פירוש הגאון ר' שמשון רפאל הירש על הפסוק "והיה בעור בשרו לנגע צרעת" (יג ב): ברוב המקומות שבהם נזכרת תיבת "נגע", ברור שאינה מתייחסת למחלה רגילה, אלא למחלה הבאה כתוצאה מגזירת אלוקית מיוחדת. אדם שנגוע בנגע, הוא "נגוע" – נגעה בו אצבע אלוקים. "נגע" הוא צורה חלשה יותר של "נגף", שהוא שורש "מגפה", מכת מוות פתאומית. הגמרא לומדת שנגעי אדם, כמו נגעי בתים, אינם מטמאים אלא אם כן ניתן ליחסם לגזירת שמים מיוחדת.
המצורע צריך להתרחק מנגיעות אישיות שגורמות לבעיות בין אדם לחברו. לדוגמה, לעשות טובה במקום להיפגע – זו ההפך מנגיעות רעות. כמו שהמצורע מתרחק פיזית מהציבור, כך גם כפרתו דורשת שמן, שמסמל התרחקות מהשפעות שליליות והיותו מעל כולם, כמו שמן שצף למעלה. השמן מסמל גם את האור שיהיה בחייו כאשר יטהר עצמו, ויזכיר לו להיות בוער בעבודת ה'.
לימוד מוסר בהתלהבות, שירה, ריקוד, תפילה – כל אלו נותנים לאדם אש בעבודת ה'. השמן מזכיר לאדם לשאוף לגדולה ולראות עצמו מיוחד, ולהימנע מענווה פסולה.
