ואתה הקרב אליך. טעם אומרו ואתה, גם אמר לשון הקרבה, גם אמר תיבת אליך. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (שמו"ר ג יז) כי הכהונה למשה היתה למנה, אלא לצד שמאן ללכת בדבר ה' אחר כמה פעמים, חרה ה' בו והסירו מגבירת הכהונה, באומרו (לעיל ד יד) הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵוִי, פירוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן, ע"כ. לזה אמר לו בשעת מעשה ואתה, פירוש לא לצד שאני מצוך לבד, אלא גם אתה מצד עצמך הקרב את אהרן במקומך, ותעשה הדבר כאלו אתה חפץ בו, כי זה לך במקום קרבן לכפרה על אשר העזת פניך לפני ה', ואומרו אליך לכפרתך, בהקריב את אהרן ויתן לו גדולתו, אין לך קרבן גדול מזה:
עוד ירמוז באומרו הקרב אליך, כי על ידי חטא האדם תתרחק בחינת ענף נשמתו שכנגד אותו ענף שבו חטא משורשו, הגדול כפי גדלו והקטן כו', והנה באמצעות ההפצרות שהפציר בשליחות ה' גרם להתרחקות ענף אחד מענפי נשמתו משורשו, והגם כי ה' הענישו, אף על פי כן כל עוד שלא יקבל העונש הפגם עומד במקומו, והרחוק עודנו מרוחק, לזה בשעת תכלית הדבר הודיעו, כי בזה יהיה מתקרב הרחוק. והוא אומרו ואתה הקרב אליך, פירוש הקרב לעצמך, פירוש לבחינתך שרחוקה באמצעות החטא ההוא, ונתכוון ה' להודיעו כי זה תיקונו:
ומזה אני משכיל על דבר שאמרו ז"ל בסוף ברכות (נד.) 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה וכו'', ומפרש בגמרא (שם ס:) 'לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה' ע"כ, והיה הדבר קצת בעיני רחוק, ועל פי הדברים האמורים בענין, הנה היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, שאין לך רע ומר כעוזבו את ה' אלהיו, ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל:
