אדם גדול ניכר בהתייחסותו לאנשים הקטנים
סיפורים רבים מסופרים על רבי ברוך בער ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ, ואנה תלך? אותו בחור נבהל קצת, אך לאחר כמה רגעים ענה לו שהוא מחבר ספר ׳ברכת שמואל׳, אשר היה ידוע בגדלותו ודביקותו בתורה הקדושה, ובקדושתו וצדקתו. מספר בנו של תלמיד אשר למד אצלו בישיבה מספר שנים, כי שמע מאביו על זווית נוספת באישיותו הנשגבת: פעמים רבות הסתובב רבי ברוך בער בחדרי הפנימיה באמצע הלילה בין הבחורים אשר כבר נמו את שנתם. כאשר הבחין בבחור שהוא נושם קשה, הבין כי הוא הצטנן קצת, העיר אותו בעדינות, והגיש לו תה חם להחיות את נפשו. כך דאג לכל בחור במה שהיה צריך.
מנהג יפה היה בישיבתו: מבנה הישיבה שכן על הר בעיירה שקטה. בפאתי העיירה, הרחק מבנין הישיבה, היה שם חדר ששימש ׳להבראה ונופש׳. וכשראה הרב בחור שהיה לו צורך בהבראה שלחו לשם לשבוע או שבועיים. הבחור היה נח וצובר כוחות להמשך התמדה בעסק התורה. הוא היה מקבל שם שלוש פרוסות לחם ביום, במקום שניים המחולקים בישיבה [הסטדנרט, לפי מושגי העניות שבימים ההם].
פעם שלח ראש הישיבה לשם את הבחור יצחק גלבך, וקצב לו מספר ימים להבראה. כשנגמרו ימי ההבראה, היה לו קשה לחזור את כל הדרך לישיבה. אותו החדר היה ממוקם במקום כעין בקעה, והישיבה עצמה היתה על ההר, והיה עליו לעלות עד להיכל הישיבה, דרך קשה וארוכה. האזור שמסביב היה מקום שקט מאוד, נדיר היה למצוא שם נפש חיה, ובפרט ליד החדר הזה שהיה מחוץ למקום הישוב. והנה ביציאתו משם פגש בגוי גדול ומגושם, אשר היה לבוש כאחד מן הפריצים, רוכב בעגלה רתומה לשני סוסים אבירים.
צריך להגיע לבנין של רבי לייבוביץ. אותו גוי ענה לו בהתהלבות: רבי לייבוביץ? בא עמי, על העגלה, ואסיע אותך להיכל הישיבה. הבחור יצחק גלבך עלה על העגלה, כשכולו אחוז תמיהה, מה לגוי זה ולראביי לייבוביץ.
אולם הגוי לא השאיר אותו בתמיהותיו זמן רב, והחל לספר לו: אני אספר לך את הסיפור שלי. הרי אתה רואה אותי כעשיר. ובכן, הנני מתפרנס זה שנים רבות מעדרי צאן, אני מגדל עזים וכבשים, ומהם יש לי הון רב, כיום יש לי כמה וכמה רועים העובדים תחתי, ואני מתפרנס ברווח גדול, הן מחלבם, והן מהגיזות שלהן. בכל שנה ושנה מתווספות עוד ועוד עדרי צאן לעשרות ומאות ואלפים. כך עשירותי מתפתחת משנה לשנה.
שנה אחת, התפשטה מגיפה בעדרי הצאן, מגפת משכלה היתה בהן, ונפלו בזה אחר זה. רצתי לרופא המומחה לבהמות, בדק אותם, וניסה בזריקות וטיפולים שונים, אבל לא נראה שום שינוי, המשיכו ליפול בזה אחר זה.
רצתי שוב לרופא, עד שהרים ידיו ואמר לי: זהו משהו שמיימי, ואיני יכול לעזור לך... נו, מה צריך לעשות? שאלתי אותו. וענה לי: שמע נא לדבריי, בענייני שמים איני מבין, ואיני יכול לעזור לך.
הלכתי לכומר, ונתתי לו סכום כסף הגון, אך בהמותיי המשיכו ליפול פגרים בזה אחר זה. כשראיתי שלא עזר כלום ניגשתי אליו שוב, חשבתי אולי להגדיל את הסכום, עד שבפעם השלישית, מלאך רע ענה אמן בעל כרחו, ואמר לי בסוד גמור: בוא ותשמע מה שאומר לך, כשמקודם הוא בודק אם דלת חדרו סגורה היטב.
פתח ואמר: אני מגלה לך סוד, אבל אל תגלה זאת לשום אדם... לא הרחק למרבה הפלא עצר הגוי את עגלתו ושאלו: להיכן פניך מועדות? למי אתה? מכאן, יש רבי קדוש, קוראים לו ׳רבי לייבוביץ', הוא איש קדוש, לך אליו, מאלרלז ה"בז - זלוילז | ז"פשת - תודלו לות [עמ' ו]
הוא יוכל לעזור לך׳. הלכתי מיד להיכל הישיבה, בחורים נבהלו מפניי, גוי גדול ומגושם עומד בפתח הישיבה, לידו עגלה וסוסים, והוא מבקש להיכנס לישיבה... הוא רוצה להיכנס אל ׳הרבי׳ (כך כינו אותו התלמידים), אל הראש ישיבה, אולי הוא רוצה להתקבל בישיבה, או לדבר בלימוד? תמהו הבחורים.
התלמידים הלכו לבשר לרבי ברוך בער כי הגיע גוי לישיבה והוא רוצה לדבר עמו. שייכנס! הורה הרב. הגוי נכנס לחדר, התיישב מול הרב והחל לבכות לפניו בדמעות שליש, התחיל להתוודות, וסיפר את כל סיפורו על העזים והכבשים שמתו בזה אחר זה, ועל כך שאין רפואה למכתם. הוסיף וסיפר כי הכומר גילה לו, שרבי לייבוביץ יכול לעזור. לכן אני פה! אמר הגוי. הרב נענה ואמר לו: תנאי אחד יש לי אליך. מה התנאי? שאל הגוי. תן לי את ידך, ותבטיח לי, שלא תעשה רע ליהודי כל ימי חייך. כמה זה עולה? שאל הגוי. זה לא עולה כלום! השיב הרב בנחת, רק תבטיח לי! הגוי הבטיח וחזר לביתו. המגפה נעצרה, לא נשמע עוד ׳שוד ושבר׳ בעדרי הצאן. לאחר מעשה זה, האם לא אקח אותך לרבי לייבוביץ?! - סיים הגוי את סיפורו לבחור יצחק גלבך (אור לישרים) .
