ד' חיי שרה – כד חשון
בלחיים אחר תפילת שחרית שח מרן רבינו שליט"א מהילולת הרה"ק גדלי' משה בהרה"ק שלמה מזוועהיל זי"ע
אורו של רבנו זרח ביום כ"ו אייר' ,יסוד שביסוד,' תרמ"ז, בעיירה זוועהיל, בבית אביו הרה"ק רבי שלמה זיע"א. ונקרא על שם זקיניו, אבי השלשלת רבי משה בן רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, ורבי גדליה מליניץ.
בשנת תרס"ט והוא אך בשנה הכ"ב לחייו, נתבקש לכהן כרבה של זוועהיל, ניהל את ענייני הקהילה ברמה ועל פיו יישק כל דבר, שם את כל כובד משקלו להשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, כשהכל נשמעים לקולו.
בעיצומה של עבודתו הפוריה, נאסר באשמת ריגול, שיתוף פעולה עם מהפכנים שנתפסו במעבר הגבולות, והודו שקבלו אכסניה בביתו ושהו בביתו בשבועים ימים. שני האנשים שנתפסו לא עירבוהו במעשיהם, אך די היה בעבירה זו. הטיעון שכל מגמתו היתה לקיים מצות הכנסת אורחים ולא היה ביניהם מלבד זה, נדחה על הסף, כתב האישום הוגש, והתביעה דרשה משפט מות בגין מרידה.
בעת המשפט הקריא השופט בפניו את חומרת העבירה שבגינה עלול הוא להשפט למות, רבינו הגיב, בשלות נפש שהדהימה את הנוכחים' ,להוי ידוע שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה,' הרבה יהודים חוסלו על ידי הכנופיות, ואולי עלי נגזר למות על ידכם, אך אם לא נחרץ דיני בבית דין של מעלה, לא תוכלו לי.'
משפטו הועבר לזיטומיר לסמכות משפטית עליונה יותר, באשר גליון האישום מוכח למעלה מכל ספק על ידי התביעה, אך בחסדי השי"ת היה השופט העליון מאלו שהיו קשורים מבית אבא עם שושלת זוועהיל. הוא גילה בפניו שיודע שכל האשמה נגדו אשמת שוא, אך לא יוכל לשחררו כי הדבר לא יתקבל על ידי השלטונות, אך במקום גזר דין מות ימירו במאסר, וגזר עליו שבע שנות גלות בסיביר.
שלוש פעמים נאסר בהתנכלויות שהתנכלו לו אנשי היבסקציה, באחת הפעמים הושלך לצינוק, לבור צר ועמוק שכמעט לא היה מקום לזוז בו, מחלק את המקום הצר עם רחשים ועכברושים שאכלו מבשרו.
שלושה ימים לא הוגש לו אוכל כלל, נראה היה שגמרו אומר לחסלו במיתת רעב, אך ביום השלישי אינו יודע כיצד ואיך, נחת עליו באורח פלא הישר לתוך פיו פרי מאכל, כאשר היה ממש בכלות הכוחות וללא חיות.
כאשר ביקרו הרבי משומרי אמונים, עלתה השיחה בענין נס ההצלה בדבר המאכל שנפל ברגע האחרון אל תוך בור הצינוק, והוא אמר שבודאי אליהו הנביא היה שליח ההשגחה, להצילו ברגע האחרון. נענה רבינו בענוותנותו היתירה, מסתבר יותר שחיילים שיחקו בחוץ, זרקו זה ליד זה, ונתגלגל אחד הפירות לתוך הבור. לימים התבטא, כי מעולם לא החסיר להניח תפילין ולא חילל שבת, בצל הבולשביקים.
אחר הלחיים איחל מרן רבינו שליט"א ברכת מזל טוב לחתן הר"ר נחמיה אלבוים הי"ו לנישואיו עב"ג בשעטומ"צ
בין מנחה למעריב שח מר"ש כדלהלן:
מסופר (שיח הפרשה – בפרשתנו) על חסיד שהמתין להיפקד בזרע של קיימא, והזכיר עצמו פעמים רבות לפני רבו, אך לא עלתה בידו. פעם ראה אדם כפרי שנכנס לרבי לבקש ישועה לזרע של קיימא, ולאחר שנה בא לבשר לרבי על השמחה ולכבדו בסנדקאות.
הרהיב החסיד עוז, ושאל את רבו: וכי גרוע אני מאותו יהודי כפרי שנושע מיד, ואילו אני עדיין יושב ומצפה!? פתח הרבי חומש בראשית והראה לו, בלידת יצחק התורה מאריכה בגודל הנס והשמחה, שנולד לאברהם בגיל מאה, ואילו בסוף פרשה חיי שרה כתוב שאברהם הוליד לעת זקנותו, לאחר ארבעים שנה, עוד ששה ילדים, ולא מדברים כלל מגודל הנס והשמחה( ?ובאמת בספורנו מפרש שלא היו אלו בניו של אברהם, אלא רק גידל אותם.)
אלא החילוק הוא פשוט - אמר הרבי - להביא לעולם "זמרן ויקשן" וכדו,' אין צריכים עבודה גדולה, אבל להביא לעולם בן כמו יצחק אבינו, לזה צריכים 'מופת' גדול ועבודה מיוחדת... כמו כן לפעול עבור הכפרי, אין זה חידוש גדול, אבל אתה רוצה בנים צדיקים, זו כבר 'עבודה' גדולה.
בצהרי היום הגיע מרן רבינו שליט"א לפעילות רוחנית בעיר "גן יבנה" וקיבל קהל לעצה ולברכה.
