יום הכיפורים נקרא בלשון רבים כיפורים, ולא כיפור, כמו שנאמר בתורה: "כִּי יוֹם כְּפְּרִים הוּא לְכַבֵּר עֲלֵיכֶם". בפרקי דרבי אליעזר כתוב: אלמלא יום הכיפורים, לא היה עולם עומד. שיום הכיפורים מכפר בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר "שבת שבתון הוא לכם", שבת בעולם הזה שבתון לעולם הבא. כתב בעל "יפה ללב", שזו הסיבה שהוּא נקרא בלשון רבים, כנגד העולם הזה והעולם הבא ובשניהם הוא מכפר.
הרלב"ג כתב, שאלו המתענים בעשרת ימי תשובה, יותר מצום יום הכיפורים טועים הם. ובהגהות למדרש תלפיות כתב סיבה לכך, שאם האדם מתענה בכל עשרת ימי תשובה אזי מתרגל הוא בתענית ואינו חש בתענית שנצטווינו בתורה להתענות ביום הכיפורים, ולכן עדיף שיאכל בימים אלו כי אז יחוש היטב את התענית ויקיים בזה את מאמר חז"ל, שמי שאוכל בתשיעי ומתענה בעשירי, כאילו מתענה תשיעי ועשירי. ויש גם טעם פשוט, שאם הוא מתענה בעשרת ימי תשובה אזי ביום הכיפורים הוא חלוש, וייתכן שח"ו יאבד את כוחו ולא יוכל להתענות ביום הכיפורים שחיובו מן התורה.
כתבנו לעיל את הטעם לניגון באשמנו ובקהילות ספרד שמנגנים חטאנו לפניו, והוא מפני שהזדונות נעשות כשגגות ובתשובה מאהבה נהפכות לזכויות, לכן מנגנים. ומוסיף על כך החת"ם סופר, שמסיבה זו אומרים את הווידוי ביום הכיפורים בקול נעים, כי הווידוי הוא מצוות עשה ומצווה צריכה להיות בשמחה. וכן מובא במדרש על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" שהכוונה על הווידוי, והמתוודה נחשב כאילו הקריב קרבן והקרבן כידוע טעון שירה. על החת"ם סופר מסופר, שפעם אחת הוכרז על יום הכתרת מלך חדש בפרשבורג, וחל יום זה ביום הכיפורים. לא ניסה החת"ס לדחות את היום שלא יחללו ישראל את יום הכיפורים, ולא עלתה בידו. עמד בתפילה וירדו גשמי זעף שהרסו את כל שערי הכבוד ונדחה ליום אחר.