זמן שמחתינו

בואו ונתבונן בטעם שקוראים לחג הסוכות 'זמן שמחתינו' ואת חג הפסח "זמן חירותינו". ונראה לפרש בדרך אפשר כדלהלן.

א. דחג הסוכות הוא 'זמן שמחתינו' היות והשמחה בה היא מקובלת ומושלמת, כשכל בני המשפחה ללא יוצא מן הכלל ששים ושמחים בה, ובני הנוער והזאטוטים הם הראשונים, שמתכוננים ומתרגשים לקראת החג הבא ומתקרב, על אף הקשיים ביציאה מהבית לדירת עראי.

ב. שחג הסוכות לא בא ח"ו משמחה לאיד, או בעקבות נפילת אויבינו ומהאי טעמא גם לא אומרים בחג הפסח 'זמן שמחתינו' אלא 'זמן חירותינו' זאת בנוסף מהטעמים כדלהלן:

א. שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, ורובם מתו במכת חושך, ע"כ היציאה היתה מהולה בצער ולא היתה שמחה מושלמת.

ב. דחז"ל מלמדים אותנו בנפול אויבך אל תשמח, וכפי שאנו רואים בים סוף שאמר השי"ת מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. והוא גם אחד הטעמים, דאין אומרים הלל הגדול בשביעי של פסח.

ג. פסח כרוך בצערא דינוקא, שאינם יכולים לאכול את המאכלים להם הם רגילים וכן קשה להם עם מאכלי הפסח.

ד. כן ניתן לומר בדרך צחות שהוא זמן חירות, שבכל ימי השנה משועבדים אנו לרחוב ולאוירה ואלא בפסח, כל אחד נוהג ע"פ מנהגי ומסורת אבותיו.

רואים אנו שעל אף הניסים הגדולים, ברגע שזה בא על חשבון השני הגם שמדובר בצר ואויב, היא כבר פוגם בשמחה והיא לא מושלמת ונלמד מחג הסוכות שהוא זמן שמחתינו, היות ולא בא כלל וכלל ממפלתו של צר ואויב ולא על חשבון השני להשתדל לעבוד תמיד את השם בשמחה מושלמת, שלא לא תהיה על חשבון השני. יה"ר שנחוג את חג הסוכות בשמחה מושלמת ללא שום צער ועגמ"נ