עד כי גדל מאוד (כו,יג)

כי גדל מאוד: שהיו אומרים – זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך (רש"י). לכאורה, מהו הדיוק ב"פרדותיו" דווקא, והרי ליצחק היה "מקנה צאן ומקנה בקר"? "זבל" – הוא מלשון בית זבול, בית מדור. "פרדותיו" – מלשון פירוד. "זבל פרדותיו" – בית מדור בעולם של פירוד. והוא רמז לאדם העוסק בענייני הרשות, שאז הוא נמצא במצב של "דירה" בעולם-הזה הגשמי, שהוא עולם הפירוד. "זבל פרדותיו של יצחק" – עיסוקו של הצדיק בענייני הרשות גורם שמחה ותענוג (יצחק מלשון צחוק) למעלה, יותר מאשר, "כספו וזהבו של אבימלך" – הרומז לעבודתו של איש רגיל העוסק בתורה ומצוות של אבי-מלך, אבינו שבשמים, מלך העולם, וחשובים הם אצלו ככסף וזהב. כי כשהצדיק עוסק בענייני העולם גם אז מחשבתו קשורה ודבוקה בו יתברך בייחודים קדושים. ואילו אדם רגיל, גם בעת עסקו בתורה ובמצוות מעורבים בהם סיגים ופסולת של מחשבות-זרות, וכן של גאווה והתפארות. זהו אם-כן "זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך".

(אור-תורה דף יג עמ' ב' (עמ' 26.)