קיצור דרך לתהומות

קיצור דרך לתהומות...

ביום ביום ביום הששי של הבריאה ברא הקב"ה את האדם עפר מן האדמה, וסידר את גופו בצורה כזו שיהיו בו רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים.

ובמעמד ובמעמד ובמעמד הר סיני זכינו וקיבלנו מהקב"ה תרי"ג (613) מצוות המתחלקות גם הן לרמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה.

וגילו וגילו וגילו לנו חז"ל שכל מצות עשה היא כנגד אבר אחד, וכל מצות לא תעשה היא כנגד גיד אחד.

ובשעה ובשעה ובשעה שיהודי זוכה ומקיים מצוה הרי הוא מושך אור וחיות על האבר המכוון נגדה. ובשעה שהוא נזהר מלעבור על מצות לא תעשה הרי הוא מושך אור וחיות על הגיד המכוון נגדה.

6. לדוגמא: יהודי שזוכה ונותן צדקה, אזי באותה שעה ידו הימנית, שנתנה צדקה, נעשית מרכבה לשכינה. וכאשר הוא מניח תפילין, באותה שעה ידו השמאלית, שהניחה תפילין, נעשית מרכבה לשכינה. וכן יהודי שהזדמן לו לעבור ליד אשה ברחוב, והוא שומר עיניו ולא מסתכל עליה, באותה שעה נעשות עיניו מרכבה לשכינה.

ולמרות ולמרות ולמרות שנצטוינו על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה, עלינו לדעת

שצלילות ושקיפות המסך של האדם תלויה דוקא במצוות לא תעשה!

אם אם אם הוא זוכה לשמור עצמו מן העבירות, המסך שלו הולך ומזדכך, עד שהוא יכול להגיע לצלילות ושקיפות של 'אספקלריא המאירה'.

ואם ואם ואם הוא נכשל בעבירות, המסך הולך ומתלכלך.

וזה וזה וזה בכל העבירות שבתורה, אך ישנן שלש עבירות שהן: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שהחוטא בהן פוגם כל כך בנפשו, עד כדי כך, שהוא יכול להגיע למצב שהוא רואה את כל המציאות הרוחנית באופן הפוך! וזה וזה וזה הפגם הגדול ביותר שישנו!

וכך וכך וכך כתב הגה"ק רבי נתן מברסלב זיע"א: 7. ליקוטי הלכות (יו"ד, הלכות יין נסך - הלכה ד אות יג).

דע דע דע כי עיקר הפגם והקלקול הגדול ביותר מכל העבירות שבתורה, הוא כשמהפכים דברי אלקים חיים. ומהפכים האמת לשקר והשקר לאמת, כמו שנאמר: "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיה ה, כ), שזה גרוע מן הכל, כי על ידי זה מטעים את ישראל וכל העולם, רחמנא ליצלן...

וזה וזה וזה נעשה על ידי שלשת העבירות הללו, ולכן לגביהן נפסק: 'יהרג ואל יעבור'! כי על ידם הוא מטנף את המסך שלו כל כך עד שהוא רואה את המציאות באופן הפוך לגמרי מהיפך אל ההיפך... ולכן עדיף שיהרג זכאי ולא ימות חייב.

ולמרות ולמרות ולמרות הדברים המזעזעים הללו, ישנה עבירה אחת חמורה יותר, והיא המהוה קיצור דרך מהיר לתהום...

כאילו עבר על כל התורה כולה!

העבירה העבירה העבירה הזו היא 'לשון הרע', כי אדם שמדבר לשון הרע, מסתכלים עליו בשמים כאילו הוא עבר על כל החמישה חומשי תורה!

וזה וזה וזה לשון המדרש (ויקרא רבה, פרשה טז - אות ו):

אמר אמר אמר רבי יהושע בן לוי, חמש תורות כתובות במצורע:
א. "זאת תורת נגע צרעת" (ויקרא יג, נט).
ב. "זאת תהיה תורת המצרע" (שם יד, ב).
ג. "זאת תורת אשר בו נגע צרעת" (שם פסוק לב).
ד. "זאת התורה לכל נגע הצרעת" (שם פסוק נד).
ה. "זאת תורת הצרעת" (שם פסוק נז).

'זאת 'זאת 'זאת תהיה תורת המצרע' - המוציא שם רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל: 'זאת תהיה תורת המצרע'... (עכ"ל המדרש).

בשעה בשעה בשעה שלמד הגה"ק רבי יצחק עראמה זיע"א (עקידת יצחק, ויקרא - שער סב), את דברי המדרש הללו, הקשה כך:

הנה הנה הנה כשמתבוננים בדברי המדרש הללו, מתעוררת השאלה: למה השתמש בעל המדרש בלשון כל כך ארוכה: 'כל המספר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה' - הרי הרי הרי הוא היה יכול להשתמש בלשון קצרה יותר: 'המספר לשון הרע עובר על התורה כולה', ואם כן, למה האריך?

ותירץ כך:

לא לקח מוסר משום חומש!

דע דע דע שבכל חומש וחומש מחמישה חומשי תורה מוזכר עוון לשון הרע, ואם כן, מי שמספר לשון הרע, לא לקח מוסר משום חומש! ולכן 'כל המספר לשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה'!

והוא והוא והוא ממשיך ומפרט באריכות גדולה מאוד, ואנו נביא את דבריו בקיצור:

בחומש בראשית, נמצא חטא הנחש הקדמוני, שסיפר לשון הרע על בוראו. ולאחר מכן, נאמר הפסוק: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, ב)...

בחומש שמות, נמצא חטא דתן ואבירם שסיפרו לפרעה לשון הרע על משה, ובעקבותיו "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה" (שמות ב, טו). בעקבות המעשה הזה התגלה למשה רבינו שכל סיבת גלות מצרים, היא בגלל חטא לשון הרע שמצוי בין בני ישראל, וכמו שדרשו רז"ל (מדרש שמות רבה, פרשה א - אות ל) על הפסוק: "אכן נודע הדבר" (שמות ב, יד). ולאחר מכן דיבר משה רבינו לשון הרע על ישראל, באומרו: "והן לא יאמינו לי" (שם ד, א), ולכן הוא נענש ולקב בצרעת. שכן 'כל המדבר לשון הרע נלקה בצרעת' (שבת צז.).

בחומש ויקרא, ישנן שתי פרשיות העוסקות בחטא לשון הרע ובעונש הצרעת הנגרר בעקבותיו.

בחומש במדבר, מובא חטאה של מרים שדיברה לשון הרע על משה רבינו, ולכן היא נענשה בצרעת. ועוד הוצאת דיבת הארץ רעה בפי המרגלים (במדבר יג, לב), כי הם מתו במגפה לפני ה' (שם יד, לז), והמקבלים גירשו עצמם מבוא בארץ חמדה (שם פסוק מב), וקבעו בכיה לדורות (תענית כט.), ואנחנו היום עוונותיהם סבלנו. גם מחלוקתו של קורח שנבלעו ונשרפו עליו (במדבר טז, לב ו-לה). ודיבור העם באלהים ובמשה ששלח בהם הנחשים השרפים (שם כא, ו). כל אלו הם עניינים מפורסמים משמיעים צלצלי שמע של מוסר השכל, בחטא העצום הזה לבל יבוא.

בחומש דברים, התגלה חומר העניין בתוכחתו של משה רבינו לעם ישראל: "בדי זהב" (דברים א, א), כמו שתרגם אונקלוס (שם) 'דאתפלו על מנא'. וכך אמר להם: "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים וגו'" (שם פסוק כז). ונוסף על זה שכבר הושם דבר זה עיקר מהעיקרים שציוה להכריז עליהם בהר גריזים ובהר עיבל, באומרו: "ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן" (שם כז, כד). ומה ידוע שאין הכאה שתהיה בסתר ובהעלם המוכה, זולתי הלשון הרע, כמו שאמר: "לכו ונכהו בלשון" (ירמיה יח, יח), והוא אשר ראוי להחרים עליה, כי לא ניתנה לעונש אחר... (עיין שם עוד בדבריו מה שהאריך).

8. הלשון היא חתיכת בשר בלי עצם, אבל את המכות שהיא מסוגלת לתת, שום שריר או עצם לא מסוגל לתת! (וזה נקרא בלשון העולם: 'אלימות מילולית'). ויותר מזה: הלשון בכמה תנועות פשוטות מסוגלת להניע את כל העולמות, לעורר דינים וקטרוגים, ובכך להמשיך צרות צרורות על כל יושבי תבל!

וזה לשון הזוהר הקדוש (פקודי דף רסה ע"א - בתרגום לעברית): תחת ההיכלות הללו, יש רוח אחת שעומדת על כל אותם בעלי לשון הרע, שכשמתעוררים אנשים בלשון הרע... אז מתעוררת הרוח הרעה הזו הטמאה שלמעלה שנקראת 'סכסיכ"א'. והיא שורה על אותה התעוררות של לשון הרע שהתחילו בה בני אדם, והיא נכנסת למעלה, וגורמת באותה התעוררות של לשון הרע מוות וחרב והרג בעולם. אוי לאותם שמעוררים את הצד הרע הזה ואין שומרים פיהם ולשונם, ולא חוששים על כך, ולא יודעים שהרי בהתעוררות שלמטה תלויה ההתעוררות שלמעלה, בין לטוב בין לרע. בוא וראה, כשהתעוררות לשון הרע הזו מתעוררת למטה, אזי הנחש העקלתון הזה מעלה את קשקשיו ומעמיד אותם בעליה, ומתעורר מראש ועד רגליו. וכשקשקשיו עולים ומתעוררים, אזי כל הגוף מתעורר. קשקשיו, אלו הם כל אותם שומרי החוקים שבחוץ. וכולם מתעוררים ואוחזים באותו דבר רע, ומעוררים אצל אותו "נחש בריח" (ישעיה כז, א). אזי כל הגוף הרע מתעורר מראשו ועד רגליו בכל ההיכלות הללו שאמרנו, וכל אותם קשקשים שבאותו עור יורדים למטה, ואותו עור מתפשט ממנו ויורד למטה. והגוף עולה, ומתעורר להיות מלשין למעלה. בוא וראה, אף על גב שזמן קבוע הוא לכל הנחשים של העולם לפשט את עורם, אינם מתפשטים אלא בזמן שמתעוררים בלשון הרע למטה, ואז מתעורר אותו הרוח (הנחש) הרע למעלה, ופושט את עורו ואת קשקשיו ממנו. זה עולה וזה יורד... וכשהנחשים שלמטה מתפשטים מאותו העור, אזי כל אחד ואחד נותן קול, ומעורר כמה נחשים שעומדים באותו מקום, שנקרא 'בור', ששם קיימים כמה נחשים. וכולם מלשינים לעורר את הנחש הגדול הזה להיות מלשין על העולם, והכל משום ההתעוררות הזו של לשון הרע, כשקיימת התעוררות שלו למטה...

ונמצא ונמצא ונמצא אם כן, שפגם לשון הרע חמור יותר מכל העוונות, ואף מהעוונות החמורים ביותר, כמו שאמר רבי ישמעאל בגמרא (ערכין טו:): 'כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות - עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים'. ואם כל העוונות מגיעים עד השער הארבעים ותשע של הטומאה - עוון לשון הרע מגיע כבר לשער החמישים של הטומאה, אשר ממנו כמעט ולא ניתן להיחלץ...

ונעמיק עוד...