אמר הקב"ה: בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה

''הַקֹּל קֹול יַעֲקֹּב והידים יְדֵי עֵשָֽׂו'' מובא בַמִּדְר ש {איכה רבה פתיחתא} ''הַקֹּל קֹול יַעֲקֹּב'', כל זְמַן שֶׁקֹול יַעֲקֹּב מְצַפְצֵף בְבתֵי כְנֵסִּּיֹות ובְבתֵי מִּדְר שֹות, אֵין יְדֵי עֵשו שֹולְטֹות בֹו, אֵין הַקֹול קֹול יַעֲקֹּב וְכּו'. וְאִיתָא בְמִדְר ש אֵיכָהִּ : אֵימתַי מַלְכּות העֹובְדֵי כֹוכב ים גֹוזֶׁרֶׁת גְזֵר ה עַל יִּשְראֵל ומַצְלַחַת? בִּזְמַן שֶׁמַׁשְלִּיכִּין דִּבְרֵי תֹורה לארֶׁץ, [שלא לומדים תורה] וכן כתוב {שמות י''ז א'}: ''ו יִּסְע ו כ ו' וַּיַחֲנ ו בִּרְפִּידִּים'', כְתִּיב אַחַר זֶׁה {ש ם ח'}: ''וַּי בֹּא עֲמלֵק'', וְדר שּו רַז''ל: להילחם בישראל. מובא במדרש ויקרא רבה ( פרשת קדושים פרשה כ״ה, א'), אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אמור לישראל: "בני, עסקו בתורה, ואין אתם מתייראים משום אומה״ .

בספר 'פני דוד' של החיד"א זצ"ל וז"ל: "פירוש הקו ל קול יעקב שנתייחס הקול ליעקב שהוא היה בחינת קנה של אדם הראשון (בנשמת אדם הראשון היו כלולות כל הנשמות ויעקב אבינו היה בקנה). וזה טעם גדולת הלימוד. ו כמו שאמר בזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשו. כי ישראל כשקורין הוא בקנה(הקול נעשה ע"י מיתרי הקול הנמצאים בקנה) והוא אבר שלא נפגם באדם הראשון וזה כח ותוקף הלימוד שלא היה בו פגם. וזה טעם חומר הלשון הרע ודיבור אסור כי בקנה לא היה פגם באדם הראשון וזה פוגם באבר שלא נפגם והוא עון פלילי ה' הטוב יכפר.

כָתַב בְסֵפֶׁר ''מַעֲלֹות הַּתֹורָה'', נתנו לאדם משרה מכובדת מאד בבית המלך היה שמח שמחה גדולה אף ללא תשלום עַל אַחַת כַמָה וְכַמָה אֵי ך צָרִי ך לִשְמֹחַ הָאָדָם, שֶׁהּוא זֹוכֶׁה לִלְמֹד הַּתֹורָה הַקְדֹוׁשָה, שֶׁכָל מַלְאֲכֵי מַעְלָה מִׁשְּתַעַׁשְעִין ב ה תָמִיד, וְגַם כָל הַצַדִיקִים שֶׁבְגַן עֵדֶׁן עֹוסְק ין בָּה, וְאַף כִי לֹא לִמְנֹעַ עַצְמֹו מִמֶׁנָה. וְאָמְר ו חֲזַ''ל, כְׁשֶׁאָדָם עֹוסֵק בַּתֹורָה, מַקִיפִין אֹותֹו מַלְאָכִים הַנִבְרָאִין מֵהֶׁבֶׁל פִיה ו כִמְלֹא עַיִן וְהּוא בְתֹוכֹו.

כתב החפץ חיים בספר שמירת הלשון: "

בִׁשְבִיל שֶׁרָפ ו יְדֵיהֶׁם מִן

הַּתֹורָה, בא עמלק

שָמַעְּתִי מַעֲשֶׁה עַל גְבִּיר אֶׁחד ובַעַל עֲסקַים ג דֹול, שֶׁפֵר ש עַצְמ ו לְגַמְרֵי מֵהַבְלֵי עֹולם לַעֲסֹּק בְתֹורַת ה' יֹומם ולַיְלה. וְחבְר ו עליו אֶׁחיו ובֵית אבִּיו וְאַנְׁשֵי בֵית ו לְהַחֲזִּיר ו לְעִּנְינ ו הרִּאׁשֹון, וְלֹּא הִּט ה אֹּזֶׁן להֶׁם, ו מִּמֶּׁנּו. וׁשְאלּוה ו האֲנׁשִּים הַמַכִּירִּים אֹות ו מִּכְבר לְעַסְקן ג דֹול, בְאֵיזֶׁה אֹּפֶׁן פעַל בְעַצְמֹו, שֶׁלֹּא לְהַטֹות אֹּזֶׁן לְצַעֲקַת אַנְׁשֵי בֵיתֹו. וַּיַעַן וַּיֹּאמַר אֲלֵיהֶׁם: הִּתְבֹונַנְתִּי בְמַה שֶׁאמְר ו חֲזַ''ל : אֵין הַתֹור ה מִּתְקַּיֶׁמֶׁת, אֶׁלא בְמִּי שֶׁמֵמִּית עַצְמ ו עלֶׁיה, וׁשֹו כְאִּל ו כְבר מֵת. וְהַיְנ

כְאִּל ו כְבר ג מַר כל עֲסקיו שֶׁהי ה בְכֹּחֹו, וְגַם ג מַר ב הֶׁם אֶׁת יְמֵי חַּי יו, וְהֱבִּיאּוה ו לְדִּין לִּפְנֵי מֶׁל ך מַלְכֵי הַמְלכִּים הַקד וׁש ברּוְך הּוא עַל כל העִּנְינִּים, שֶׁכִּלה בהֶׁם אֶׁת זְמ נֹו לַהֶׁבֶׁל וְלרִּיק, וְיצא חַּי ב בְדִּין שֶׁל מַעְלה. וְהּוא צֹועֵק: אֹוי לִּי, וַי לִּי עַל רֹּעַ מַעֲשַי וְעַל רֹּעַ עִּנְינַי. וְאִּל ו בְת וְך כ ך הִּרְׁשּוהּו, שֶּׁיֵרֵד תֵכֶׁף לעֹולם הַזֶׁה וְיַעֲשֶׁה תְׁשּובה, בְוַדַאי לֹּא היה מִּתְעַצֵל אֲפִּל ו רֶׁגַע אֶׁחד מִּזֶׁה וְלֹּא הי ה מַטֶׁה אזְנ ו כְלל לֵידַע מֵעִּסְקַי בֵיתֹו. ו אִּם כֵן יַחְׁשֹּב האדם

וְנִּתְיאֲׁש

{שבת פ''ג}

שֶּׁנֶׁאֱמַר וְג ו', ופֵר

ו שֶּׁיִּתְב ונֵן בְעַצְמ ו,

בְעַצְמ ו לְפִּי עֲֹונֹותיו, שֶׁהיה ראּוי ל ו למּות מִּכְבר, וְאִּם אַחֲרֵי הַמוֶׁת הי ה הַקד וׁש בר וְך הּוא מִּתְנַהֵג עִּמ ו בְחֶׁסֶׁד ג דֹול וְהיה נֹותֵן ל ו רְׁשּות שֶּׁיַחֲזֹּר בִּתְׁשּובה, בְוַדַאי לֹּא היה מִּתְרַפֶׁה רֶׁגַע אֶׁחד, אִּם כֵן מַה הֶׁזֵק עֹושֶׁה ל ו הַקד וׁש ברּוְך הּוא שֶׁהּוא מַאֲרִּי ך אֶׁת יְמֵי חַּי יו, כְדֵי שֶּׁיַעֲשֶׁה תְׁשּובה בְחַּי יו מַמׁש? בְוַדַאי צרִּי ך לְזרֵז אֶׁת עַצְמ ו בְכל כֹּחֹותיו לַעֲשֹות תְׁשּובה עַל עֲֹונֹותיו וְלַ לְמֹּד הַתֹורה ת מִּיד, וְעַל כל פנִּים לִּהְיֹות ל ו עֵת קבּוע ת מִּיד לַתֹורה וְלֹּא לְהַטֹות אֹּזֶׁן כְלל לְמִּי שֶׁרֹוצֶׁה לְהַפְרִּיע ו מִּזֶׁה.

בתלמוד הירושלמי במסכת חגיגה (פ״א ה״ז): ״תני ר״ש בן יוחאי, אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, מה טעמא? (מה הסיבה?) (ירמי' ט', י״א) ״על מה אבדה הארץ, ניצתה כמדבר מבלי עבר"? ויאמר ה': על עזבם את תורתי״.

מסופר (שם) בירושלמי שרבי יהודה הנשיא שלח את ר' חייא, ר' אסי ור' אמי לעבור בעיירות ארץ ישראל לתקן להם ספרים ומלמדים. הג יעו למקום אחד ולא מצאו שם לא ספר ולא מלמד. אמרו לאנשי העיר: הביאו לנו את שומרי העיר, הלכו והביאו להם חיילים העומדים על המשמר בחומת העיר. אמרו להם: אלו שומרי העיר?! אלו מחריבי העיר! (כלומר כשבוטחים רק בהם יוצא מהם חורבן , שהשמירה היא רק בזכות לומדי התורה), אמרו להם אנשי העיר: ומי אלו שומרי

אימה,' יצא צו מאת שלטונות הצבא האדום שכל איש מגיל שמונה עשרה שלא יתייצב לגיוס - אחת דתו להמית. הפחד היה נורא .עם כל זאת, בישיבת נובהרדוק ישבו מאות בחורים כשהם שוקדים על התורה ללא פחד ומורא, עד שמאוחר יותר הודבקו מודעות ברחובות בהם צו חמור יותר - שמדגיש שכולם מחויבים להתייצב, וקמה תסיסה כלשהי בישיבה ... או - אז נכנס הסבא מנובהרדוק - הגה"צ רבי יוסף יוזל הורביץ זצ" ל בסערה וזעק" :מי קורא כאן מודעות!? שידביקו להם מודעות כרצונם ואנחנו נשאר בשלנו בלימוד התורה ביתר תוקף ועוז "!

שאלוהו" :והרי זה עניין של פיקוח נפש, ואין סומכין על הנס ?"

השיב הסבא" :אין סומכין על הנס שייך רק בדבר שאין קיום העולם תלוי בו. אבל בדבר שקיום העולם תלוי בו, כגון קיום ישיבות , בדבר כזה לא שייך לומר אין סומכין על הנס ."

בימים הטרופים של מלחמת תש"ח, הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל כתב מכתב למפקדת הצבא. וכך כתב בין היתר" : חלילה להוציא ולנתק את בני הישיבות מאהלי התורה ולשעבדם לצבא המלחמה, אימונים או שאר עבודות. וידעו נאמנה שכל מי שמסר נפשו וחייו לשקידת התורה - הנהו איש צבא מלגיון מלכו של עולם להגנת עמנו וארצנו. כל אלה העומדים במערכת הקרב עם האויב מוגנים בזכות לומדי התורה !ומסיים הרב פרנק" :בכל ליבי אני קורא לכם, הבו גודל לאלוקינו ותנו כבוד לתורתו, שלא ייבש המעיין וקול התורה לא ידום. כדאי הוא קול התורה, שבכוחו להגן על כל היורדים לשדה המלחמה , שיחזרו במהרה בחיים ושלום לביתם מתוך ניצחון, וממשלת זדון תכלה ותיעקר מן הארץ( ."עמוד ההוראה, איש לרעהו (

כתב מרן הרב עובדיה זיע"א (מאור ישראל-דרושים עמ' ק צ ד"ה הישיבות:) הישיבות הקדושות משפיעות לטובה על ביטחון המדינה וגם על הרמת קרן כלכלתה, וכמו שאמרו חז" ל (מכות י). על הפסוק" :עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים " מי גרם עומדות ומנצחות במלחמה" ?בשערייך ירושלים," אלו שערים המצוינים בהלכה אשר בירושלים. ואילו היו מבינים זאת ראשי השלטון בארץ-ישראל, הרי שהיו מקציבים תקציבים לישיבות הקדושות לא על ידי משרד הדתות במידה מחוקה, אלא היו מתקצבים אותם באמצעות משרד הביטחון או משרד האוצר במידה גדושה. שהרי בביטחון המדינה הם משקיעים, הנה כל מטוס קרב עולה מיליוני דולרים, כל טנק וכל טיל עולים מאות אלפי דולרים, והרי כל זה גנוז בתורה"...!עכ "ד

"אם בחוקותי תלכו"- שתהיו עמלים בתורה אז תזכו ל"נתנה הארץ יבולה" וחרב לא תעבור בארצכם וישבתם לבטח.

סיפר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, מעשה נורא שסיפר לו הצדיק רבי סלמאן מוצפי זיע"א. בימות השואה הארורה, כשהצוררים הגרמנים עמדו להיכנס לארצנו הקדושה, הקהיל רבי סלמאן רבים מאחינו בית ישראל לתפילה ותחנונים בקבר ישני חברון במערת המכפלה, ואצל קבר רחל אימנו. לאחר התפילות שערכו שם, תש כוחו, ושכב לנוח מעט ונרדם על מטתו. והנה רואה בחלומו את הפסוק בירמיהו: "לֹּ א הִּפְנ ו אבֹות אֶׁל בנִּים מֵרִּפְיֹון ידיִּם", וביארו לו כונת הכתוב כך: אף שהשתטחו בתפילות על קברי האבות, לא הפנו אבות על פנים – לא זכו שתעמוד להם זכות אבות לבנים להביא עליהם תשועה שלימה, וזאת משום – "רפיון ידים" – מפני שידיהם רפות מן התורה! ותפילתם הועילה רק שהסכנה הנוכחית שהגרמנים חשבו להיכנס לארץ ישראל חלפה.

מסופר במדרש על רבי אלעזר, שהעיד על עצמו ואמר: "מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי".

וכששאלוהו כיצד הגיע לדרגה זו, ענה להם שלמד זאת מהזבלים שאוספים את הזבל, שמשכימים קום כדי לעבוד עבודה בזויה בשביל כמה שקלים, וכשראה זאת, נשא קל וחומר בעצמו ואמר, ומה הם שעובדים בזבל ומקבלים שכר מועט, משכימים לקום בעוד לילה, אני שעוסק בתורה הקדושה, ששכרה גדול ועצום, על אחת כמה וכמה שעלי להשכים כדי ללמודה. (שיר השירים רבה א').

מסופר שבזמנו של הרב חיים עוזר רצו לבנות בית חולים יהודי על טהרת הכשרות ולשם כך אספו כספים מכל היהודים העשירים והאמידים, עשו ''דינר'' וסעודה גדולה לכבודם של התורמים הנכבדים וכל אחד מהם הרים תרומתו לבית החולים, אחד תרם מכשיר משוכלל, השני תרם עשר מיטות, שלישי תרם מחלקה מסוימת וכו'. באמצע הדינר נכנסו קבוצת בני תורה לרבן של ישראל , והוא התפנה אליהם למשך שעה ארוכה, לאחר שהלכו התרעמו העשירים על הרב ואמרו לו מדוע הקדיש להם הרב זמן כה רב, האם הם חשובים כמונו? האם גם הם הרימו תרומתם לביה''ח ? אמר להם הרב כל אחד מהם תרם חמישים מיטות , העיר? אמרו להם הספרים והמלמדים, שכן כתוב: (תהלים קכ״ז א') העשירים המה שמעו כן תמהו, חמישים מיטות? הרי אנו העשירים ״אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו, אם ה׳ לא ישמור עיר ביותר תרמנו לכל היותר עשר מיטות, ואיך אברך פשוט יתרום פי שווא שקד שומר״.

כשלומדים תורה סומכים על נס

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כש'מחוץ תשכל חרב ומחדרים

מִּזֶׁה אֲפִּלּו

חמש מאתנו? אמר להם הח''ח דעו לכם בזכות לימוד התורה שהם העלון מוקדש להצלחת יגאל צבן

לומדים מונעים בכל יום מחמישים איש לחלות ולהזדקק לאותן בן ציון ורעיתו שיזכו בקרוב

מיטות שתרמתם אתם!!

ממש לראות בחתונת בנותיהם