אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וכו' והובא אל הכהן (יג, ב)
בספר מושב זקנים לבעלי התוספות מובא: הטעם שיובא אל הכהן, "שיוכיחו ויגלה קלונו ברבים, שמא מחמת החרפה והכלימה ישוב מחטאו ויטהר". בספר טובך יביעו להגאון רבי יצחק זילברשטיין שליטא" מביא מעשה מעניין שבו היה נוכח: בהיותי בחור בישיבת סלבודקה השתתפתי במסיבת שבע ברכות שבה השתתף גם הגה"ק בעל החזון איש זיע". והנה, לפתע מע קול המון חוגג מבחוץ ועד מהרה נודע שזו היא הכנסת ספר תורה של בית כנסת שמתפלליו לא היו מחוגי היראים לדבר השם. אבל החזון איש החליט לצאת החוצה וללוות את ספר התורה. אך אחד מגדולי בני ברק, גאון עצום כשלעצמו, החליט בכל זאת שדעתו של החזון איש 'אינה מקובלת' עליו ולא יצא יחד עם החזון איש כדי ללוות את הספר. והנה, כשחזרו מליווי ספר התורה והמשיכו במסיבת שבע הברכות, כיבדו המחותנים את התלמיד חכם ההוא בברכת "אשר יצר את האדם בצלמו", וכשקם לברך טעה ואמר "אשר יצר את האדם בחכמה..." המברך התחיל לברך את הברכה שנית, ולתדהמת הנוכחים גם בפעם זו חזר על טעותו. התדהמה גברה עוד יותר כאשר טעה גם בפעם השלישית... כמובן שחיוך קל של מבוכה עלה על פני כל הנוכחים... אך כנראה שהיה בכך איזה מין סוג של "גילוי קלונו ברבים" על בזיון כבוד התורה כשישב במקומו בעת שספר התורה עבר בחוץ ולא יצא ללוותו, וכמו שהובא בספר מושב זקנים הנ"ל: "שמא מחמת החרפה והכלימה ישוב מחטאו ויטהר". ועל כך ספג בזיון רב בעת שטעה שלוש פעמים, לעיני כל הקהל, ועוד בברכת 'אשר יצר'... ומסיים: הדבר היה לפלא בעיני הנוכחים אבל המסקנה היתה חותכת וברורה: התורה לא נשארת חייבת לאף אחד, ועל כך לפעמים דרך התשובה הוא: גילוי קלונו ברבים...!
