איבד את רגש החיים

מבואר בדבריו

שעל ידי פירוד הלבבות, הנפש מתנתקת מהבורא יתברך, וממילא נמנע ממנה כל השפע שמשפיע הקב"ה לבוראיו.

ולכן כתב החיד"א

(רוח חיים, דרוש ג – אות ב),

שחטא לשון הרע

פוגם בחלק הרוח, שהרי על ידי לשון הרע הוא גורם לשנאה ופירוד!

ועתה נבוא להשיב על השאלה שהיתה קשה ליוסי (שמתחילת החוברת)...

איבד את רגש החיים!

כאמור,

הקב"ה ציוה אותנו שס"ה מצוות לא תעשה, והיינו שהזהירנו לא לעבור עליהם. וכאשר יהודי זוכה ונשמר מהם, הרי הוא מושך על עצמו אור עצום ונורא.

אך כאשר הוא חוטא,

הרי הוא מושך על עצמו טומאה.

וישנן ארבע עבירות,

שהעובר עליהן, מושך על עצמו טומאה גדולה ועצומה, והן: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע!

והטומאה הזו

הנמשכת על ידי הארבע העבירות הללו, מחשיכה לו את עיני הלב, והוא מהפך את הטוב לרע ואת הרע לטוב.

ולמרות חטאיו

הוא רואה את עצמו כצדיק, וממילא הוא לא יכול לחזור בתשובה. ויותר מזה, גם כשמגיעים לו היסורים, הוא לא מסוגל להבין שזה בגלל עוונותיו, והוא חושב שהם באו בגלל שהוא צדיק!

וכבר היה מעשה

(רבינו האור לציון, חלק ב – עמוד 3), והוא:

יום אחד

נכנס הגה"ק רבי בן ציון אבא שאול לשיעור כשהוא כולו נסער, וסיפר: הלכתי לחייט כדי שיסדר לי משהו בחליפה. תוך כדי עבודה פלט החייט זעקה חטופה. אצבעו נדקרה במחט. ניחמתי אותו – מספר הרב בן ציון – 'כפרת עוונות'.

נפגע החייט

והתקומם: מדוע יעליבני, אלו עבירות יש לי?! אין אלו אלא יסורי הצדיקים...

היה צורך

לפייסו ולבקש סליחתו על החשד בכשרים...

שאלתיו:

'האם כיוונת היום בכל מילה בתפילה?' והחריש. שתיקה כהודאה. יש מה לכפר.

ידעתי בו,

שכלל לא התפלל! אך לא רציתי לפגוע...

פלא פלאות:

רבן יוחנן בן זכאי נשיא ישראל, שלא הניח דבר בתורה שלא ידעו, 'מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזירות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסים משלות שועלים ומעשה מרכבה' (סוכה כח.), בכה לפני פטירתו שאינו יודע באיזו דרך יובילוהו, לגן עדן או לגיהנם, חלילה (ברכות כח:).

אף משה רבינו נתיירא מדין הגיהנם (במדבר רבה, פרשה כג – אות ה) והרגיעו הקב"ה. ואותו חייט בטוח ב'מזרח' המגיע לו בגן העדן!

הכל,

משום שלא למד ואינו יודע מה חיוביו!...