יבש פסול - עשית המצוות בחיות ובהתלהבות מתוך שמחה של מצוה
ללמד על אופן צורת עשיית כל המצוות שיהיו בבחי' תעשה ולא מן העשוי, שלא יקיים אותם בלא לב וכמצוות אנשים מלומדה עד שתהא המצוה 'נעשית מאיליה'... אלא 'תעשה' אותם עם הכנה ראויה מקודםיא ומתוך התלהבות וחיות בשמחה של מצוה יב.
וכך כתב הרמב"ם (הלכות לולב ח יד) בשמחת בית השואבה 'לא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין, והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע', וביאר הריטב"א (ב"ב קכא.) שלא כל מי שרצה לרקד שם היה יכול לבוא ורק חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין, והיינו טעמא, כדי שלא יבואו חלילה לידי הוללות, והרה"ק ה'שפת אמת' זי"ע (סוכות תרל"ז ד"ה והיית) מצא רמז לכך מן הכתוב 'והיית אך שמח', ד'אך' בא למעט שמחה של הוללות.
אדרבה, כתב הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע (אות יב) לבאר מנהג ישראל לזמר בשמחת בית השואבה מפיוטי יום הכיפורים, כי בבכיות של יום הכיפורים מתקנים הבכיות שמקורם מהיפך הקדושה, ובשמחה של שמחת בית השואבה מתקנים השמחות וההוללות של כל השנה שהיו שלא כרצון ה'.
מעשה פלא הובא בגמ' (סוכה מח:), אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לר' אבהו, עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב (ישעיה יב ג) 'ושאבתם מים בששון', אמר ליה אי הוה כתיב לששון כדקאמרת, השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא [- אמר אפיקורס אחד לר' אבהו, עתידים אתם למלאות לי מים בעולם הבא שנאמר ושאבתם מים בששון, אמר לו ר' אבהו, אם היה כתוב לששון אכן היה כדברך, אך מאחר שכתוב בששון הכוונה היא שיעשו מגופך נאד מים וימלאו בך מים]. והביא הרה"ק ה'שם משמואל' זי"ע (יוה"כ תרע"ב ד"ה בש"ס) שאביו הרה"ק ה'אבני נזר' הקשה קושיא עצומה, כי מה למעשה כגון דא ולגמ'... 'כי תורתנו הקדושה איננה מקום להעתיק בה דברי התולים, ובוודאי ענייני חכמה ולימוד לאדם נרמזו בכאן', ומבאר, כי אותו מין סבר שעיקר התכלית לאדם להיות שש ושמח, וזה רמז בדבריו כי מאחר שנקרא שמו 'ששון' והוא בשמחה, אם כן קיים את תכלית החיים ובדין הוא שכולם ישמשו אותו וישאבו לו מים... אמר לו רבי אבהו כי אין התכלית בשמחה גרידא לכשעצמה שאין בה שום תוכן רוחני... אלא השמחה נועדה לצורך עבודת ה', וכך רמז לו שיקחו אותך את ה'ששון' ויעשו ממך כלי למלאות מים, כי השמחה היא 'כלי' שעל ידו עושים את רצון ה'...
ביותר צריך להיזהר שתהיה השמחה בקדושה ובטהרה, ושלא יהיה מכשול בדבר, וכבר אמרו חז"ל (קידושין פא.) 'סקבא דשתא ריגלא', ר"ל, זמן ה'חולשה' של ימות השנה הוא ברגלים מפני המכשולות המצויים, עד שכתבו התוס' (שם ד"ה סקבא) שיש אומרים שלכך נהגו להתענות אחר המועד תענית בה"ב, והחכם 'עיניו בראשו' לשמור עליהם, ולהתרחק מידי נסיון ומידי בזיון, ואכן האריכו הרבה פוסקי הדורות בזהירות היתירה שצריך בימי הרגל, עד שאפילו בבית המקדש היו נזקקים לעשות תיקון גדול בזמן 'שמחת בית השואבה' (סוכה נא:), כדי שלא יבואו לידי מכשול...
יא. ידוע מאמר העולם על הפסוק (הושע יד י) 'צדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם', כי הצדיק מכין עצמו לפני המצווה והולך לקראתה, משא"כ פושעים לא יחשבו רגע אחד בטרם יבואו לידי המצווה, רק יכשלו בם, כמי שנתקל בטעות באיזה מכשול המונח על הארץ.
וכבר כתב הרה"ק ה'שפת אמת' (האזינו תרל"ד ד"ה בטור) וז"ל, אבל אין הדבר רחוק שיותר כח והצלה יש בהכנת המצוה מגוף קיום המצוה. ויש לדון קל וחומר ממה שאמרו ז"ל (יומא כט.) הרהורי עבירה קשים מעבירה, כל שכן מדה טובה, הרהורי מצוה שאדם מהרהר ומשתוקק לקיים פקודת השי"ת טובים מהמצוה ושומרים האדם. עכ"ל.
והוכיח זאת הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע (סוכות ליל ב' תרצא) מ'שמחת בית השואבה', שעשו בבית המקדש שמחה גדולה קודם שאיבת ניסוך המים – משם שואבין רוח הקודש, ולא כתיב כן על גוף המצווה ניסוך המים לאחר הקרבת תמיד של שחר, אלא שההכנה למצווה יכולה להביא יותר אור ושמחה מהמצווה עצמה.
באמת אמרו, כי גם היצר הרע 'יודע' על גודל נחיצות ה'הכנה', ואשר על כן מנסה לבלבל את האדם שלא יתכונן כדבעי, ולא עוד אלא שמסיח דעתו מן העיקר אל הטפל, להחמיר בדקדוקים שונים [שכולם יסודתם מהררי קודש ואסור לזוז ממנהגי ישראל כמלוא נימה] שאינם עיקר וה'נקודה' של היו"ט.
והיינו טעמא, כי עיקר הנחת רוח שיש לו להקב"ה אינו לעשות רצונו ית", ומההתלהבות דקדושה שיש לו לאדם מעשיית המצוה גרידא אלא מהשתוקקות הלב 'סביב' המצוה", והשמחה והרגשת האושר בקיום המצוהשי.
משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה עובר מדי יום ביומו בין גבולות המדינות עם רכב מפואר מלא חול, והיו שומרי הגבול תמהים ושואלים מאי האי, השיב האיש ואמר, שהוא בונה כעת ארמון מפואר ורחב ידיים בעירו, וכיון שהחול באותה מדינה זול יותר על כן הוא נוטל חול מאותו מקום לצרכי הבנייה, אולם השומרים לא קבלו את תשובתו התמוהה, שהרי החול כמעט ואינו עולה מאומה, וחשדו בו שבודאי הוא מסתיר בהם אבנים טובות ומרגליות וברצונו להשתמט מלשלם עליהם מכס כדין, לפיכך ציוו עליו לרוקן את כל החול אשר ברכבו וניפו את הכל בנפה וכברה, אך לתדהמתם לא מצאו שם מאומה, בלית ברירה נתנו לו לעבור בין הגבולות, וכך נמשך המחזה הזה במשך תקופה ארוכה, מדי יום ביומו היו השומרים מנפים ומסננים את החול אך חוזרים בידיים ריקניות, שלא מצאו שם מאומה, לאחר זמן מה הודיע העשיר לשומרים, שסיים לבנות את הארמון ומעתה אינו צריך לעבור עוד בין הגבולות. היה שם חכם אחד בין השומרים, שבהיחבא ביקש ממנו שיגלה לו את סודו, וכי שוטה הוא לטרוח להעביר חול מהתם להכא להרוויח כמה פרוטות, אמר לו העשיר, לא אגלה לך עד שתבטיח אותי שלא איענש ולא תגבה ממנו מכס על כך, ואכן, לאחר שהובטח לו על הדבר הזה לגלג עליו העשיר ואמר לו, וכי לחול הייתי צריך, הרי לא חסר לי חול בחצר ביתי, אלא בכל יום נכנסתי ברכב חדש ויקר ושבתי עם רכב אחר ישן ופשוט, וכל מעשיי לא היו אלא בכדי להבריח את הרכב המפואר ולמכרו בהון רב, וכדי להסיח דעתכם מן העיקר מלאתי את הרכב בחול, וכך חשבתם בכל עת עברי 'מה מסתיר הילך זה בתוככי החול', ושכחתם לגמרי לחשוב על הרכב עצמו, אף לנו ייאמר, היצר מסיח דעתנו על דא ועל הא כדי שנשכח מה'נקודה הפנימית'.
'מעשה' באחד שנצרך לדרוש ברופאים עקב מחלתו ל"ע, ורצה לעמוד על טיבו של רופא פלוני אם מומחה הוא ובקי במלאכתו או שמא אינו אלא 'סנדלר'... ויצא לברר 'מה הבריות אומרות'... ושאל את ידידו האם מכיר הנך את הרופא הלזה והשיבו בהן, והחל לחקור אודותיו, נענה לו ידידו, מה אומר ומה אדבר... פשיטא שטוב לך לילך אליו, כי ב'חדר ההמתנה' שם שוהים הממתינים לתורם יש מזגן (עירקאנדישען) חזק מאוד המצנן היטב את האוויר, גם עומדים שם ניצבים כסאות מפוארים ומשובחים אשר נוח מאוד לשבת עליהם, אף כלי מיוחד (מתקן) למזיגת מים קרים עומד לטובת הציבור... שמע אותו השואל בחוסר סבלנות... ושאלו, מה אתה אומר על הרופא עצמו... השיב הידיד בכסילותו, אכן הרופא עצמו אינו מומחה כל כך, אך כדאי ללכת אליו בגלל ה'חדר ההמתנה'... גער בו, וכי מחפש אני אחר חדר המתנה או אחר רופא... כך היצר הרע מבלבל ומסיח דעת לחשוב על 'חדר המתנה' ולא על העיקר...
ביותר צריך להיזהר שתהיה השמחה בקדושה ובטהרה, ושלא יהיה מכשול בדבר, וכבר אמרו חז"ל (קידושין פא.) 'סקבא דשתא ריגלא', ר"ל, זמן ה'חולשה' של ימות השנה הוא ברגלים מפני המכשולות המצויים, עד שכתבו התוס' (שם ד"ה סקבא) שיש אומרים שלכך נהגו להתענות אחר המועד תענית בה"ב, והחכם 'עיניו בראשו' לשמור עליהם, ולהתרחק מידי נסיון ומידי בזיון, ואכן האריכו הרבה פוסקי הדורות בזהירות היתירה שצריך בימי הרגל, עד שאפילו בבית המקדש היו נזקקים לעשות תיקון גדול בזמן 'שמחת בית השואבה' (סוכה נא:), כדי שלא יבואו לידי מכשול...
יא. ידוע מאמר העולם על הפסוק (הושע יד י) 'צדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם', כי הצדיק מכין עצמו לפני המצווה והולך לקראתה, משא"כ פושעים לא יחשבו רגע אחד בטרם יבואו לידי המצווה, רק יכשלו בם, כמי שנתקל בטעות באיזה מכשול המונח על הארץ.
וכבר כתב הרה"ק ה'שפת אמת' (האזינו תרל"ד ד"ה בטור) וז"ל, אבל אין הדבר רחוק שיותר כח והצלה יש בהכנת המצוה מגוף קיום המצוה. ויש לדון קל וחומר ממה שאמרו ז"ל (יומא כט.) הרהורי עבירה קשים מעבירה, כל שכן מדה טובה, הרהורי מצוה שאדם מהרהר ומשתוקק לקיים פקודת השי"ת טובים מהמצוה ושומרים האדם. עכ"ל.
והוכיח זאת הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע (סוכות ליל ב' תרצא) מ'שמחת בית השואבה', שעשו בבית המקדש שמחה גדולה קודם שאיבת ניסוך המים – משם שואבין רוח הקודש, ולא כתיב כן על גוף המצווה ניסוך המים לאחר הקרבת תמיד של שחר, אלא שההכנה למצווה יכולה להביא יותר אור ושמחה מהמצווה עצמה.
באמת אמרו, כי גם היצר הרע 'יודע' על גודל נחיצות ה'הכנה', ואשר על כן מנסה לבלבל את האדם שלא יתכונן כדבעי, ולא עוד אלא שמסיח דעתו מן העיקר אל הטפל, להחמיר בדקדוקים שונים [שכולם יסודתם מהררי קודש ואסור לזוז ממנהגי ישראל כמלוא נימה] שאינם עיקר וה'נקודה' של היו"ט.
ונודע מה שכתב הרמב"ם (סוף הלכות לולב פ"ח הט"ו) מצות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו וז"ל, השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה, ח"ו בענין גודל שכרם אפילו בעולם הזה, אבל השרש ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היאטז. וכתב שהכל נשען עליו הוא, שבעשיית המצוה אל יחשוב ה'חרדים' בזה"ל, וכן גילה הרב החסיד המקובל מהר"ר שהיא עליו כמשא וממהר להסירם מעליו, אבל יחשוב יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש סודו שכל מה שהשיג שנפתחו בשכלו כאלו בעשותה אותה המצוה ירויח אלף אלפים לו שערי החכמה ורוח הקודש בשכר שהיה שמח דינרי זהב, ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית. עכ"ל. שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול, כאלו ממש וכן איתא מהאריז"ל (שעה"כ הנ"ל) וכמעט שעיקר המעלה בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה". אותה מצוה"ח, עכ"ל.
דבר נורא כתב הגה"ק רבי חיים ויטאל זי"ע (הקדמה וכה אמר הרה"ק ה'קדושת לוי' זי"ע (ליקוטים, אבות ד"ה לשער המצוות) וזל"ק, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה אם למדת) שרק מצוה הנעשית בהתלהבות נותנת מחזיק לאתרוג קודם המצוה ולאחריה, ולא בשעת מעשה כלל. וביאור הדבר, כי 'אתרוג רומז ללב', ועיקר הלב בנוגע לקיום המצוות הוא ה'עסק' והשתוקקות שלפני המצוה, ולאחריה שאינו יכול להיפרד מהמצוה, וזה עיקר החשיבות...
טו. בספר 'אמרי שפר' (ברכות יז:) להגה"צ רבי שמעון דייטש זצ"ל כתב 'וכן היה נוהג מורי הגאון מהרמ"ס (החתם סופר) ז"ל (לאחוז ארבעה מינים בידו בעת התפלה, כמנהג אנשי ירושלים בסוכה (מא:) ועי' בטור ושו"ע תרנב ב), והיה מעיד, שחיבוב מצוה גורם כוונת התפלה כל כך, שמתפלל ביו"ט של סוכות ע"י אחיזת לולב בכוונה שלימה יותר מיום הכיפורים'.
טז. וכבר אמר הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע, שבד 'ערבה' עולה כמה גראצע"ס [-פרוטות], ומ"מ עולה חשיבותו למעלה למעלה עד שהוא הוא ה'חפצא' של 'יום ערבה' יום הושענא רבא, אין זה אלא שהשמחה עושה אותו לדבר חשוב, כי אינו דומה מצוה הנעשית מתוך שמחה ששוה אלפי זהב וכסף ויותר, למצוה הנעשית כמצות אנשים מלומדה.
לעומת זאת, הרה"ק רבי מענדל מויטעפסק זי"ע (פרי הארץ מכתב כב) מבאר במה שאמרו חז"ל (חגיגה כז.) 'פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון', והקושיא נודעת, שאם כן מדוע נקראים הם בשם 'פושעי ישראל' אחר שמרבים בעשיית מצוות, ומבאר, שאכן מקיימים מצוות לרוב אבל אינם שמחים ונהנים בעשיית מצווה, על כן נגרע כל ערך מעשה המצווה. והוסיפו על דבריו בדקדוק לשון הגמ' שהם מלאים מצוות, כלומר שממלאים עצמם במצוות, עושים מצוה אחת, ועוד מצוה ועוד מצוה מבלי להתלהב ולהתפעל מכל מצווה בפני עצמה.
יז. פעם נכנס לשולחנו הטהור של ה'יסוד העבודה' חייל יהודי וראה שפניו מאירים באור נפלא ושאלו למעשיו, השיב לו שהינו משרת בחיל המלך ובליל יו"ט א' דסוכות הוצרך לעמוד על משמרתו סביבות המחנה, ונכספה וגם כלתה נפשו לישב בסוכה, וסיכן חייו ועזב את ביתן השמירה ו'רץ כצבי' עד שהגיע לסוכה שם מיהר לברך 'לישב בסוכה' ולאכול כזית פת לקיים מצוות עשה דאורייתא וחזר אל מקומו, אמר לו הרבי, אכן מצווה גדולה קיימת, ואף רבו וגדלו זכויותיך שקיימת המצווה מתוך 'מסירות נפש', מכל מקום לא בזכות כן הוארו פניך כל כך...
נענה החסיד וסיפר כי בבואו חזרה למחנהו נתרבו בקרבו רגשי שמחה וצהלה על שזכה אף בזמן קשה כזה לקיים מצוות סוכה, והחל מרקד ומפזז לכבודה של מצוה, והייתה השמחה גדולה לאלוקים, נענה ה'יסוד העבודה' אמנם כן, עבור ה'שמחה של מצוה' זכית להארת פנים כזאת.
יח. סיפר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, שבחודש אלול עלה זקנו הרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע להתיישב בארץ ישראל, ומבעוד מועד הכין לדרכו שופר לראש השנה וארבעה מינים לחג הסוכות, והנה, בערב סוכות (בהיותו על הספינה) הבחין שהערבות נכמשו ויבשו, ונפסלו מלצאת יד"ח בהם, מיד הפציר ברב החובל שיעצור באחד מאיי הים כדי שיוכל לקטוף משם ערבות לחג, הלה התנגד לבקשתו בכל תוקף כי מדוע יתעכב בהפלגת הספינה בגלל אדם אחד החפץ בכמה בדי ערבות, אולם הרה"ק מלעלוב לא הרפה ממנו, וללא אומר דברים הוציא את כל הכסף הרב שהיה לו באמתחתו (כי בטרם יציאתו מארצו קיבל סכומים גדולים ממקורביו וחסידיו) והושיטו לרב החובל, והבטיח לו את כל כספו אם ימלא את בקשתו, ואכן להצעה זו לא סירב רב החובל וזכה הרה"ק מלעלוב לקיים את המצוה כח באדם לעמוד כנגד יצר הרע, ומבאר בדרך משל להשגת הבורא. אבל העושה בלי התלהבות רק מצות לאחד שמלמדים אותו תכסיסי המלחמה, כיצד לאחוז אנשים מלומדה הוא כמו העבד הנ"ל שאין נותן האש בכלי זיין והיכן לעמוד בכדי שיוכל לפגוע בקמים כנגדו, בכלי זיין בעת המלחמה"ט.
