מדוע נעלם האור: על חשבונות עקומים ואיבוד הרגש הרוחני
מדוע נעלם האור?
אם כל כך גדלה מעלתו של היהודי, מדוע הוא לא מרגיש את האור. מדוע הוא לא מרגיש תענוג ושמחה בלימוד התורה וקיום המצוות?
מדוע גם אחרי יום עמוס בעבודת השם, נפשו נשארת רעבה, ולא מתקיימת בה ההבטחה: "וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ" (ישעיה נח, יא)?
והתשובה לכל השאלות הללו, נאמרה על ידי שלמה המלך, וכך הוא אמר: "עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז, כט).
הקב"ה ברא את האדם עם 'מסך שקוף', דרכו הוא רואה את כל המציאות בצורה ישרה. וכאשר עובדים את הקב"ה עם המסך השקוף הזה, זוכים לחוש את כל רגשות הקודש, וכמו שנאמר: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא).
האדם שלבו ישר זוכה לשמחה וחדוה אמיתית.
אך כאשר מתחילים לחטוא הולך המסך הזה ומתכסה בחול. וכל המציאות מתחילה להראות בצורה עקומה.
ואז הוא מאבד את הפשטות והתמימות, ומתחיל לעשות כל מיני 'חשבונות' אסורים, 'כאילו כדאי לרמות', 'כדי להצליח מוכרחים לשקר'...
החשבונות שהוא עושה גורמים לו ל'רכוש' לעצמו כל מיני דרכים עקומות ועקלקלות ונעשה מתוחבל...
ואז נסתרת ונעלמת מקרבו כל מציאות והרגש רוחני!...
ואם הוא לא יתפוס את עצמו ויחזור בתשובה, הוא יכנס לסחרחורת נוראה, של תאוות ותשוקות נוראות...
וכמו שנאמר: "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" (דברים כט, יח) – וביאר הרמב"ן (שם):
הקב"ה ציוה אותנו רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.
והנה בשס"ה מצוות לא תעשה ישנם שני אופנים. אופן של 'רוה', ואופן של 'צמאה'.
4. כפי שביאר דבריו הגאון הגדול רבי דוד פוברסקי זיע"א (מוסר ודעת, חלק א - עמוד רעט).
האופן של 'רוה', הוא שייך למצוות לא תעשה שאין לאדם שום חשק לעבור עליהן, וממילא גם אם מזדמן לו לעבור עליהן, אין לו נסיון, שהרי נפשו לא מרגישה חשק אליהן.
ואילו האופן של 'צמאה', הוא שייך למצוות לא תעשה שיש לו בהן טעם, ולכן כשהן מזדמנים לפניו, יש לו בזה איזה נסיון שלא לעבור על זה, ואף שסוף כל סוף הוא נזהר מלעבור עליהן, אף על פי כן הריהו בזה בגדר 'צמאה'! שנפשו משתוקקת וחומדת אותן!
ובמילים הללו: 'לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה', טמון יסוד נורא:
אם יקרה ובלבו של האדם תתעורר תאוה מועטת לעבור על עבירה שהיתה נפשו 'רוה' ממנה, אזי תיוולד בנפשו תאוה חדשה לדבר הזה, והיא תהפך להיות 'צמאה'!...
