הלהיטות אחר התורה
מידה מיוחדת ראיתי אצל מרן הגאון ר’ אהרן קוטלר, שראו אצלו בחוש את להיטותו אחר התורה בכל רגע, ומפליא היה לראותו מנצל כל רגע ללימוד התורה, שאפילו תוך כדי התקשרות בטלפון בצרכי הכלל, היה פיו גורס באורייתא וראו היאך תפוס במחשבתו בדברי תורה בעומקא דשמעתתא, וכן בקריאת התורה בין גברא לגברא היה תמיד מסתכל בגמרא ולומד, וכן על זה הדרך.
מעלת עיר התורה לייקוואד
לאחר הסתלקות אבי זצ”ל, כתב מכתב לאמי ע”ה שהיות שהילדים נשארו יתומים בלא אב, טוב הדבר שהיא תשלח את בניה ללמוד אצלו בקלעצק והוא ידאג להם ויגדל אותם אצלו בביתו. אבל אמי ע”ה לא הסכימה לשלוח את הבנים ולהוציאם מתחת השגחתה.
והנה לאחר המלחמה שלח בשנית וביקש שנבוא ללמוד אצלו בעיה”ת לייקוואד, וכאשר השבתי לו שבדעתי לנסוע ללמוד בארץ ישראל. עמד הגרא”ק זצ”ל על בקשתו ואמר שלייקוואד הוא כעין ארץ ישראל כיון שהיא עיר של תורה [אם כי אין לה ממש מעלת ארץ ישראל], והביא ראיה לזה מהא דאיתא בגמ’ בכתובות (קי”א.) שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות. ופרש”י שם, לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד. ובמאירי שם הוסיף “שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם, דינו כארץ ישראל”, [אלא שלמעשה לא יצא הדבר לפועל מכמה סיבות].
מעלת הלימוד בלילה
ידועים דברי הרמב”ם (פ”ג מהלכות ת”ת ה”ג) שכתב וז”ל ‘אף על פי שמצווה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה’ עכ”ל, והרי מבואר בדברי הרמב”ם יסוד גדול, שאפילו איבוד לילה אחד מתורה מזיק מאוד לאדם שלא יזכה בכתר תורה, ושמעתי מהגאון רבי אהרן קוטלר לבאר בזה עפ”י משל לשרשרת, שכשנעשה קרע באמצע השרשרת בטל כל השרשרת כיון שכל קיום השרשרת הוא אך ורק על ידי חיבור חוליה אחת לחברתה, וכמו”כ לימוד התורה כל קיומה אצל האדם הוא אך ורק על ידי רציפות של לימוד התורה יום אחר יום כל החיים, אבל בלא זה מתנתק החיבור ונופל הכל, וצריך להתחיל שוב מחדש את בנין התורה אצלו, שמה שהיה לו כבר התנתק על ידי איבוד הרציפות.
ביטול תורה למצוות רק אם יחזור לתלמודו
שמעתי ממנו לדקדק מלשון הרמב”ם (פ”ג דת”ת ה”ד) שכתב וז”ל “היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו”, ולכאורה צ”ב מה נתכוין הרמב”ם שהוסיף “ויחזור לתלמודו”, וביאר שכאשר באים לבטל ת”ת צריך לקחת בחשבון גם את הביטול תורה שייגרם אחרי עשיית המצוה, וזהו מה שכתב הרמב”ם“ ויחזור לתלמודו”, והיינו שמותר לבטל תורה רק אם תיכף חוזר לתלמודו, אבל אם לא יוכל לחזור ללמוד כראוי אינו חייב, אלא צריך לדון בכל זמן ביטולו מה עדיף. [עי’ תשוה”נ ח”ב סי’ תנד].
מחאה על היתר ‘בני ישראל’ מהודו
זכורני שרצה לעשות עצרת מחאה גדולה על ההיתר שהתירו בזמנו את שבט ‘בני ישראל’ מהודו לבוא בקהל. אבל אחד מגאוני הדור התנגד לכך ואמר שצריך קודם לנסוע להודו ולבדוק כל פרטי המציאות שם, ולכן לבסוף לא יצא הדבר לפועל.
זמן קריאת שמע
בעניין מחלוקת המג”א והגר”א בזמן ק”ש, שמעתי מפיו דאין להקל כהגר”א כיון דספיקא דאורייתא לחומרא. [עי’ תשוה”נ ח”א סי’ נו].
