דין מי הים לנטילת ידים
מי ים - מי הים המלוחים פסולים לנטילת ידים שאין ראויין לשתייה, אבל מותר לטבול ידיו בתוכן ואם בישלם או הרתיחם מותר ליטול בהן . ויש פוסלים אף ע"י הרתחה הואיל ולא היה להם שעת הכושר וכן נראה דעת החזו"א, אך דעת כל הפוסקים להקל בנט"י דרבנן. התפלת מי הים - מי הים שהתפילום ונעשו ראויין לשתייה מותר ליטול בהם , אבל שופכין ומי ביוב שהתפילום ונעשו ראויין אסור ליטול בהן .
(הלכות יום ביום הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א)
מגן אברהם סי' קס סקי"ב כ' "מי הים ראוין לשתות הכלב אם מרתיחין אותן (רדב"ז ח"א רצ"ד)" ע"כ. ולשון זה משמע דכיון שראויין לשתייה ע"י הרתחה ממילא יכולים ליטול בהם אף ללא הרתחה, וכן בדין דאל"כ אף ע"י הרתחה פסול לרש"י והרי"ף דכל שלא היה לו שעת הכושר לא מהני. והנה במג"א סי' קנ"ט סק"י הביא מהשל"ג דמי שבא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים [דטבילה מועילה אף במים מרים ומלוחים] יקח כלי מנוקב ודולה מהים ומטביל ידיו בכלי שמי הכלי מחוברים למי הים בניצוק דרך הנקב דכונס משקה ע"ש. והק' שם המחצית השקל, דמשמע מהמג"א שאין מי הים ראויים ליטול בהם רק להטביל בתוכם, והרי כאן כ' המג"א בשם הרדב"ז [ח"ד סי' אלף שסו] דמותר ליטול ידיו ממי הים כיון שע"י רתיחה ראויים לשתיית הכלב, וא"כ לא צריך להאי תקנתא שיקח כלי נקוב" ע"ש, ואף הפמ"ג שם בא"א סק"י עמד בזה וכי "משמע דמי הים אין ראוין לשתית כלב. ובסי' ק"ס אות י"ב דראוין אם מרתיחין, ושואב בכלי ונוטל ידיו, יעו"ש, ומיהו גם זה אמת, דאם אין לו כלי שלם יכול להטביל בו" ע"כ והיינו דצ"ל דמיירי דאין לו כלי שלם שיוכל ליטול בו. וכן מבואר מהמ"ב שם סקמ"ה כהפמ"ג שב' דמיירי "שאין לו כלי שלם רק מנוקב". ומבואר בדבריהם כנ"ל דלמג"א כשרים מי הים ליטול בו אף בלא הרתחה כיון דראויין ע"י רתיחה.
ואמנם כבר תמה המו"ק סי' ק"ס על המג"א למה דמשמע מדבריו דכשרים אף בלא הרתחה הואיל וראויים ע"י הרתחה דמנליה הא ועוד דאין להם שעת הכושר וכ' שגם הרדב"ז לא נתכוין לכך. אלא תקנתא אתי לאשמועינן, דמי שאין לו מים אחרים יוכל לבשלם ויהיו ראוים לשתיה וכשרים לנט"י אחר שתקנם. ותמה שם על מנהג ההולנדים שנוטלים ידיהם במי הים ע"ש.
וכן מצינו בהרבה אחרונים שביארו כן דברי המג"א דלא הותר אלא אחר ההרתחה וכמ"ש־ בחיי אדם חלק א כלל לט ס"ז "מי הים כשרים לנטילת ידים. דכשמרתיחן ראויין לכלב. ונראה לי דרצה לומר לאחר שירתיח.
וכן משמע להדיא ברדב"ז. וכ"ה גם בהגר"ז סי"ב. ובא"ר סקכ"ג הביא כל לשון הרדב"ז [ולא העתיק מהמג"א] דמבואר כן להדיא חו א' מהתקנות שמצא הררב"ז לנטילה במי הים להכשירם ולא בא להתירם. וז"ל הרדב"ז ח"ד סי' רצד "אם אפשר לו ע"י שיטבול ידיו בים הגדול ודאי לא קא מיבעיא לך אלא ודאי כגון שדופני הספינה גבוהות ואי אפשר אלא בכלי. וגם בזו מצאתי אני תקנה שיקח כלי מנוקב בכונס משקה ויעמוד על דופני הספינה ויטביל ידיו בתוך הכלי שנמצאו המים שבתוך הכלי והמים שבים מחוברים ועולה לו טבילה במקום נטילה. עוד שמעתי שאם ירתיחו מי הים על האש יתמעט מרירותם עד שיהיו ראויים לשתיית הכלב. ואם אי אפשר לא זה ולא זה מסתברא לי דמי הים עדיפי דמים דמנקי טפי בעינן כו' עכ"ד. ולהדיא שלא התיר מי הים רק בהרתחה, ומי שא"א לו בהרתחה התירו רק
כדין מידי דמנקי. עיש"ב. ובאמת שכדברי הרדב"ז דמי הים פסולים לנטילה רק לטבילה מפורש בתשו' פאר הדור להרמב"ם סי' קא שכתב, "שההולך בים יטביל ידיו בים, או יטול במים הראויין לשתיית הבהמה" ע"כ. ולדינא במ"ב קס סקל"ח כתב "מי הים אם הרתיחו אותן חזרו להיות ראויין לשתיית כלב וכשרין לנטילה [מ"א וש"א בשם רדב"ז] ולטבול בתוכו לעולם מותר וכמו בכל מים מלוחין" הרי שלא התיר אלא בטבילה או אחר הרתחה. ולפי"ז לא קשה כלל קו' המחה"ש ופמ"ג מדברי המג"א בסי' קנט שלא התיר ליטול במי הים רק ע"י כלי מנוקב בדרך טבילה, וא"צ להעמיד כפמ"ג דמיירי שאין לו כלי שלם ליטול בו. וצע"ג מדברי המ"ב אהדדי דבסי' קנט סקמ"ה העמיד כהפמ"ג דאין לו כלי שלם, דהרי גם בכלי שלם לא התיר כאן המ"ב רק אחר הרתחה וכנ"ל. ]ומש"כ במהדו' דרשו בשם מנ"י ח"י סי' יד' לבאר דאם יש לו כלי שלם ידלה בו וירתיחם תמוה, דא"כ מה תלה בכלי שלם דהלא אין תלוי כלל בכלי דהעיקר תלוי בהרתחה, ומה צריך לדחוק כ"כ כערטילאי דאין לו כלי שלם והרי יכול לומר בפשיטות דאין יכול להרתיחם דאין לו אש או שיש רוחות ואין יכול להרתיח או שאין יכול להמתין, והוא גם מצוי מאד בספינה ולא לדחוק בכלי שלם, דמה יושיע הכלי שלם בלא הרתחה ופשוט[.
ישועות יעקב קט סק"ז וטעמו מבואר הואיל ולא היה לו שעת הכושר ונפסל שוב לא מהני, [והב"י נסתפק לרש"י ופסול חמי טבריא משום תמימותם ולא דמי לחמי האור שלא היה שעת הכושר אם מהני צינון] וכ"כ בחזו"א סי' כב' סקי"ב. וכ"מ בתשו' הרמב"ם שבהע' דלעיל דלא מצא עצה בנטילה בים רק ע"י טבילה או מים אחרים. ועי' במו"ק שדן באמת בזה דהב"י נסתפק דבעי' בהכשרן בתחילתן וסופן לרש"י שתלה בשעת הכושר ואפשר דלא מהני תיקון ומ"מ מסיק דנקטי' לקולא כל שכשרין בסופן ואף אם יש ספק בדבר בנט"י דרבנן אזלי' בספיקו להקל.
כדין מי הים שהרתיחום דנקטו הפו' להקל כדעת הרדב"ז ומג"א.
ובשבט הלוי ח"ט סי' רמא מיקל בזה אפי' אם ע"י הטיהור עבר הסירחון ומ"מ אינן ראויים רק לבהמה ולא לאדם דמהני כדין מים שהרתיחום. ולענ"ד זה צ"ע דכיון דכבר חל עליהם דין שופכין כל זמן שלא טהרו מסרחונן לגמרי עדין לא פקע מהם שם שופכים וכל נידון הפו' בראוי לבהמה ולא לאדם הוא קודם שנפסלו.
מי ביוב הם מים שנעשה בהם מלאכה בהדחת האסלות וברחיצת כלים וכביסה וכדו' ולא שייך לדון בזה דין הרתיחום שזה לא מצינו דמהני לשופכין רק למים שאין ראויים לשתייה אבל מה שחל עליו שם שופכין הוא חסרון חשיבות ולא מהני המתקה והתפלה לזה ולכן פשוט דמי הביוב אף אם ברובם לא נעשית מלאכה מ"מ עצם מה דהוי ביוב אין לך שופכין גדול מזה ולא מהני לזה התפלה והמתקה וכנ"ל. וכ"כ בתשו' להורות נתן ח"י סי' כג'. ועי' בפסקי תשובות קס או' סו'.
