וַיִּשְטֹּם עֵשָּו אֶת יַעֲקֹּב עַל הַבְרָּכָּה אֲשֶר בֵרֲכוֹ אָּבִּיו וַיֹּאמֶר עֵשָּו בְלִּבוֹ יִּקְרְ בוּ יְמֵי אֵבֶל אָּבִּי וְאַהַרְ גָּה אֶת יַעֲקֹּב אָּחִּי (תולדות כז מא)
אומר רש"י ז"ל: יקרבו ימי אבל אבי, כמשמעו, שלא אצער את אבא. יש להתפעל מהסבלנות העצומה שמגלה כאן עשו. התורה מעידה עד כמה ההתנהגות של יעקב פגעה בו, עד כדי שהוא צועק ובוכה, רואים מכאן כמה יש ללמוד מעשו את המעלה הזו של התגברות השכל על המידות. כאשר האדם נמצא בעיצומו של נסיון, כאשר יחם לבבו, יש לתת ללב להתקרר ולהשתמש בשכל עד יעבור זעם, ולא לנקוט בפעולה מיידית. אין כאן לימוד זכות על עשו, אלא הערה ולימוד בשבילנו, שלפעמים כשהאדם נמצא במצב המידות אינו רוצה לחכות מלנקום שמא יתקרר ויתחרט. ואכן כך קרה אצל עשו, אשר אחר כך הגיע עד למצב של "וישקהו". מעשו עלינו ללמוד איך לעבור את הנסיון. נלמד איך גם אחרי מעמד הברכות, הלך ועשה נחת רוח לאביו, בקחתו לאשה את בת ישמעאל, כפי שכתוב: וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך אל ישמעאל. עשו מחייב את כל בני האדם, איך צריכים הם להשתמש בשכלם כדי להתגבר על הנסיון, וכמו שהלל מחייב את העניים וכו'.
