היכן היא פוטיק
סיפר הגאון רבי משה יוסף פרידלנדר (בתיאבותיו עמוד נז), וז"ל:
אחד מהחוקים שחוקקה הממשלה ההונגרית היה, שאסור לשום אדם לשווק ולהפיץ משקאות אלכוהוליים ללא רשיון בכל רחבי הונגריה. והעונש שהוטל על זה היה יכול להגיע למאסר ממושך מאוד.
פעם בשנה היו מתאספים כל הסוחרים הגרים באותו מחוז, ומתמודדים על זכיון ההפצה.
גם במחוז סערענטש היה נערך בכל שנה מעמד המכירה.
והנה למרבה הפלא, מי שהחזיקו בזכיון ההפצה במשך שנים ארוכות מאוד, במחוז סערענטש, היו בני משפחת מושקוביץ.
זה לא קרה כמובן מאהבת ישראל גדולה, אלא בגלל שלא היו להם מתחרים המסוגלים להגיע לאותה רמת יצור.
גם אם היו סוחרים הונגריים שלטשו עיניים לזכיון הממשלתי, גם הם ידעו שבלי נסיון שנצבר במשך שנים הם יתקשו לעמוד במשימה הזו. ובנוסף דמי המכרז הגבוהים שעמדו על כמה מיליוני טהלער הונגריים, הרתיעו כל סוחר שפוי מלחשוב אפילו לגשת למכרז הזה.
כך במשך שנים רבות החזיקה משפחת מושקוביץ היהודית בזכיון ההפצה היחיד בכל המחוז, ונדמה היה שאף רוח בעולם לא תזיז אותם מ'חזקה' זו.
עד שבאה והגיעה שנה אחת...
באותה שנה התקבצו כמה סוחרים הונגריים שעינם צרה היתה בהצלחת המשפחה היהודית, הרווחים הסעירו את דמיונם והם החליטו להתמודד מולם במכרז, גם אם לא ידעו בדיוק מה יעשו ביום שאחרי, כשהרשיון יהיה בידיהם. השמועה הזו הגיעה כמובן לידיעת המשפחה והטילה צל כבד על עתידה הכלכלי.
דמי הרשיון עמדו גם קודם על סכום גבוה, אם ידרשו כעת להציע סכום גבוה יותר, העסק כבר לא יהיה כדאי מבחינתם. פירוש הדבר שבעוד כמה חדשים הם יהפכו למחוסרי עבודה ופרנסה. משפחת מושקוביץ אמנם לא היתה קרובה לעולם החסידות, אבל שמו של הרבי ר' מרדכי מנדבורנא זי"ע שנודע כפועל ישועות בקרב הארץ, הגיע גם הגיע לאזניהם והם השתוקקו לקבל את ברכתו בשעה קשה זו. אך דא עקא שאף אחד מהאחים לא נכנס מימיו להיכלם של צדיקים, איש מהם מעולם לא רשם 'קוויטל'.
הם נזקקו איפוא לשליח ראוי שיכנס וימליץ עליהם טוב באזני הצדיק. 'אולי נשגר אל הצדיק את אברהם?' הציע אחד מבני המשפחה, וההצעה התקבלה לאלתר.
אברהם היה יהודי חסיד בכל נימיו. בנעוריו עוד שימש את בעל ה'ישמח משה' מאיהל זי"ע, ולאחר מכן זכה לשמש את רבי צבי הירש מליסקא זיע"א, אותו שימש עד יומו האחרון.
לאחר פטירתו של רבי צבי הירש, הקים אברהם לפרנסתו פונדק דרכים, והיי"ש שנמזג אצלו היה כמובן תוצרת מושקוביץ.
עם השנים הצטבר אצלו חוב לא מבוטל למשפחת מושקוביץ, והם לא הכבידו עליו בתשלומים, והוא חש כלפם הכרת הטוב. ולכן כשביקשו ממנו לשמש בעבורם שליח לר' מרדכי מנדבורנא, הוא לא יכול היה לסרב.
אברהם התקבל אצל הצדיק מנדבורנא בלבביות וכבוד רב, כראוי למי שיצק מים על צדיקי הדור הקודם, והגיש לו את הפיתקא בה רשומים היו שמות בני המשפחה הזקוקה לישועה והצלחה.
הצדיק העביר את עיניו על האותיות הכתובות והתעמק בהם כמה רגעים.
'היכן מתגוררת המשפחה המוזכרת כאן?' מרים הצדיק את עיניו בפליאה.
'בפוטיק' השיב אברהם.
'פוטיק, פוטיק, וואו איז דאס פוטיק?' ממלמל הרבי ר' מרדכי'לי את המילה בפיו, בנימה מופתעת, משל שמע את המילה לראשונה בחייו. 'היכן היא מצויה פוטיק הלזו?'
אברהם התבלבל לרגע, היתכן שהצדיק לא שמע על העיר ההונגרית המפורסמת השוכנת לא הרחק מביתו. 'פוטיק שוכנת ממש ליד סערענטש, על גבול דעברצין' ניסה 'להזכיר' לרבי את שכנותיה של העיר פוטיק.
אך הנתונים הגיאוגרפיים האלו לא הועילו מאומה. 'מרדכי אינו יודע היכן היא סערענטש' מגיב הצדיק באותה מטבע לשון מפתיעה. גם כשהוזכרו ערים נוספות מפורסמות הממוקמות בגלילות פוטיק, היתה תגובתו של הרבי זהה.
'אמור נא' - שאל בסוף הצדיק - 'שמא קרובה העיר לקרעסטיר?'
'אכן, נכון' - טפח אברהם על מצחו - 'איך שכחתי להזכיר את העיר המפורסמת הזו'.
'אם כן, הכל פשוט ומובן' - נהרו פניו של הצדיק - 'זו הסיבה שמרדכי אינו יודע היכן היא פוטיק, מאחר והיא מצויה בתחום השפעתו הרוחנית של הצדיק רבי ישעיה'לי מקרעסטיר'...
הרבי מנדבורנא שלף מכיסו את ה'זייגעריל' - שעון הכיס הביט בו קצרות ואמר: 'אם תצא עכשיו לקרעסטיר עוד תספיק להיכנס אל רבי ישעיה'לי, להתברך ולהיוושע עוד לפני פתיחת המכרז'.
בעוד צמד הסוסים גומעים את הקילומטרים שבין נדבורנא לקרעסטיר, יושב לו אברהם מאחור, בתוככי הכרכרה, כשמחשבות לא נעימות מסמיקות את פניו במבוכה. למען האמת, אם היה יודע מראש שהשליחות הזו תוביל אותו לקרעסטיר, סביר להניח שעם כל מחוייבותו למשפחת מושקוביץ, הוא לא היה יוצא לשליחות הזו.
עד לפני כמה שנים היו שניהם משמשים בקודש בהיכלו של הצדיק מליסקא, אברהם היה הגבאי הראשי, האיש שעל פיו ישק כל דבר בחצר הקודש, ואילו ר' ישעיה'לי היה מסיק את התנור ומנקה את השלג בפתח ביתו של הצדיק, כשהוא כפוף להוראותיו של הגבאי הראשי, אברהם.
נכון שמאז זרמו מים רבים, העולם נשתנה, הצדיק רבי ישעיה'לי התפרסם ברחבי העולם היהודי כצדיק ופועל ישועות, והוא הפך לבעל פונדק לפרנסתו, אך עדיין הוא חש אי נעימות רבה לנסוע לקרעסטיר כחסיד מן המנין, להגיש 'פיתקא דרחמי' לאותו צדיק שעד לא מכבר היה משמש תחתיו.
אך כעת, לאור הוראתו המפורשת של הצדיק מנדבורנא מוכרח היה לבצע את השליחות עד תומה.
ובקרעסטיר ישב הצדיק ר' ישעיה'לי על כסאו ושמע את רחשי לבו של אברהם... והוא גמר אומר להקל על ידידו משכבר הימים, להפחית ככל הניתן את משא האי נעימות מכתיפיו.
בהגיע אברהם לקרעסטיר יצא הצדיק לקראתו, קיבל את פניו לשלום והזמינו אותו מיד לשבת עמו לסעודה, כשהוא מרעיף עליו שפע של קירוב והארת פנים.
מיד עם תום הסעודה הפנה אותו לאחד החדרים שם הוצעה לו מיטה לפוש מטלטולי הדרך. אלא שגם אחרי כל אותות הקירוב האלו עדיין התקשה אברהם לשלוף את ה'קוויטל' ולהגישו לצדיק, הוא ניסה לדחות את הרגע ככל הניתן. השכם בבוקר העיר אותו הצדיק ר' ישעיה'לי משנתו 'מאוחר, עלינו לצאת לדרך'. אברהם אסף את חפציו ועלה חיש על הכרכרה.
הוא כבר עלה על הכרכרה ונפרד מהצדיק לשלום, מבלי שיצליח להוציא מפיו את הסיבה שלשמה הגיע לכאן... רגע לפני שהסוסים פצחו בדהירה קרא לעברו רבי ישעיה'לי, מעצמו: 'סעו נא לחיים ולשלום, הכל יהיה בסדר עם מושקוביץ'...
'הצדיק מקרעסטיר אמר שהכל יהיה בסדר' בישר אברהם בשמחה לבני משפחת מושקוביץ והם, סוחרים מדופלמים שכמותם, החליטו מיד שאם ממילא יש בידם הבטחה 'שהכל יהיה בסדר' הרי שיכולים הם להציע הצעת מחיר נמוכה מכל השנים, שהרי בלאו הכי הכל יסתדר לטובתם.
וכך עשו. בהגיע יום המכרז התייצב אחד האחים באולם המכרזים, מולו נעמד נציג הסוחרים הנכרים. תחילה השמיע היהודי את הצעתו הנמוכה באופן חריג, אחריו קם ממקומו הסוחר הנכרי, צעד בצעדים בוטחים אל השולחן, ופתח את פיו בחיוך קל, 'ההצעה שלנו היא בעע..בוו'...
קולות בעבוע וגעגוע מוזרים פרצו מגרונו. מנהל המכרז הממשלתי תקע בו עיניים מזרות אימה, משהו בתוכו אמר לו שחבורת הסוחרים שהצטרפה הפעם לראשונה למכרז, לא מתייחסת ברצינות למכרז. הקולות המצחיקים האלו כמו אישרו את מחשבותיו. 'תחזור שוב על ההצעה, אבל בצורה ברורה' אמר לו כשעיניו יורקות אש.
'ההצעה שלנו' כחכח שוב הסוחר בגרונו, ואז פתאום החלו עיניו להתגלגל, כאילו מישהו חונק אותו, פניו האדימו, קצף ניתז מאפו, ומפיו בקעו שלל גניחות וטרטורים מגוחכים, כמו אחרי קריאת 'המלך' בבית הכנסת בחג הפורים.
כמה מהנוכחים לא הצליחו להסתיר את הצחוק בירכתי פיהם, המכרז הרציני והמתוח הפך פתאום לזירה משועשעת. האיש השתתק ואחר ניסה לפצות שוב את פיו, ושוב מטר של נביחות וקרקורים.
'טוב, טוב' היסה המנהל את נציג הסוחרים המושפל, 'אני מבין שמישהו ניסה להפוך את המכרז לחוכא ואטלולא, הזכיון ישאר בידי משפחת מושקוביץ כמובן כל השנים וחסל. המכרז נעול'. מחוץ לאולם המתינו הסוחרים הנכרים במתח. כשיצא הנציג הקיפו אותו כולם בסקרנות, מצפים לשמוע מה קרה בפנים, מי זכה במכרז, ובאיזה סכום? אלא שסבר פניו הבהיר להם מיד שחל שינוי בתוכניות.
'קרה לנו דבר נורא' סיפר לחבריו, הפעם בקולו הטבעי, ללא שום בעיות, 'כשהגיע תורי לשטוח את ההצעה שלנו, נעמד מולי פתאום יהודי נמוך קומה, צחור זקן, הוא תפס אותי בגרוני ומנע ממני לדבר כאחד האדם. לא יכולתי לעשות מאומה והזכיון הופקד שוב בידיהם של היהודים'...
הסיפור המרעיש התפרסם במהירות והגיע לאזני משפחת מושקוביץ שידעו בדיוק מיהו היהודי המסתורי שבזכותו קיבלו את הזכיון בסכום הנמוך ביותר שהציעו אי פעם...
כעבור שנים, סיפר הרבי ר' ישעיה'לי מקרעסטיר בענוותנותו את המעשה הזה, ללא התפעלות יתירה והוסיף ואמר בפשטות: 'מוכרח הייתי לעשות למשפחת מושקוביץ את הטובה הזאת כ'הכרת הטוב' על חסד נעורים שגמלו עמי, הם אלו שרכשו לי את זוג המגפיים הראשון ברוחב לב, הם גם שילמו לי 'מלמדות געלט' במשך שנים, ולכן מוכרח הייתי לגמול להם טובה'...
(ע"כ הסיפור).
והשאלה צועקת: אחרי שאברהם ראה את מעלתו של ר' ישעיה'לי מקרעסטיר, למה הוא לא נעשה חסיד?!
