הוא שבעת ימים דייקא. אך יבואר דהנה כתיב (הושע ב כא) וארשתיך לי לעולם', שכנסת ישראל היא ארוסה להקב"ה, והיא כלה קרואה בנעימה, וכלל ישראל נקנית להקב"ה בחופה וקידושין, וכתבו בעלי הדרשנים דהקידושין היו בשני לוחות הברית, והחופה היתה בענני הכבוד שהכניס שם השי"ת את כלל ישראל. ולכן לפי שמצות סוכה הוא זכר לענני הכבוד שהיה כעין החופה, ממילא מובן מדוע ימים, שענינה קנין החופה ושבעת ימי המשתה של הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים. ויש לבאר על פי מה שאמרו חז"ל (יומא פו:) 'דרש ריש לקיש גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה, שנאמר (ירמיה ג א) הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה". ואף שבעצם באמת לא שייך גירושין בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שהאריך בספה"ק בני יששכר (תמוז אב מאמר ה נחמה ב אות ח), מכל מקום על ידי החטאים אפשר שיהיה כלפי חוץ בחינה של גירושין ח"ו, שיש הסתר פניו ית"ש, ואין רואים במו עינים גודל אהבתו של השי"ת לעמו ישראל, אך על ידי התשובה מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים.

דמהימנותא', דאחר עבור ימי התשובה ראש השנה ויום הכיפורים נתן השי"ת לישראל מצות סוכה זכר לענני הכבוד בכדי שיהיו ישראל בטוחים ומאמינים אשר השי"ת יקבלם בתשובה שלימה, על כן נקרא מצות סוכה צילא דמהימנותא, אמונת אומן אשר השי"ת מקבלנו בתשובה שלימה, עיי"ש לפי דרכו. ולדרכינו מובן הדבר היטב שהרי הסוכה היא לזכר ענני הכבוד שהיתה קנין החופה של השי"ת בכנסת ישראל, וענין חג הסוכות שבעת ימים לאחר ימי ראש השנה ויום הכיפורים, הרי מורה על כך שאף אם על ידי החטאים ח"ו היה בחינה של גירושין בין השי"ת לכנסת ישראל, מכל מקום על ידי התשובה שעשו בימים אלו, מתחדש מחדש בחג הסוכות הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, ולכן חוגים את חג ה' שבעת ימים, נגד שבעת ימי המשתה של חתן וכלה, ולכן מצוה זו מורה על האמונה שקיבלנו השי"ת בתשובה שלימה לפניו, וחידש את נישואיו עמנו.

ובזה יש ליתן טעם למה שכתב האריז"ל (פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"ג) דבערב סוכות יש להרבות בצדקה. ואפ"ל על דרך שכתב בספה"ק בני יששכר (תשרי מאמר י אות לד) לבאר דברי האריז"ל, דבמצות הצדקה אף על גודל הסגולה שבזה, ככתוב (מלאכי ג י) ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, הכלל ישראל אף שהשי"ת מאחר הטובה אינם מהרהרים ומקיימים נדרם ודבריהם וצדקתם עומדת לעד, אף שלא נתקיים התנאי, עיי"ש לדרכו. ולדרכינו י"ל בזה, דהנה קיימא לן (יבמות קז.) אין תנאי בחופה, וההפלא"ה (עיין הפלא"ה כתובות ז:)

ולכן בכל שנה ושנה אחר ראש השנה ויום הכיפורים, שאז שבים ישראל בתשובה לפניו ית"ש, יש חג הסוכות שבעת ימים, שהוא זכר לענני הכבוד שהיתה החופה שבה קנה השי"ת את עמו ישראל, להורות כי בכל שנה ושנה אף אם נפסק ח"ו על ידי החטאים הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, מכל מקום כאשר ישראל שבים בתשובה בראש השנה ויום הכיפורים נתחדש מחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, ויש בכל שנה ושנה שבעת ימים שהם כמו שבעת ימי המשתה של חתן וכלה, כי בכל שנה ושנה נתחדש מחדש בחג הסוכות הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים על ידי התשובה.

ונבין בזה מה שכתב בספה"ק בני יששכר (תשרי מאמר י אות יז) שעל כן נקרא מצות סוכה בזוהר הקדוש (ח"ג דף קג.) 'צילא למד כן אף לגבי הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, דלא שייך כאן חזרה משום איזה תנאי, אלא הנישואין שריר וקיים לעולם ועד. ולפי זה י"ל דבזה שכלל ישראל מקיימים את מצות הצדקה אף מבלי שנתקיים התנאי, מעוררים בזה למעלה שאין תנאי בחופה, והנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים יהיה קיים לעד, ולכן יש להרבות בצדקה בערב סוכות, שחג הסוכות הוא הזמן שבו מתחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, שלא יהיה שום תנאי מעכב בנישואין אלו, בכח שכלל ישראל מקיימים את מצוות ה' אף מבלי תנאי.

בחג הסוכות מתעודד התקוה והציפיה לגאולה השלימה

ולכאורה דבריו הקדושים טעונים ביאור, דמה שייכות יש להקיווי והצפיה לגאולה העתידה שנעלה בציון ברנה, לחג הסוכות, שמחוייבין אנחנו להתנהג בששון אל הישועה המקווה לנו, אך לדרכינו יובן, דהנה כתב בבינה לעתים (דרוש מב) לפרש הפסוקים (תהלים קל ו-ז) 'נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר, יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות', על פי מה דקיימא לן (כתובות מו:) שהבעל חייב לפדות את אשתו, שתקנו פרקונה תחת פירות (שם מז:), אם כן בדין הוא שהקב"ה יבוא ויגאלנו, כדין הבעל לאשתו כביכול. אבל באמת קיימא לן (שם נב.) פעם אחת פודה אבל לא שתי פעמים, וכבר גאלנו השי"ת מגלות מצרים, אם כן אינו מחוייב עוד לגאלנו, ועל כרחך צריך לומר דגאולה העתידה תהיה רק מכח חסדי השי"ת. וזה שאמר 'נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר', דהגאולה נקראת בוקר, ואני שומר ומצפה לשתי גאולות ושתי פדיונות, שאף שכבר גאלנו ממצרים יגאלנו שנית עוד, והגם שאינו מחוייב לפדות שתי פעמים, עם כל זה ייחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד', לפנים משורת הדין, על כן 'והרבה עמו פדות', שתי פעמים, עכ"ד.

נקיים את חג הסוכות שבעת ימים, 'והיית אך שמח', אזי תזכה לזמן המקווה אשר לא תצטרך אז לששון רק לשמחה, כי יושלם מאווייך ותאמר זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, עכ"ד.

ועוד כתב בספה"ק בני יששכר (שם אות כג) לפרש כוונת מאמר הכתוב (דברים טז טו) 'והיית אך שמח', דהנה ששון ושמחה, שניהם לשון שמחה הם, אבל ששון הוא על העתיד, מה שהאדם מתענג ושש על דבר המקווה כשהוא יודע שיבוא לו איזה ישועה וטובה, ושמחה היא על העבר, כשמגיע לאדם איזה דבר אשר השתוקק לזה, והנה כעת בזמן שמחתינו הגם שהשמחה היא על הטובה שכבר באה שהשי"ת מחל לנו ביום הכיפורים על כל עוונותינו, עם כל זה מחוייבין אנחנו גם כן להתנהג בששון אל הישועה המקווה לנו במהרה עת אשר נבוא לציון ברנה ושמחת עולם על ראשינו, על כן בשמחת בית השואבה נאמר (ישעיה יב ג) 'ושאבתם מים בששון', כי מחוייבין גם כן בששון, כי עדיין לא נגמר שמחת עולם עד אשר יבוא יום המקווה לה' ותהיה שמחה שלימה. והבורא ית"ש הבטיחנו דכאשר אמנם בספה"ק ייטב לב (פ' בא עה"פ החודש הזה לכם אות ג) כתב על דבריו, דלא ניחא למארייהו דנימא הכי, שתהא גאולה העתידה רק מצד החסד ולא מצד הדין,

ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי ובצפייתנו צפינו שיגאלנו ה' מכח שורת הדין ולא מצד מידת החסד. על כן נראה דדין גמור הוא שהשי"ת צריך לגאלנו גאולה שלימה כדין הבעל לאשתו, אף שכבר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והרי הבעל אינו מחויב לפדות כי אם פעם אחת, הכא שאני, כי בשעה שהוציאנו ממצרים לא היתה עדיין כנסת ישראל נשואה לבעל כביכול, כי היה אז קודם מתן תורה שאז קידש אותנו ואז היה הנישואין, לכן לא היתה יציאת מצרים מצד הדין כי אם מצד החסד, דאז לא היתה עוד כנסת ישראל נשואה, אבל משעת מתן תורה ואילך שאז היו הנישואין בין ישראל לאביהם שבשמים, מחויב לגאלנו בדין תחת פירותינו מצוות ומעשים טובים. ובזה מפרש הפסוק, ייחל ישראל אל ה", שיגאלנו שנית בגאולה שלימה, 'כי עם ה' החסד', שיציאת מצרים היתה רק מצד חסד השי"ת, דאז טרם נתקדשו ישראל לאביהם שבשמים, ולא היה מצד הדין, אבל עתה לאחר מתן תורה מחוייב לגאלנו בדין גמור דהבעל חייב לפדות את אשתו, לכן 'והרבה עמו פדות', עכ"ד.

ובזה אפשר לפרש כוונת הכתוב, למען 'ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', וכבר הקשו המפרשים דמה הצורך לומר שענני הכבוד היו 'בהוציאי אותם מארץ מצרים'. אך לפי דרכינו שענני הכבוד היו קנין החופה שבה היו הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, יש לומר דבא הכתוב לחזק לבב בני ישראל בדורות הבאים, שלא יעלה על לבם לומר דאף שכנסת ישראל חשובה לפני המקום כאשה לבעלה, ומחויב לפדותה, מכיון שכבר גאל את השי"ת את עמו ישראל מגלות מצרים, הרי אין הוא מחויב עוד לפדותם ולגאלם בגאולה השלימה, שכבר גאלם פעם אחת ביציאת מצרים, לזה אמר 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', שענני הכבוד היו רק לאחר יציאת מצרים, ומכיון שכן הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, היו רק לאחר יציאת מצרים, ולכן יציאת מצרים היתה רק מצד החסד ולא מצד הדין, ועכשיו שהוא כבר לאחר הנישואין מחויב עוד השי"ת לגאול שנית את עמו ישראל בגאולה שלימה.

ולפי זה יובן לנו מה שכתב בבני יששכר, דבחג הסוכות מחוייבים אנחנו להתנהג בששון אל הישועה המקווה לנו במהרה כי נעלה בציון ברנה, דמכיון שענין חג הסוכות הוא שנתחדש מחדש ענין הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, שהסוכה היא לזכר לענני הכבוד שהיתה קנין החופה של השי"ת בעמו ישראל, ושבעת ימי החג הם כנגד שבעת ימי המשתה, הרי נתעורר החיוב של השי"ת לפדות את ישראל מתוך גלותם, שהבעל חייב לפדות את אשתו, ולכן בחג הסוכות מתעורר הששון בתקוה וצפיה אל הישועה שלימה בגאולה העתידה.

ויש לבאר בזה מה שכתבו התוספות (ראש השנה טז: ד"ה כדי) בשם הירושלמי דהשטן 'כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל, וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימנא למתבלע'. והתמיה מפורסמת איך בכל שנה ושנה חושב השטן מחדש בשופר זה הוא שופר של משיח. אולם לפי דברינו הנ"ל מובן היטב, דבכל שנה ושנה בימי התשובה שישראל שבים בתשובה לפניו ית"ש, אז אם נפסק ח"ו באיזה בחינה הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, הרי על ידי התשובה, גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה, ומתחדש שוב הנשיואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, ומכיון שכן מתחדשים כמו כן החיובים שהבעל מחויב לאשתו, ואחד מהם הוא לפדותה, שמחויב השי"ת לפדות את כלל ישראל מגלותם, ומכיון שעל ידי התשובה מתחדש בכל שנה ושנה החיוב שמחויב השי"ת לגאול את ישראל מגלותם, לכן חושב השטן בכל שנה ושנה דדא הוא שיפורא דיתקע בשופר גדול, ויגאול ה' את עמו ישראל מגלותם.

הקידושין שבין ישראל לאביהם שבשמים מתחדש ע"י השמחה של מצוה שיש לכלל ישראל

בההיא הנאה אנחנו מקנין נפשותינו בקנין גמור, ונתקדש בקדושה של מעלה, עכ"ד.

וביאור דבריו הקדושים, כי נתבאר לעיל שהקידושין היו על ידי הלוחות שנתן השי"ת לכלל ישראל, ובהלוחות היו כתובים הדברים והמצוות אשר צוה ה' לישראל, ועל ידי קיום המצוות מתקדשים כלל ישראל להשי"ת כאשה לבעלה.

ונבין לפי זה מה שאמרו חז"ל דבשעה שחטאו ישראל בעגל שיבר משה את הלוחות, דאמר מוטב שידונו כפנויה ולא כאשת איש. דהנה לפי דברי העבודת ישראל שהקידושין של השי"ת בעמו ישראל הוא על ידי מעשי המצוות של ישראל, וחלים על ידי ההיא הנאה שיש לנו שהשי"ת מקבל מאתנו מעשי המצוות, נמצא שהדבר תלוי ועומד, דאם כלל ישראל אכן יש להם הרגש ההנאה והשמחה בזה שהם זוכים לעשות רצון קונם וחפץ יוצרם, אז הוי הקידושין קביעא וקיימא, כיון שיש ההיא הנאה דמקבל מתנה מינה, אך באם אין לו לאדם הרגש הלב הנכון בזה, אז חסר שלימות בהקידושין. הנה אמרו חז"ל (תנחומא עקב ח) דאלמלא נשתברו לוחות הראשונות היה חירות ממלאך המות חירות מיצר הרע, ואמרו חז"ל (שבת קמו.) דבשעת מתן תורה פסקה זוהמתן, והיו אז במדריגה נעלה מאוד, לכן מובן שאז הרגישו לנכון גודל המעלה שזוכים לעשות רצונו ית"ש ולעבדו בכל לב, והרגישו אצל קיום כל מצוה ממצוות ה' ההנאה הגדולה שהשי"ת מקבל מאתם מעשי המצוות, ולכן אז היו הקידושין בשלימות הראויה, אך כאשר חטאו בעגל ונפלו ממדריגתם, כבר לא היה להם הרגש הלב באופן נעלה כזה בקיום מצוות ה', והיה חסרון בהרגשת ההנאה שהשי"ת מקבל במצוות המלך. אמנם הנה כתיב (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה', וכאשר השי"ת מראה אותות האהבה לבני ישראל, שבים בני ישראל לאהבתו, כמו שכתוב (משלי כז יט) כמים הפנים לפנים כן לב האדם, וקל וחומר למלך מלכי המלכים הקב"ה, דכאשר הוא מראה אהבתו לבני ישראל, שבים ומתעוררים בני ישראל לאהבתו ית"ש, עיי"ש. ולכן בחג הסוכות שמתעורר גודל אהבתו של השי"ת לעמו ישראל, הזמן מסוגל לכך לעורר את האהבה להשי"ת, שזה ענין השמחה של מצוה שיש בחג הסוכות.

והנה כתב בספה"ק עבודת ישראל (פ' שמיני) על אמרינו בברכת המצוות 'אשר קדשנ"ו במצוותיו', דהוא מלשון קידושין, פי' שהוא קידש אותנו על ידי המצוות, שנהיה אנחנו מקודשים כמו האשה המקודשת לבעלה, וכמו שכתבו כמה ספרים הקדושים. ולכאורה יש לתמוה כיון דפסקינן בשולחן ערוך (אבן העזר ס"כז ס"ז) דבקידושין צריך שיתן הבעל כסף קידושין לאשה ולא שתתן היא, מה שאין כן אנחנו אומרים שהקידושין הם על ידי המצוות שאנו עושין במעשי ידינו. ויש ליישב הענין כדאיתא שם (סעיף ט) דבאדם חשוב אפילו נתנה היא מקודשת, והטעם מאחר שהוא אדם חשוב בההיא הנאה דמקבל מתנה ממנה גמרה ומקניא נפשה. ויש לומר גם בנידון דידן הואיל שיש ליוצרינו ית' מלאכים ומשרתים ושרפים ואופנים וחיות הקודש המהללים שמו תמיד, וכבודו ית' פונה ברחמים ואבה תהלה לקבל מתנה מדרי גיא ומדלי מעש,

כל תאוות והבלי עוה"ז מתבטלים לעומת התענוג ושמחה של מצוה

ויובן נמי בזה גודל השמחה שהיה אצל שמחת בית השואבה במצות ניסוך המים, על פי מה שכתב בספה"ק בני יששכר (תשרי מאמרי אות ל) בענין מצות ניסוך המים, דעל כן היה ניסוך המים לפני ה', כי ידוע הוא שמיסוד המים באים כל האהבות והתענוגים לאדם, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג (שערי קדושה לרח"ו ח"א שער ב), ומים מורה על אהבה, לכן מנסכים את המים לפני השי"ת להורות שמבטלים כל אהבות רעות וכל עסקי תענוגי עולם הזה נגד אהבתו ית"ש, עכ"ד. ולכאורה ראוי להבין איזה שייכות יש לענין זה של ביטול כל האהבות ותענוגים רעים נגד אהבתו ית"ש, לחג הסוכות דייקא.

ומעתה יתבאר לן שפיר הטעם לגודל השמחה שיש בחג הסוכות, דהנה בחג הסוכות אז הוא הזמן שנתחדש מחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, שזה ענין חג הסוכות, שהוא זכר לענני הכבוד שהיה קנין החופה שבה קנה השי"ת את כלל ישראל, כי מתעורר מחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, אף אם נפסק ח"ו על ידי העוונות, ואם כן יש לעורר אז מחדש את הקידושין שבין ישראל לאביהם שבשמים, והרי הקידושין הם על ידי שכלל ישראל יש להם הרגש הלב והכרה הנכונה בההיא הנאה שהשי"ת מקבל מהם את מעשי המצוות, ולכן יש גודל השמחה של מצוה בחג הסוכות, שבכח השמחה של מצוה, שבני ישראל יש להם הרגש הלב והשמחה בההיא הנאה שהשי"ת מקבל מהם את מעשי המצוות בנחת רוח, מתחדש הקידושין שבין ישראל לאביהם שבשמים.

ועוד דברים בגו, כי בשביל שבחג הסוכות מתעורר גודל חיבתו ואהבתו של השי"ת לעמו ישראל, שנתחדש בו הנישואין של השי"ת עם כנסת ישראל, הרי זה מעורר את אהבתם של ישראל להשי"ת, כמו שכתב בספה"ק תפארת שלמה (פ' יתרו) לתרץ קושיית הראשונים על מצות אהבת ה', שהרי האהבה תלויה בלב ולא תבוא בהכרח, זולת אשר יפעל בו החשק, וכל שלא ירגיש דבר שיפעול בו החשק אינו אוהב אף אם יכריחנו עוצם התענוג והתשוקה שיש בעשיית רצונו ית"ש, שלעומת תענוג ותשוקה זו מתבטלים כל התאוות והתענוגים רעים.

אך לדרכינו יובן על פי מה שכתב בספה"ק באר מים חיים (פ' לך) דענין האהבה והתענוג שמורגש בתאוות עולם הזה הוא, כי הקב"ה למען היות שכר ועונש בעולם, נטף והשליך מזה התענוג והדביקות שיש ברוחניות ועבודת ה' קצת דקצת, כמו טיפה אחת מים הגדול על דברים התחתוניים להיות יורגש גם בהם מבחינת תאוה וחמדה כזאת, אולם עיקר ומקור התשוקה והחמדה הוא בעבודת ה', עכ"ד. נמצא דכאשר זוכה האדם ומתעורר בלבו הרגש הנכון בעבודתו ית"ש, לטעום בהם טעם עריבות ונעימות, הרי כל התענוגים והתשוקות שבהבלי עולם הזה, כולם בטלים ומבוטלים לעומת התענוג שיש בעבודת ה'. ולכן בחג הסוכות שבו מתעורר גודל אהבתו ית"ש לעמו ישראל, מסוגל הדבר שיעורר האדם בלבו תשוקה ואהבה להשי"ת, וכאשר נתעורר בלבו אהבת ה', הרי ממילא מתבטלים כל האהבות ותענוגים רעים נגד אהבתו ית"ש. ולכן מצינו גודל השמחה דייקא במצות ניסוך המים, להיות שענין מצוה זו היא לבטל את כל האהבות ותענוגים רעים, על ידי שמתעורר האהבה להשי"ת ולתורה ומצוות, ולכן שפיר יש לעורר דייקא במצוה זו השמחה של מצוה, שמורה על המורם היוצא מדברינו, דבכל שנה ושנה בחג הסוכות מתחדש מחדש הנישואין שבין ישראל לאביהם שבשמים, ונתעורר החיובים שיש להשי"ת כלפי כלל ישראל כאשה לבעלה, ולכן אז הוא הזמן מסוגל לפעול כל מיני ישועות, וכדכתיב 'ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה', שכביכול השי"ת מחויב לספק להם לבני ישראל כל צרכיהם ולמלאות משאלותיהם במידה טובה ישועה ורחמים. השי"ת יעזור שנזכה לשמחה של מצוה אמיתית, ולכל ההשפעות הטובות הבאים על ידי כן, ונזכה לעבוד את ה' מתוך שמחה, ובקרוב נזכה ליגאל מגלותינו, בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.