בהיתר דיעקב לגנוב את בגדי עשו

האחרונים הקשו (עי' תורת משה להחת"ס כאן) מה היה ההיתר של רבקה לגנוב את בגדי עשיו, הרי לכאורה היו הבגדים שלו, והיאך אפשר ליטלם בלא רשותו [ובפרט שאף לא היה בזה אומדנא להתיר, שהרי היה ברור לה שלא יסכים]. ושמעתי משמיה דרבינו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, דהנה בגמ' ב"ק (קיט.) מבואר דממון של מסור ומומר מותר מעיקר הדין, דלא יהא ממונו חמור מגופו [והרי אף בגופו מורידין ולא מעלין], אלא דלמעשה אסור משום דדילמא נפקין מיניה בנין מעלין. ואם כן כל זה שייך דווקא בגזל ממש אבל כשגוזל רק בשואל שלא מדעת, שלא שייך זה הטעם שהרי אין בזה הפסד לזרעו, יש להתיר אף למעשה [שו"ר שכן הובא עתה משמו בגליון אהלי טהרות]. והנה עשיו היה לו דין ישראל מומר, (כמבואר בגמ' קידושין יח.) ועל כן היה מותר ליקח ממנו בהך גזילה דשאלה שלא מדעת.

והעולה מזה חידוש גדול לדינא, שמומר שהוא סריס, יהא מותר לגזול ממנו [אמנם אפשר דגם שם חיישי' לשאר יורשים, וצ"ע]. והיה נראה ליישב עוד, דעשה דכיבוד אב דוחה להאיסור דגזילה. וכעין מה שכתב בתיבת גמא (פ' וישלח) שדן שם אם הותר לאליפז ליטול ממונו של יעקב, ומשום עשה דוחה לא תעשה, דהיינו, שיבוא עשה דכיבוד אב וידחה לא תעשה דגזל. ויש לעיין בזה, דלכאורה זה ברור שמי שאין לו ד' מינים, לא נימא שיוכל לגזול אתרוג מחבירו משום עשה דוחה לא תעשה, ואם כן מאי שנא הכא. ואולי יש לומר בזה, דיסוד החילוק בין איסור גזל לשאר איסורים, הוא, שאיסור גזל הוא איסור 'לחבירו', ובזה אין שייך עשה דוחה לא תעשה. ולפי זה אפשר דבעכו"ם איסור גזל דיליה אינו אלא מדין מעשה הגזילה - בין אדם למקום, ולא משום זכות הממון של חבירו [וכעין זה כתבו בחכם צבי ובחלקת יואב, בגדר האיסור דגזל ישראל מעכו"ם] ולכך שייך בו דין עשה דוחה ל"ת אף באיסור גזל.

אמנם עדיין לא יתיישב, היאך הותר לרבקה לומר לו ליקח הבגדים, שהרי לה לא היה ההיתר דעשה דוחה ל"ת, וכיוון שאצלו לא היה עבירה הרי חל בזה דין שליחות עליה.

עוד יש לומר שהותר לו ליקח הבגדים משום אפרושי מאיסורא, ובב' אופנים. או משום שהרי בא לגזול הברכות [אחר שמכר הבכורה ואין הברכות שלו], או משום הצלת יצחק מאכילת נבילה, שהרי מבואר בחזקוני ששחיטת עשיו פסולה ועל ידי שבא יעקב ניצול יצחק מאכילה זו. (הגאון רבי נחום נבנצאל שליט"א)