“ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב” (כ”ה, כ”ח)
פירש ה”אלשיך” הקדוש, שבוודאי יצחק אבינו ידע את האמת שיעקב הוא הצדיק ועשיו הוא הרשע, אבל מ”מ סבר שיש לקרב את עשיו ב”ימין מקרבת” כדי שישוב מדרכו הרעה, וכן מדוקדק מלשון הפסוק שלגבי רבקה נאמר “ורבקה אוהבת את יעקב” בלשון הווה, אבל באהבתו של יצחק לעשיו נאמר “ויאהב יצחק את עשיו” בלשון עבר, ומשום שאהבת רבקה ליעקב הייתה אהבה קבועה ומתמדת ואיתנה, אבל אהבת יצחק לעשיו לא היתה אהבה קבועה ומתמשכת, אלא רק אהבה לזמן כדי שעכ”פ לא יתקלקל יותר, ולכן היא נאמרה בלשון עבר ולהורות שלא היה אלא לזמן מועט עד שיחלוף הזמן ותתבטל האהבה.
אמנם עדיין יש לשאול מדוע יצחק קירב את עשיו, והרי לגבי ישמעאל מצאנו שאברהם אבינו שילח את ישמעאל ולא קירבו, ומדוע יצחק קירב את עשיו ושלא כהנהגת אברהם כלפי ישמעאל.
ונראה בביאור העניין, שישמעאל היה נוהג כרשע גם בתוך ביתו של אברהם, ואף היה מתגרה עם יצחק ומתווכח עמו בענייני אמונה, וכדאיתא במדרש, שישמעאל היה טוען שהוא הבכור ונוטל פי שנים, נ”ג י”א, והובא ברש”י לעיל כ”א, י, והיינו שלדבריו הוא הממשיך הרוחני של אברהם ולכן מגיע לו פי שנים, ומחמת זה הוכרח אברהם לגרשו מביתו כדי שלא ישפיע על יצחק מהשפעתו הרעה, [וכן איתא ברש”י לעיל כ”א י’, דכל עיקר טענתה של שרה לגרש את ישמעאל, הוא מפני שהיה מתווכח עם יצחק על הבכורה, והיינו כנ”ל שהיה מתווכח עמו בענייני התכלית].
אכן לעומת זאת, עשיו לא היה מרשיע בעבירות בתוך ביתו של יצחק, אלא אדרבה היה נוהג כצדיק גמור בביתו של יצחק, וכמו שאמרו חז”ל על מעלת כיבוד אב ואם של עשיו “אמר רבן שמעון בן גמליאל, כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששימש עשיו את אביו, עשיו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות” וכו’, וכן אמרו חז”ל שעשיו היה שואל את אביו יצחק “כיצד מעשרין את התבן ואת המלח”, ולכן לא היה מסוכן להחזיקו בתוך ביתו של יצחק, ואע”פ שמחוץ לביתו של יצחק היה מופקר לגמרי וחיפש את הנאת העולם הזה, מ”מ כיון שבתוך הבית לא היה נוהג כרשע, לא היה סכנה להחזיקו בבית, ולכן רצה יצחק לנהוג כלפיו בעבותות האהבה ולקרבו אליו כדי שעל ידי התקרבותו ליצחק הוא יחזור בתשובה.
וזהו לימוד גדול להורים, שאם אחד מבני הבית נעשה רשע ופוקר עול רח”ל, אין להחזיקו בתוך הבית אם הוא נוהג כרשע גם בתוך הבית, כי הוא מסוכן מאוד להשפיע לרעה על כל בני הבית, ורק אם בתוך הבית הוא נוהג כאחד מבני הבית ואינו מסוכן לקלקל אחרים, נותנים לו להיכנס לבית ואפשר לקרבו כדי להחזירו למוטב.
