בפרשת השבוע עוסקת בחיוב לבנות מקדש, ומפרטת את בניית הכלים בתחילת פרשת השבוע מבאר את המצוה (מצוה צה)והמשכן במדבר. החינוך לבנות את המשכן ובית המקדש, והוא כותב כי לבורא אין שום רווח מעשיית המצוות, והסיבה היחידה שהוא ציווה עלינו לעשות את המצוות הוא רק כדי להביא אותנו למציאות טובה יותר. אולם עושי המצוות מתחלקים לשני קבוצות:
א. אנשים העושים את המצוה כדי לעשות רצונו יתברך ולהיות יותר טובים. ב. מי שמצליח להכיר את מידותיו הנפלאות של הבורא, ולכן נוצר בלב אהבה וקשר חזק ואמיץ, עד שכל המחשבות שלהם על הגוף הוא להשלים באמצעות הגוף והמעשים את רצון הבורא יתברך. ואינם חושבים על השכר שנפשם יקבל מכך. והאנשים השלמים הם הקבוצה השניה, אליה השתייכו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב.
והשאלה הנשאלת כיצד נצליח להגיע להיות מהקבוצה המובחרת, קבוצת העילית השניה?
ובכך מבאר החינוך כי מקום השראת השכינה במשכן או במקדש הוא משום שבו נטהר את המחשבות ונצליח להגיע לכוונה הרצויה להשתייך לקבוצה השניה, דבר המצריך עבודה רבה להגיע לנקיות הדעת, למצב שבו הגוף מעצמו יפעל רק כרצון הבורא.
האם לקיים מצוה מתוך הרגל הוא דבר חיובי או שלילי? או בנוסח אחר האם להחדיר לעצמו את הרגלים של מצות הוא דבר חיובי או שלילי? מהו 'מצות אנשים מלומדה' ומדוע הוא דבר כה חמור? מדוע מצד שני אנחנו מתפללים 'ותרגילנו בתורתך'? כיצד מחדירים בעצמנו הרגלים? מה תכלית המשכן? מה חשיבות הפעולות הטכניות ביהדות? האם היהדות דוגלת בשיטת CBT? ומה הוא השקפה היהודית לחנך או לאלף? מהו נקודת הבחירה? האם נקבל שכר על כך שלא שדדנו ורצחנו? והאם פושע שנאבק בעצמו האם לרצוח או לשדוד יקבל שכר על כך שהוא רק שדד? האם יוצאים ידי חובה כאשר קיימנו מצוה בלי כוונה? מה פירוש מצוה בלי כוונה? מה הדין כשאדם מסופק האם כיון? אדם שהתכונן למצות אכילת מצה בליל הסדר, אולם ברגע האמת הוא לא חשב על כלום ושכח לכוון, האם הוא צריך לאכול שוב מצה? איזה כוונה היא מצוה מהמובחר? ואיזה כוונה נצרכת מצד הדין? בשאלות אלו ועוד יעסוק מאמרנו השבוע.
