לאן נעלם האור
אם כל כך גדלה מעלתו של היהודי, מדוע הוא לא מרגיש את האור. מדוע הוא לא מרגיש תענוג ושמחה בלימוד התורה וקיום המצוות? מדוע מדוע מדוע גם אחרי יום עמוס בעבודת השם, נפשו נשארת רעבה, ולא מתקיימת בה ההבטחה: "והשביע בצחצחות נפשך" (ישעיה נח, יא)?
והתשובה והתשובה והתשובה לכל השאלות הללו, נאמרה על ידי שלמה המלך, וכך הוא אמר: "עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט).
הקב"ה הקב"ה הקב"ה ברא את האדם עם 'מסך שקוף', דרכו הוא רואה את כל המציאות בצורה ישרה. וכאשר עובדים את הקב"ה עם המסך השקוף הזה, זוכים לחוש את כל רגשות הקודש, וכמו שנאמר: "אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא).
האדם האדם האדם שלבו ישר זוכה לשמחה וחדוה אמיתית.
אך אך אך כאשר מתחילים לחטוא הולך המסך הזה ומתכסה בחול. וכל המציאות מתחילה להראות בצורה עקומה.
ואז ואז ואז הוא מאבד את הפשטות והתמימות, ומתחיל לעשות כל מיני 'חשבונות' אסורים, 'כאילו כדאי לרמות', 'כדי להצליח מוכרחים לשקר'...
החשבונות החשבונות החשבונות שהוא עושה גורמים לו ל'רכוש' לעצמו כל מיני דרכים עקומות ועקלקלות ונעשה מתוחבל...
ואז ואז ואז נסתרת ונעלמת מקרבו כל מציאות והרגש רוחני!...
ואם ואם ואם הוא לא יתפוס את עצמו ויחזור בתשובה, הוא יכנס לסחרחורת נוראה, של תאוות ותשוקות נוראות... וכמו וכמו וכמו שנאמר: "והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט, יח).
וביאר וביאר וביאר הרמב"ן (שם):
הקב"ה הקב"ה הקב"ה ציוה אותנו רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.
והנה והנה והנה בשס"ה מצוות לא תעשה ישנם שני אופנים. אופן של 'רוה', ואופן של 'צמאה'.
4. כפי שביאר דבריו הגאון הגדול רבי דוד פוברסקי זיע"א (מוסר ודעת, חלק א - עמוד רעט).
האופן האופן האופן של 'רוה', הוא שייך למצוות לא תעשה שאין לאדם שום חשק לעבור עליהן, וממילא גם אם מזדמן לו לעבור עליהן, אין לו נסיונות, שהרי נפשו לא מרגישה חשק אליהן.
ואילו ואילו ואילו האופן של 'צמאה', הוא שייך למצוות לא תעשה שיש לו בהן טעם, ולכן כשהן מזדמנות לפניו, יש לו בזה איזה נסיון שלא לעבור על זה, ואף שסוף כל סוף הוא נזהר מלעבור עליהן, אף על פי כן הריהו בזה בגדר 'צמאה'! שנפשו משתוקקת וחומדת אותן!
ובמילים ובמילים ובמילים הללו: 'למען ספות הרוה את הצמאה', טמון יסוד נורא:
אם אם אם יקרה ובלבו של האדם תתעורר תאוה מועטת לעבור על עבירה שהיתה נפשו 'רוה' ממנה, אזי תיוולד בנפשו תאוה חדשה לדבר הזה, והיא תהפוך להיות 'צמאה'!... (ראה הערה).
וזו וזו וזו התשובה לשתי השאלות ששאלנו: למה הם לא השתנו? מכיוון מכיוון מכיוון שהתקיים בהם הפסוק: 'והמה בקשו חשבונות רבים', וזה גרם לכך שהמסך השקוף והצלול שהיה להם התעכר, והם לא הצליחו לראות את המציאות באופן תקין...
5. וזה לשון הרמב"ן (שם): נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאוד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחילה...
