בדין הזיק קרחון בשפת הים

ובו יבואר: א. הזיק מוצר בחנות, האם משלם כפי שעלה למוכר, או כפי שעולה לקונים. ב. הזיק קרחון בשפת הים, האם משלם כפי המחיר בשפת הים או כפי המחיר הרגיל. ג. הזיק כוס קפה במלון, האם משלם כפי המחיר הרגיל או כפי המחיר במלון. ד. הזיק קרחון בים, או כוס קפה במלון, האם יכול לשלם קרחון חזרה בים או קפה במלון. ה. ביאור מה הוא שווי חפץ על פי הלכה.

הנידון

"הזקתי לחבר קרחון בשפת הים, שמחירו יקר יותר. האם אני חייב לשלם לו כפי המחיר בשפת הים או כפי המחיר הרגיל, ואם אני חייב במחיר יקר, האם אני יכול להחזיר לו מחר בים קרחון".

תשובה

משלם מחיר של קרחון בים, אבל יכול להחזיר לו קרחון בים.

ביאור התשובה

הזיק לבעל חנות

בסימן תמו כתבנו בדין הזיק לבעל חנות בדברים העומדים למכירה כמה משלם, וזה לשוננו שם:

בקובץ תל תלפיות (גליון סח, תשרי תשעג), יש תשובה מורנו ורבנו שליט"א ששאל את מרן הגרי"ש אלישיב זצלל"ה, וזה מה שהשיב לו:

"אות תקנ"ה: שאלתי, בהזיק לבעל חנות בדברים העומדים למכירה, האם משלם כפי המחיר שקנה, או כפי המחיר שימכור. והשיב, כפי דמי המכירה. וביאר, כיון שבתשלום כלול נמי דמי שכירות המקום, פועלים וכיוצא בהם. ושאלתי, האם גם כשהוא מוכר ביוקר משאר המוכרים, והשיב, דרק כפי שנמכר באופן הרגיל". עכ"ל.

וביאור הדברים הוא, דאף על פי שאם המזיק ישלם לניזק בדיוק את החפץ שהזיקו, יצא ידי חובת תשלום, מכל מקום, אם משלם לו דמים בשווי החפץ, משערים לפי שוויו במקומו כאן, ובמקום הנזק הוא שווה כפי שנמכר. ואין זה סתם עלייה במחיר, אלא זה השווי האמיתי, כיון שלבעל חנות יש הוצאות רבות להחזקת החנות, ושכר פועלים, ומיסים וכדו', וכל הסחורה שנמצאת אצלו היא לתשלום ההוצאות, יחד עם הרווח שיש לו. נמצא שמחיר החפצים בחנות הוא המחיר האמיתי. לכן דווקא אם מוכר במחיר רגיל, ולא במחיר יקר. לאור דברים אלו, כאשר אנו באים לדון אם לשלם מאה וחמישים או שלוש מאות שקלים, דבר אחד ברור, שהמחיר הוא לא מאה וחמישים, אלא המחיר כפי ששווה בחנות.

העולה מזה: המזיק כלים בחנות, משלם כפי שווי הכלים למכירה, ולא כפי השער שקנה אותם בעל החנות, כיון שבחנות הם שווים הרבה יותר, בגלל ההוצאות של הפועלים ושכר המקום וכדו'.

המזיק קרחון בים - שיטת משפט המזיק

ומכל מקום יש להסתפק מה הדין במזיק קרחון בשפת הים, שאין זה מחיר רגיל, כמה משלם. ובספר משפט המזיק, למרות שמודה למבואר לעיל, שמשלם מחיר של חפץ כפי שנמכר ולא כפי שעלה למוכר, מכל מקום פוסק שאם יש סיבות צדדיות ממש למחיר, אין חייב לשלם מחיר יקר. וזה לשונו (משפט המזיק, חלק ב סימן לט אות ג):

"ויש לדון באחד שקנה כוס קפה במסעדה או במלון, ושם המחיר הוא ביוקר מפני שמעמידים מלצרים ושירות נלוה שיהיה נוח ונעים לשתות ולאכול, ובא אחד ושפך לו את הקפה, ונראה שאין חייב לשלם אלא כפי המחיר שעולה כוס קפה בחנות רגילה ולא כפי שעולה במקום זה, שהרי המחיר היקר שהם גובים הוא על השירות הנלוה ולא על עצם הקניה, והקפה עצמו אינו שוה רק כפי שעולה בחנות רגילה, וכל ההוצאות הנלוות אינם נחשבים בערך גוף המוצר, וכל שיש אפשרות לקנות מוצר זה בלא כל התשלומים על ההוצאות הנלוות, אין הוצאות אלו כלולות בערך גוף המוצר. אמנם פשוט שיתחייב בדיני שמים שגרם לו שגרם לו להפסיד המחיר ששילם בעבורו, אבל בדיני אדם אין חייב לשלם כי אם ההוצאות הרגילות."

"ולפי זה יש לדון עוד, שהנה יש שעות שאין החנויות פתוחות, כמו באמצע הלילה, ויש קיוסקים שפתוחים באותה שעה והם גובים מחיר יקר על המוצרים, וכן יש מכונות אוטומטיות לממכר מוצרים ושם המחיר הוא יקר יותר מהמחיר הרגיל בשוק, ויש לדון אם אחד קנה מוצר בחנות הפתוחה באמצע הלילה במחיר יקר יותר או במכונה אוטומטית, ואחר הזיק לו מוצר זה, והיה מקום לדון שישלם כפי מה ששוה עכשיו, שאין לך אלא מקומו ושעתו ובאותה שעה הוא עולה יקר יותר. אמנם נראה שאין המזיק חייב לשלם לו כפי המחיר ששוה באמצע הלילה, שאם נחשיב שהוא שוה כמו שנמכר בשעה זו, א"כ כל אחד שקנה מוצר ביום ובא אחר והזיק מוצר זה באמצע הלילה ישלם עליו כפי מה ששוה באותה שעה, ולא מצינו דבר זה כלל, ובהכרח שאין נקבע המחיר רק כפי מה שנמכר ביום בשעה שהחנויות פתוחות."

"והביאור בזה, שאף שיש לזה הגיון במה שהם מוכרים ביוקר שהרי בשעות אלו שזה הטירחא יותר וגם יש פחות קונים ומוכרחים להעלות את המחיר, אבל כיון שאין דרכם של בנ"א לקנות מוצרים באמצע הלילה, ורק מי שלא הכין עצמו קודם הוא קונה במחיר יקר זה, והקונה היה יכול להשיג מוצר זה בשעות היום במחיר פחות זול, לא שייך להחשיב שההוצאות הללו כלולות בגוף ערך המוצר, ומה שמשלמים התשלום היקר הוא על השירות ועל הטירחא של המוכר, והרי זה דומה לקונה כוס קפה במלון שאין שיש הגיון לשלם כך, אבל כיון שאין הכרח לקונה לקנות באופן הזה היה יכול להשיג מוצר זה בעלות אחרת, אינו נחשב שערך גוף המוצר שוה כך והתשלום הוא רק על השירות הנלוות".

"וכן יש לדון בקיוסק חנות הנמצאת על אם הדרך האנשים הנוסעים בדרכים קונים שם, וכידוע ששם המחיר הוא ביוקר יותר מהמחיר בחנויות הרגילות, דלכאורה יש לדון לחייבו לשלם לפי מחיר שנמכר שם שאין לו אלא מקומו ושעתו, אמנם לפי המבואר יש לדון שאף שיש הגיון למכור במחיר יקר זה, שיש לו טירחת הוצאות להיות וגם יש קונים מועטים, אבל כיון שאין זה האופן הרגיל לקנות מוצרים ואין זו דרך העולם לקנות כאן, ורק מי שאין לו אוכל או שתיה הוא קונה כאן, אין זה נחשב המחיר הרגיל של מוצר זה, ומה שמשלמים במקום זה יקר יותר אין זה נכלל בערך המוצר אלא התשלום הוא עבור השירות שהמוכר נותן לקונה שהוא הביא את המוצרים במקום זה, ובפרט שהרי קונה זה היה יכול לקנות מוצר זה בעיר הסמוכה למקום זה, אלא שמפני נוחיות או שאינו יודע היכן נמצאים חנויות אחרות בעיר". עכ"ל משפט המזיק.

העולה מזה: מחיר גבוה של מוצר הנובע ממקום, זמן או שירות מיוחד, כגון קפה במלון, מוצר בקיוסק בלילה או בחנות שעל אם הדרך, אינו נחשב לשוויו האמיתי של המוצר. התוספת במחיר היא עבור השירות, הנוחות והזמינות המיוחדת, ולכן המזיק מוצר כזה חייב לשלם רק את מחירו הרגיל בשוק.

הנראה לעניות דעתי בזה

ולעניות דעתי אין כל סברא לחלק בזה, דמה ההבדל בין מחיר בשוק, שכולל הוצאות הובלה, פרסום, שכר מקום וכו' וכו', למחיר בשפת הים, שגם כן כולל מחיר שינוע ושאר הוצאות וכדו'. סוף דבר, מחיר של מוצר נקבע לפי המציאות, כמה משלמים עבורו, וכיון שמשלמים עליו מחיר יקר, זהו שוויו האמיתי שם. ואינו דומה לאחד שמוכר דבר במחיר יקר סתם, שהרי בשפת הים זה המחיר, וכן מחיר כוס קפה במלון, זהו מחירו.

ושמחתי שראיתי שעוד רבנים סוברים כדברינו, וזה לשון הרב צבי שפיץ בספר משפטי התורה (בבא מציעא סימן עד הערה 5:)

וז"ל "לאור האמור, אם הזיק לחבירו מחק על שפת הים, ששם הוא נמכר ב-6 ש"ח, ובחנויות הנמצאות ברחובות הסמוכים לים הוא נמכר ב-3 ש"ח, ישלם המזיק לניזק 6 ש"ח, מכיון שזהו המחיר ששוה החפץ במקום הנזק. כלומר, אם היה הניזק רוצה למכור את המחק הנ"ל במקום הנזק, הרי היה מקבל עבורו 6 ש"ח, כי במחיר זה קונים הנמצאים שם חפץ זה. מאחר והשוהים בשפת הים, אם ירצו כעת לקנות מחק זה, הם יקנו אותו שם ולא ילכו לחנויות הנמצאות ברחוב. נמצא שאת השוויות הממונית הזאת שהיתה לניזק הפסיד לו המזיק, ולכן ישלם לו המזיק 6 ש"ח. דין זה קיים למרות שהניזק קנה את המחק בחנות הנמצאת ברחוב הסמוך ושילם עבורו רק 3 ש"ח".

"כמו כן, אם אדם קנה מכשיר חשמלי בחו"ל ב-100 דולר והביאו לישראל, וכאן הוא נמכר ב-200 דולר, מי שיזיק אותו בישראל ישלם לניזק 200 דולר. והוא הדין הפוך, אם הניזק קנאו בישראל והביאו לחו"ל, מי שיזיק לו את המכשיר שם ישלם לניזק 100 דולר בלבד. להרחבת הנושא, עיין בתשו' מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג (סי' תתקלה)".

וכן פוסק הרב אברהם מלמד בספרו שומת נזיקין, פרק א אות יב. עיין שם בהערות, הערה יא, שגם כן כותב כדברינו וחלק על מה שכתב במשפט המזיק. וזה ברור לגמרי לעניות דעתי.

העולה מזה: שוויו של חפץ נקבע לפי מחירו במקום שבו הוא נמצא בשעת הנזק, אף שהניזק קנה אותו במקום אחר במחיר זול או יקר יותר.

דינים העולים:

א. המזיק חפץ העומד למכירה בחנות, משלם כפי מחיר המכירה ולא כפי המחיר שקנה אותו בעל החנות, כיון ששווי החפץ כולל גם את הוצאות החזקת החנות, שכר הפועלים ושאר ההוצאות. אבל אם בעל החנות מוכר ביוקר מהמחיר המקובל, אינו משלם אלא כפי מחיר המכירה הרגיל.

ב. המזיק חפץ במקום שמחירו יקר מהמחיר הרגיל בשוק, כגון קרחון בשפת הים, כוס קפה במלון, או מוצר בקיוסק שעל אם הדרך, לדעת ספר משפט המזיק אינו משלם אלא כפי מחירו הרגיל בשוק, כיון שתוספת המחיר היא עבור השירות, הנוחות והזמינות המיוחדת, ואינה בכלל שווי גוף החפץ. וכן הדין במזיק מוצר שנקנה בקיוסק הפתוח בלילה או במכונה אוטומטית.

ובמזיק כוס קפה במלון, כתב שחייב בדיני שמים על ההפסד שגרם לניזק.

ג. אבל לדעת משפטי התורה ושומת נזיקין, משלם כפי מחיר החפץ במקום הנזק, אף שהוא יקר ממחירו בשאר המקומות, כיון שזהו שוויו האמיתי באותו מקום, שהרי אנשים משלמים עבורו מחיר זה.

ד. וכן נראה פשוט וברור לעניות דעתי. דאין סברא לחלק בין מחיר חפץ בחנות רגילה, הכולל הוצאות שכירות, פועלים, הובלה ושאר הוצאות, לבין מחיר חפץ בשפת הים או במלון, הכולל הוצאות מיוחדות של מכירה באותו מקום. כשם שהוצאות החנות נכללות בשווי החפץ, כך גם ההוצאות המיוחדות נכללות בשוויו.

לפיכך, כל שמקובל למכור חפץ במקום מסוים במחיר יקר, זהו שוויו באותו מקום, ואין לדמותו למוכר יחיד שמפקיע את המחיר מעל המחיר המקובל. וכן נראה עיקר.

ה. שווי החפץ נקבע לפי מקומו בשעת הנזק, ולא לפי המחיר ששילם עליו הניזק. לפיכך, הקונה חפץ במקום זול והביאו למקום יקר והזיקו שם, משלם המזיק כפי מחירו במקום היקר. וכן להפך, אם הביאו ממקום יקר למקום זול, אינו משלם אלא כפי שוויו במקום הזול.

ו. המזיק קרחון בשפת הים, יכול להחזיר לניזק קרחון אחר בשפת הים ולהיפטר מתשלום דמים, אף שמחירו שם יקר יותר. וכן המזיק כוס קפה במלון יכול לשלם בכוס קפה אחרת באותו מקום, כיון שהחזיר לניזק חפץ השווה לחפץ שהזיק.