רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם (ב, א)
פירש זאת הרה"ק רבי בונים מפשיסחא זיע" "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה" – 'הדרך הישרה' היא זאת שהולמת את עושיה. בל ירצה האדם לדמות מעשיו לשל אחרים דרך חיקוי, יהיו מעשיו שלו בעצמו, נאים לאישיותו...
וכבר הבאנו (בגליון פסח – תשס"ח) את הסיפור על הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע שהיה מחמיר מאד בהכנת הבית וניקיונו לפסח, ולמרות זאת לא היה מרשה לבני ביתו להניח דבר על הריצפה. את החיטים מהן אפה את המצות, היה מניח בתוך שק שהונח בחבית, שנעטפה בשק נוסף שנתלה בחבל מן התקרה, וכאשר ביקש ר' יחזקאל זי"ע לנתק את החבל על מנת להוציא את החיטים ממקומן ולקחתן לטחינה, ביקש "הביאו נא את הסכין של פסח..." עמד שם אחד מחסידיו שהרהר בליבו ואמר: גם אני אעשה בדיוק כמו החומרות של הרבי, ואז בוודאי אהיה חסיד גדול... כמו ששנינו הנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה... ראה הרבי את מחשבתו ואמר לו: ר' איד! שנינו, "חמץ אסור במשהו", ואני קורא את זה כך: "חמץ אסור במה'שהוא! כל אדם על פי מעשיו שמתנהג במשך כל השנה, יכול גם בפסח לעשות ולהחמיר ולהוסיף, אבל מי שכל השנה לא נזהר במעשיו דיבוריו וכו,' מה לו פתאום לבוא ולהוסיף?...
ואילו אחרים היו מפרשים: איזוהי הדרך הישרה? זו "שהיא פאר לעושה", אבל גם "תפארת לו מן האדם", כלומר שאינה נעשית בבדידות ובריחוק מהחברה. כי צריך האדם להיות מעורב עם הבריוות ונוהג בדרך טובה תוך כדי מעורבותו בהם...
וכבר הגה"ק בעל החתם סופר זיע" הסביר: על הכתוב (ויקרא יט, ב): "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו" – מפרש במדרש (רבה ויקרא כד, ה): "פרשה זו בהקהל נאמרה". ואמר החתם סופר זיע": דבר גדול מלמדנו מדרש זה – יכול וחייב אדם לקיים מצוות "קדושים תהיו", אך יחד עם זה הוא צריך להיות "בהקהל" – מעורב עם הבריות...
