בפתח הגיליון
"יעקב ועשו האמורים בפרשה"
– עבודת "איש שדה" למעליותא –
בפרשתנו מתואר כיצד עוד בהיות יעקב ועשו במעי אמם הי' ניכר מי נוטה לבתי מדרשות ומי לבתי ע"ז, וכן הי' גם לאחר לידתם, שעשו הי' "איש שדה" ויעקב "יושב אהלים".
במדור "יינה של תורה" יבואר כיצד עשו, בהיותו בנו של יצחק אבינו, נועד לשליחות מיוחדת להיות "הכובש את יצרו", ואשר עצם הנטי' לענייני העולם אינה פסול אלא עבודה מיוחדת שניתנה לו להתגבר על נטי' זו. ומכיוון שעשו עצמו לא מילא את הכוונה ויצא לתרבות רעה, מחויב כל יהודי לעבוד גם את עבודת ה"שדה" למעליותא, ולקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים.
המדור "שיחות קודש" עוסק אף הוא בעניינו של עשו כפי שהי' צריך לנהוג, וכפי שהוא "אמור בפרשה", עבודת השדה למעליותא, ואת אשר יש ללמוד מזה בעבודת האדם.
במדור תורת חיים, נקבצו כמה ממכתבי רבנו אודות גילוי הטוב הפנימי שצפון גם במי שהנהגתו אינה כדבעי לעת עתה, ואת החיוב על כל אחד לנצל כשרונותיו בשטח קירוב בנ"י לאביהם שבשמים, ובמדור "דרכי החסידות" הובא תיאור של כ"ק אדמו"ר הריי"צ כיצד קילף את שכבות ההסתרה מלבו של יהודי, ועורר אצלו את הרגש היהודי שהוביל למהפך באורחות חייו.
ויה"ר אשר על ידי קירוב בני ישראל לאביהם שבשמים, נזכה לביאת משיח צדקנו אשר יקבץ נדחי ישראל, את "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים", ויביא את כולם להשתחוות לה' בהר הקודש בירושלים, בב"א.
