וידוי ושליחת השעיר לעזאזל
וידוי ושליחת השעיר לעזאזל
לאחר שנתבארו דיני שני השעירים, חוזר התנא לבאר סדר עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים, לאחר שגמר מתן דמים של פר ושעיר, כפי שנתבארו לעיל עד דף נ"ט. כתיב (ויקרא ט"ז) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי, והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם, ונתן אותם על ראש השעיר, לסוד בזמן הזה בית עוונותם אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר". הגמרא מבארת סדר ודיני הדברים כפי הנלמד מן הפסוקים.
וידוי שעיר-
בא לו אצל שעיר המשתלח, וסומך ב' ידיו עליו ומתוודה, וכך היה אומר אנא ד' חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא ד' כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו". והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
לרבי יהודה גם לכהנים יש כפרה בשעיר המשתלח, לר' ירמיה מתני' דלא כר"י מדלא קאמר עם קדושיך, ולאביי קאי אף לר"י דהכהנים בכלל עמך ישראל.
מי היה מוליך את השעיר לעזאזל-
מסרו למי שהיה מוליכו, הכל כשרים להוליכו דכתיב "איש" להכשיר את הזר (וקמ"ל דלא נימא דכיון דכתיב ביה כפרה צריך דווקא כהן), אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו, ולרש"י בי"ד של כהנים הרגילו לעשות שהכהנים יוליכו אותו בקביעות ולא ישראל. אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא וישראל היה.
שאלו את ר"א על אדם פלוני האם יזכה לעוה"ב וי"מ שהשאלה היתה על שלמה בן דוד, ואם הרועה יכול להציל כבשה מפי ארי, וענה להם שמא שאלו אם יש להציל את הרועה מן הארי, ואם ממזר יורש ואמר להם האם מייבם, ואם מותר לסוד בזמן הזה בית ואמר להם מהעם קבר, ולמה היה חילוק בעונשי עובדי העגל שיש שמתו בסייף דכתיב "שימו איש חרבו" ויש שמתו במגיפה דכתיב "ויגוף ד' את העם" ויש שמתו בהדרוקן דכתיב "ויזר על פני המים" והיינו שבדקם כסוטות, אחרי שמעשיהם שוים, ור"א נמנע מלהשיב אע"פ שהיה יודע, מפני שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
חילוק בעונש עובדי העגל-
י"א שמי שזיבח וקיטר בסייף שהם עבודות שחייבים עליהם לע"ז סקילה, וכיון שלא נתפרשו להם ד' מיתות בי"ד נידונו בסייף כבני נח שכל מיתתם בסייף, גיפף ונישק שאין בזה מיתת בי"ד במיתה במגיפה בידי שמים, שמח בלבבו בהדרוקן. וי"א שמי שעבד בעדים והתראה בסייף, עדים בלא התראה במיתה, בלא עדים והתראה בהדרוקן. ושבט לוי כולו לא עבד עבודת כוכבים דכתיב "ויאמר מי לד' אלי ויאספו אליו כל בני לוי", והא דכתיב "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" שנעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום, היינו אבי אמו מישראל, "ואת אחיו לא הכיר" היינו אחיו מאמו מישראל, "ואת בניו לא ידע" היינו בן בתו מישראל.
כבש עשו למוליך השעיר
מפני האלכסנדריים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא, שזרזו אותו לכפר העוונות המרובים.
