דרושים לפרשת תולדות

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק וְגוֹ'. הִנֵּה כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה כֻּלָּם פֵּירְשׁוּ אֶת הַכָּתוּב הַזֶּה בְּטוּב טַעַם. וְגַם אֲנִי אֶעֱנֶה חֶלְקִי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי עַל דֶּרֶךְ הַמּוּסָר.

הִנֵּה עֵשָׂו נִקְרָא גָּדוֹל וְיַעֲקֹב נִקְרָא קָטָן, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (בראשית כז, טו) 'וַתִּקַּח רִבְקָה וְגוֹ' עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדוֹל וְגוֹ' אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן', וְהַטַּעַם, כִּי עֵשָׂו הוּא מְקוֹר הַגַּדְלוּת וְהַגַּאֲוָוה מֵהַקְּלִיפּוֹת, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (שם לו, לא) 'וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם' וְגוֹ' שֶׁמֵּהֶם נִתְהַוּוּ הַקְּלִיפּוֹת, וְדַי לַמֵּבִיןא. וּכְמַאֲמַר עֵשָׂו (שם לג, ט) 'יֵשׁ לִי רָב' וְגוֹ' מִגּוֹדֶל הַגַּאֲוָה וְהַגַּדְלוּת שֶׁהָיָה בּוֹ בְּעַצְמוֹ. אֲבָל יַעֲקֹב הוּא מִצַּד הַקְּדוּשָׁה, וְיֵשׁ לוֹ תָּמִיד הַכְנָעָה וַעֲנָוָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן נִקְרָא קָטָן, מִפְּנֵי בְּחִינַת הַקַּטְנוּת וְהַכְנָעָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁאָסוּר לְשׁוּם תַּלְמִיד חָכָם בְּנֵי יַעֲקֹב לְהִתְיַיהֵר וְשֶׁיִּהְיֶה בּוֹ גַּאֲוָה וְגַסּוּת, כִּי אִם שְׁמִינִי שֶׁבַּשְּׁמִינִית כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (סוטה ה.), וַאֲפִילּוּ זֶה הַחֵלֶק אֵינוֹ מִבְּחִינַת יַעֲקֹב, כִּי אִם מֵעֵשָׂו לוֹקְחִים זֶה הַחֵלֶק שְׁמִינִי שֶׁבַּשְּׁמִינִית, בִּכְדֵי לְהָפְכוֹ לִקְדוּשָׁה.

וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלאכי א, ב) 'הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב', פֵּירוּשׁ מִלַּת אָח מְרַמֵּז א' ח', רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֶחָד מִשְּׁמִינִי שֶׁבַּשְּׁמִינִית שֶׁבַּגַּאֲוָה נָתַן 'עֵשָׂו לְיַעֲקֹב', (וְקִבְּלוֹ יַעֲקֹב לְהָפְכוֹ כַּנַּ"ל), וְאַף עַל פִּי כֵן 'וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב' וְגוֹ' רְצוֹנוֹ לוֹמַר עַל כָּל פָּנִים אֲנִי אוֹהֵב רַק אֶת יַעֲקֹב, כִּי עִיקָּרוֹ הוּא בְּחִינַת הַקְּדוּשָׁה וְהַכְנָעָה וַעֲנָוָה,

וּשְׁמוֹ מְרַמֵּז לְזֶה יַעֲקֹב י'–עֵקֶב, רְצוֹנוֹ לוֹמַר יוּ"ד הוּא הַקְּטַנָּה שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת, עָקֵב מְרַמֵּז לִבְחִינַת וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה הַנָּדוֹשׁ בְּעָקֵב, וּמְרַמֵּז לִשְׁנֵי בְּחִינוֹת וּמַדְרֵיגוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִדַּת עֲנָוָה, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁהוּא עָנָיו אֲבָל מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּחִינַת עֲנָוָהב, וְאִם כִּי גַּם זֶה הוּא מִדָּה טוֹבָה, אֲבָל יֵשׁ מַדְרֵיגָה לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, וְהוּא שֶׁהוּא עָנָיו וְגַם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עָנָיו, כַּמְבוֹאָר בְּסֵפֶר אוֹר הַחַיִּים (שמות לד, כט) עַל פָּסוּק (במדבר יב, ג) 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאוֹד', חָסֵר יוּ"דג, כִּי מֵבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁלְּפִי עֵרֶךְ קַטְנוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ וּפְחִיתוּת עֶרְכּוֹ עֲדַיִין הוּא נִקְרָא מִתְגָּאֶה נֶגֶד גְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרַךְד, וּבְמִלַּת יַעֲקֹב מְרוּמָז שְׁנֵי בְּחִינוֹת הָאֵלּוּ.

וְזֶה הַבְּחִינָה יָרַשׁ יַעֲקֹב מִיִּצְחָק אָבִיו שֶׁהָיָה בּוֹ שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ, וּמָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לַה' וּפָשַׁט אֶת צַוָּוארוֹ לְהִשָּׁחֵט לְעוֹלָה לַה', וְעִם כָּל זֶה לֹא הֶחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן, מֵרוֹב קְדוּשָׁתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ וְהַכְנָעָתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ וּבִיטּוּלוֹ בַּמְּצִיאוּת נֶגֶד הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, כִּי אִם תָּלָה הַכֹּל שֶׁזֶּה שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן שֶׁה' הָיָה בְּעֶזְרוֹ בְּמַתְּנַת חִנָּם, וּבַעֲבוּר אַבְרָהָם אָבִיו שֶׁזָּכָה שֶׁיִּהְיֶה בְּנוֹ עוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן, אֲבָל לֹא תָּלָה יִצְחָק בְּכֹחַ עַצְמוֹ. וְעַל זֶה נִקְרָא (בר"ר סד, ג) עוֹלָה תְּמִימָהה, עַל שֵׁם (דברים יח, יג) 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ', וְנִכְתַּב בַּתּוֹרָה תָּי"ו רַבָּתִי, לְרַמֵּז עַל שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת שֶׁל הַכְנָעָה הַנַּ"ל, כִּי יָדוּעַ שֶׁבְּחִינַת הַכְנָעָה נִקְרָא כ' כְּפוּפָהו, וְהוּא בְּחִינָה אַחַת, אֲבָל בְּחִינָה הַב' נִקְרָא ת' שֶׁהוּא כָּ"ף פְּעָמִים כָּ"ף, כִּי הוּא הַכְנָעָה כְּפוּלָה וּמְכּוּפֶּלֶת, שֶׁאֲפִילּוּ מִזּוּ הַבְּחִינָה הַטּוֹבָה בְּחִינַת עֲנָוָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּם כֵּן אֵינוֹ מַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ כַּנַּ"ל מִגּוֹדֶל הִכָּנְעוּתוֹ וּבִיטּוּלוֹ, וְהוּא ת' רַבָּתִי הַנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה בְּמִלַּת 'תָּמִים תִּהְיֶה' וְגוֹ'. וְעַל זֶה נִקְרָא יִצְחָק עוֹלָה תְּמִימָה, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (ויקרא כב, כא) 'תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן לַה'ז, וְזֶהוּ שֶׁפֵּירֵשׁ רַשִׁ"י עַל הַפָּסוּק (בפרשתן כו, ב) 'אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה', וּפֵירֵשׁ רַשִׁ"י כִּי חוּץ לָאָרֶץ אֵינוֹ כְּדַאי לִבְחִינָה זוּ, שֶׁהוּא נִקְרָא עוֹלָה תְּמִימָה, פֵּירוּשׁ כִּי בְּחִינַת הַכְנָעָה כָּזוּ אֵינָהּ כְּדַאי לִהְיוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם קְדוּשָׁה.

וּלְפִי זֶה נִיחָא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְיִצְחָק (בפרשתן כו, כד) 'וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי' וְגוֹ', וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה וְכִי חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיָה לְיִצְחָק זְכוּת עַד שֶׁנִּתְלָה דַּוְוקָא בְּאַבְרָהָם, הֲלֹא יִצְחָק הָיָה עוֹלָה תְּמִימָה. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ אָתֵי שַׁפִּיר, שֶׁכֵּן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 'וְהִרְבֵּיתִי' וְגוֹ' בַּעֲבוּר שֶׁאַתָּה תּוֹלֶה בְּ'אַבְרָהָם' אֶת בְּחִינַת 'עַבְדִּי', רְצוֹנוֹ לוֹמַר כָּל עֲבוֹדָתְךָ שֶׁאַתָּה עוֹבֵד אוֹתִי אַתָּה תּוֹלֶה וְאוֹמֵר שֶׁאֵינֶנָּה כּוֹחֲךָ וְעוֹצֶם יָדְךָ, כִּי אִם אֲנִי מְזַכֶּה אוֹתְךָ בַּעֲבוֹדָה זוּ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם אָבִיךָ, וְאֵינְךָ מַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ כְּלָל. וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה לִזְכּוֹת לִבְחִינָה זֹאת, וְאָמַר (תהלים סט, יד) 'וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ', פֵּירוּשׁ זֹאת הִיא 'תְּפִלָּתִי לְךָ ה'', שֶׁאֶהֱיֶה 'עֵת', רָאשֵׁי תֵּבוֹת עוֹלָה תְּמִימָה שֶׁהוּא לְפָנֶיךָ 'רָצוֹן', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן', 'אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ', פֵּירוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה לִי בְּחִינַת 'אֱלֹהִים', בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת יִרְאָה וְהַכְנָעָהח, אֲפִילּוּ 'בְּרָב חַסְדֶּךָ', רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֲפִילּוּ כְּשֶׁאֶהֱיֶה בְּמַדְרֵיגָה גְּדוֹלָה בְּהַקְּדוּשָׁה עַל יְדֵי רָב חַסְדֶּךָ, אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה לִי בְּחִינַת אֱלֹהִים, בְּחִינַת יִרְאָה.

וְזֶהוּ שֶׁבֵּירֵךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, שֶׁיִּזְכֶּה לַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְחֵירוּת, וְאָמַר לוֹ (בפרשתן כז, כח) 'וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם', וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ב"ר סו, ג) 'וְיִתֶּן' יִתֶּן וְיַחְזֹר וְיִתֶּן, רָמְזוּ עַל בְּחִינַת הַכְנָעָה וַעֲנָוָה כְּפוּלָה, 'הָאֱלֹהִים' מְרַמֵּז לִבְחִינַת יִרְאָה וְהַכְנָעָה מִפְּנֵי ה', 'מִטַּל הַשָּׁמַיִם', רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ הַכְנָעָה אֲפִילּוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּחִינַת קְדוּשָׁה וְשֶׁפַע מִן הַשָּׁמַיִם, עִם כָּל זֶה לֹא תַּחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, רַק תִּתְלֶה הַכֹּל בְּמַתְּנַת ה' מַתְּנַת חִנָּם, וְעַל יְדֵי זֶה 'יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים' וְגוֹ', רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁתִּזְכֶּה לִבְחִינַת חֵירוּת, חֵירוּ דְּכוֹלָא כַּנַּ"ל.

וְיִצְחָק כְּבָר זָכָה לִבְחִינַת חֵירוּת עַל יְדֵי הַבְּחִינַת הַכְנָעָה, וּמְרוּמָז בִּשְׁמוֹ יִצְחָק, גִּימַטְרִיָּא ח"ר, שׁוֹרֶשׁ הַמִּלָּה שֶׁל חֵרוּת. אָמְנָם יַעֲקֹב קוֹדֶם שֶׁזָּכָה לָזֶה בִּשְׁלֵימוּת וְעֵשָׂו הִשְׂטִים אוֹתוֹ, וְנִתְיָרְאָה רִבְקָה אִמּוֹ מְאוֹד שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה יַעֲקֹב עֲדַיִין בִּבְחִינָה זוּ בִּשְׁלֵימוּת, עַל כֵּן אָמְרָה לוֹ 'בְּרַח לְךָ', שֶׁרָמְזָה לוֹ בְּרוּחַ קָדְשָׁהּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ לִשְׁנֵי בְּחִינוֹת הַכְנָעָה הַנַּ"ל בְּמִלַּת בְּרַח. רְצוֹנוֹ לוֹמַר ב'–רח, כִּי הַכְנָעָה וְחֵרוּת שֶׁהוּא ר"ח, אֶחָד הוּא, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, וְעַל יְדֵי מַה יִזְכֶּה לָזֶה, פֵּירְשָׁה לוֹ 'אֶל לָבָן אָחִי', רְצוֹנוֹ לוֹמַר לוֹבֶן הָעֶלְיוֹן בְּחִינַת קְדוּשָׁהט, פֵּירוּשׁ עַל יְדֵי שֶׁתְּדַבֵּק עַצְמְךָ לְלוֹבֶן הָעֶלְיוֹן, קְדוּשָׁה עִילָּאָה, עַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה 'חָרָנָה', לִבְחִינַת חֵירוּ דְּכֹלָא בִּינָה עִילָּאָהי, רְצוֹנוֹ לוֹמַר וְשָׁם תִּזְכֶּה לִבְחִינַת חֵירוּת. אָז 'וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ וְגוֹ' עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ', כִּי בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹיא. וַחֲזַ"ל רָמְזוּ לִבְחִינַת הַכְנָעָה א' בְּמִלַּת אַךְ, כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) אַכִין וְרַקִּין מִיעוּטִין הֵן, רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי אוֹת כ' מְרַמֶּזֶת לִבְחִינָה א' מִשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ אַךְ, א' כ', בְּחִינַת א' שֶׁל כ' - הַכְנָעָה.

וְעַתָּה יִתְבָּאֲרוּ הַפְּסוּקִים, 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם', פֵּירוּשׁ 'וְאֵלֶּה' מִסְפַּר שְׁנֵי פְּעָמִים אַךְ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַכְנָעָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם הָיוּ 'תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם' (כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (הובא ברש"י בראשית ו, ב) תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים), וְעִיקַּר הַבְּחִינָה שֶׁהָיָה לְיִצְחָק הָיָה מִדָּה זוּ 'אַבְרָהָם הוֹלִיד' וְגוֹ', פֵּירוּשׁ שֶׁהַכֹּל תָּלָה בִּזְכוּת אַבְרָהָם, וְאָמַר שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ לה' רַק אַבְרָהָם הוֹלִיד, וְהִמְשִׁיךְ לוֹ בְּחִינַת קְדוּשָׁה מִן הַשָּׁמַיִם כַּנַּ"ליב.

'וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה', פֵּירוּשׁ אַרְבָּעִים מְרַמֵּז לִשְׁנֵי פְּעָמִים כ', רֶמֶז לִשְׁנֵי בְּחִינוֹת הַכְנָעָה כַּנַּ"ל, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהָיָה לְיִצְחָק שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל בִּשְׁלֵימוּת, וְעַל יְדֵי זֶה 'בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה', אוֹתִיּוֹת קָרֵב–ה', רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל קֵרֵב בְּחִינַת ה' שְׁכִינְתָּא עִילָּאָה לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּחִינַת יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. 'בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי', עַל דֶּרֶךְ דְּאִיתָא בַּזּוֹהַר 'בַּת בְּתוּאֵל' בִּתּוֹ שֶׁל אֵל, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם (זח"א קלז.) דְּתָאנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַהוּא גַּרְמָא לָמָּה אִשְׁתָּאַר בְּקִיּוּמָא יַתִּיר מִכָּל שְׁאָר גַּרְמֵי, מִשּׁוּם דְּאִיהוּ רַמָּאָה, וְלֵית סָבִיל טַעֲמָא דִמְזוֹנָא דִבְנֵי נָשָׁא כִּשְׁאָר גַּרְמֵי, וּבְגִינֵי כָּךְ הוּא תַּקִּיף מִכָּל גַּרְמֵי והוּא לֵיהֱוּוּ עִיקְּרָא דְּגוּפָא אִתְבְּנֵי מִנֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, תָּאנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הוּא רַמַּאי וּמֵעוֹלָם רַמַּאי וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ לְעִנְיָנֵינוּיג.

וּבָזֶה גַּם כֵּן רָמְזוּ חֲזַ"ל לִבְחִינַת הַכְנָעָה וַעֲנָוָה, הַיְינוּ מַה שֶּׁאָמַר שֶׁהַאי גַּרְמָא לֵית סוֹבִיל טַעֲמָא דִמְזוֹנָא, מְרַמֵּז לִבְחִינַת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס שֶׁכָּל טַעַם הַבְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לִכְלוּם, מִפְּנֵי הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לְהַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן לֵית סָבִיל טַעֲמָא כְּלָל מֵעוֹלָם הַזֶּה, וּכְכָל תַּאֲווֹתָיו וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ הוּא רַק לִטְעוֹם טַעַם טוֹב מִנּוֹעַם זִיו ה' וְאֵינוֹ נֶהֱנָה כִּי אִם מֵאֲכִילַת מִצְוָהיד. וְעַל כֵּן אִשְׁתָּאַר בְּקִיּוּמָא יַתִּיר וְכוּ', וְהוּא לֶהֱוֵי עִיקְּרָא דְּגוּפָא אִתְבְּנֵי מִנֵּיהּ, הַיְינוּ שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינָה זוּ תִּהְיֶה תְּחִיַּית הַמֵּתִיםטו, וּמְרוּמָז בַּבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים, רָאשֵׁי תֵּבוֹת מָה,

'מְחַיֶּה' אוֹתִיּוֹת מָה–חַי, פֵּירוּשׁ עַל יְדֵי בְּחִינַת 'מָה' שֶׁהוּא עֲנָוָה, יִהְיֶה 'חַי' לְעָתִイド, וּבְחִינָה זֶה נִקְרֵאת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, וְאוֹתָהּ בְּחִינָה הִשִּׂיג יִצְחָק וְדָבַק בָּהּ, וְהוֹרִישָׁהּ גַּם כֵּן לְיַעֲקֹב, וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּירַשׁ גַּם אָנוּ אוֹתָהּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הערות

א. עיין שער ההקדמות (להאריז"ל) דרוש עולם האצילות: דע, כי בתחלה כשיצאו אלו הי' ספירות, לא היה עדיין בהם תקון, אמנם יצאו אז בבחינת היותם י' נקודות בלבד, והיה בהם חי' עצמות וכלים, ר"ל, אור, וכלי. ולהיותם בלי תקון, לכן בחינת הכלים שבהם, לא יכלו לסבול האור העליון, ונתבטלו ומתו, ואלו הם סוד המלכים שמתו, כמ"ש באדרת נשא, בפסוק 'ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום' וכו'. וכבר ביארנו הטעם, למה יצאו מתחלתם בלתי תיקון, ואמרנו, כי כונת המאציל העליון היתה, לברוא בעולם הזה מציאות הקליפות החזקות, שהם צריכות בעוה"ז, לשלם פורענותן של רשעים, העוברים על דבריו ית', ואלולי כן לא היה שכר ועונש בעוה"ז כלל, ולכן יצאו הי' ספירות הנז' בראשונה בלי תיקון, ועי"כ מתו הכלים ההם. ואחר מיתתם, יצאו ונבראו הקליפות מהזוהמא ומהסיגים שבהם, ואחרי שיצאו והובררו מהם הקליפות, אז כל בחינת הקדושה והטהרה שהיתה בכלים ההם, נתעלת למעלה, וחזרה להתקן ע"י התיקון, ונשארה נקיה מן הסיגים הנזכרים.

ב. והוא בחינת אות יו"ד שהיא הקטנה שבאותיות.

ג. לשון האור החיים שם: כי מצינו שמדת הענוה למעלה מכל, כאומרם ז"ל (שיהש"ר א, ט) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה שהיא היראה, דכתיב (תהלים קיא, י) 'ראשית חכמה יראת ה'', עשתה ענוה עקב לסנדלה דכתיב (משלי כב, ד) 'עקב ענוה יראת ה'', ומצינו שהעידה התורה על משה שעניו מאוד מכל האדם (במדבר יב, ג), וכשאמר ה' לכתוב הדברים מצינו לו שלא כתב 'עניו' אלא 'ענו' חסרה יו"ד, ואף זה מן הענוה, ובשכר זה זכה לקרני הוד, כי הפליא ברצונו יתברך, גם ה' הפליא חסדו לו בשנותו מכל האדם.

ד. והוא בחינת עקב ונפשי כעפר לכל תהיה הנדוש בעקב.

ה. במדרש שם: 'גור בארץ הזאת' א"ר הושעיה את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת.

ו. ראה שלה"ק פרשת שופטים תורה אור אות ב: כ"ף כפופה היא עבודה, רומז על עבדות עבד נאמן הכפוף לרבו, כענין שאמרו בשופר שיהיה כפוף. וראה עוד מה שכתב רבינו בפרשת ואתחנן ד"ה אנכי עומד: ובחינת ענוה הוא בחינת כ"ף כפופה, הוא מרמז על בחינת כתר, פירוש שאינו יכול להמשיך על עצמו בחינת השראת השכינה אור אין סוף ב"ה בחינת כתר, רק על ידי בחינת כ' כפופה, בחינת ענוה, כמאמר הכתוב (תהלים קמה, יד) 'סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים', דהיינו מי שהוא בבחינת כפופה.

ז. ר"ל שע"י ההכנעה הכפולה שאף אינו מחזיק טובה לעצמו, בא להיות לרצון לה'.

ח. זוה"ק ח"ב, צו, א: אלהי"ם, דהא דחילו ביה שריא, ודינא ביה שריא.

ט. עיין עץ חיים שער ו פ"א: כי לבן הוא סוד לובן העליון אשר הוא קודם כל האצילות הזה והוא (היה) העושה כל אלו הבחי' שהם עקודים נקודים ברודים לצורך האצילות שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב

י. עיין זוה"ק ח"ב קפג, א [ובפירוש מתוק מדבש]: תא חזי מה כתיב (ויקרא כה, י) 'וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ' [הנה שנת החמשים היא סוד הבינה], מהכא נפקא חירו לכלא [כי כל ענין החירות שורשה מבינה וממנה נשפעת], ובגין דנפקא מניה חירו, אורייתא דנפקת מניה אקרי חירו.

יא. משלי טז, ז.

יב. שעיקר בחינתו היתה בחינת ההכנעה הב', שלא החזיק לעצמו טובה כלל, אלא תלה הכל בזכות אביו.

יג. זה הלשון בזוה"ק שם [עם פירוש מתוק מדבש]: בת בתואל, בת בתו של אל [היינו השכינה נקראת בתו של אל, על שם החסד שהיא מקבלת, והגוף הוא בת השכינה]. רב הונא אמר כך הוא [כך הוא כמו שאמרת שבת בתואל היינו הגוף], ואנא הוית בכרכי הים, ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה [ושמעתי שהיו קוראים לאותו העצם של השדרה], ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא [זה שנשאר בקבר אחר שנרקב כל הגוף], בתואל רמאה, שאלית עליה, אמרו דהוא כרישא דחויא דאיהו רמאה [שצורתו כראש של נחש שהוא רמאי], וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי, דתאנא אמר רבי שמעון, ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי [זה העצם למה נשאר ומתקיים יותר מכל שאר העצמות], משום דאיהו רמאה [לפי שמרמה שאר כל העצמות שחושבים שגם הוא נזון כמותם, אבל], ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי [ואינו סובל טעם מזונות שאוכלים בני אדם, ולפיכך לא נהנה מעץ הדעת כשאר העצמות ועל כן נשאר בקיום לעולם], ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי, והוא ליהוי עקרא, דגופא אתבני מניה [והוא יהיה העיקר ושורש שהגוף יבנה ממנו בתחית המתים], הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי [פי' הגוף הוא בתו של אותו העצם הנקרא בתואל הארמי], תאנא אמר רבי שמעון, הוא רמאי [זה העצם הוא רמאי כי מרמה שאר העצמות לפי שאינו נהנה משום מזון], ומעולם רמאי [ומעולם עצם זה הוא רמאי מעת שרימת הנחש את אדם הראשון, ואז עצם זה רימה את הנחש], ושכן יצר הרע דאיהו רמאי [שהוא שכן וחבר יצר הרע שהוא רמאי], הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי, גרמא רמאה [פי' הגוף הוא בת ותולדה להעצם הנקרא בתואל הרמאי].

יד. עיין בספר מטה משה דיני סדר הבדלה (אות תקיג): ובסידורים מפרש אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת ע"כ. ונראה לי טעמא דמילתא, כי ידוע שאותו עצם לוז שמיה, והוא עצומו ועיקרו ושרשו, וממנו נתהוה האדם בעצם הטפה, וכאשר ימות האדם העצם ההוא אינו נימוח ולא נפחת, ואילו יכניסו אותו באש אינו נשרף, ברחיים אינו נטחן, בפטיש אינו מתפוצץ. והוא העצם שיש בו קיום נצחי, וממנו יחיה האדם לעת התחייה, והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת אדם, ועצם הזה שרשו ועקרו מעצם השמים.

טו. ר"ל על ידי בחינת ענוה תהיה תחיית המתים.

וּבָזֶה גַּם כֵּן רָמְזוּ חֲזַ"ל לִבְחִינַת הַכְנָעָה וַעֲנָוָה, הַיְינוּ מַה שֶּׁאָמַר שֶׁהַאי גַּרְמָא לֵית סוֹבִיל טַעֲמָא דִּמְזוֹנָא, מַרְמֵז לִבְחִינַת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס שֶׁכָּל טַעַם הַבְּחִינַת גַּשְׁמִיּוּת אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לִכְלוּם, מִפְּנֵי הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ לְהַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן לֵית סָבִיל טַעֲמָא כְּלָל מֵעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל תַּאֲווֹתָיו וְהִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ הוּא רַק לִטְעוֹם טַעַם טוֹב מִנּוֹעַם זִיו ה' וְאֵינוֹ נֶהֱנָה כִּי אִם מֵאֲכִילַת מִצְוָה.

When Chazal said that this bone doesn’t tolerate food, they were hinting to humility and to a person who is meek in his eyes and the taste of food has no value to him. His desire is solely to serve the Creator and, therefore, he doesn't give significance to the flavors of this world. His only interest and desire is to taste the sweetness of Hashem's light and he, therefore, only partakes in the meals of a mitzvah.

וְעַל כֵּן אִשְׁתָּאַר בְּקִיּוּמָא יַתִּיר וְכוּ', וְהוּא לֶהֱוֵי עִיקְּרָא דְּגוּפָא אִתְבְּנֵי מִנֵּיהּ, הַיְינוּ שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינָה זוּ תִּהְיֶה תְּחִיַּית הַמֵּתִים,

Therefore, Chazal say: "This is the reason this bone remains longer than the others... and the body will be resurrected, primarily from this bone." This is teaching us that humility is the primary source for techiyat hameitim, the resurrection of the dead.

וּמְרוּמָז בַּבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים, רָאשֵׁי תֵּבוֹת מָה,

This is alluded to in the second berachah of the Amiddah called מחיה המתים, "Who resurrects the dead." The first letters of מחיה המתים (who resurrects the dead) are מה, "what," which represent humility. This implies that the resurrection will come because of one's humility.

'מְחַיֶּה' אֹותִּיֹות מָה–חַי, ּפֵירּוׁש עַל יְדֵי ּבְחִינַת 'מָה' ׁשֶהּוא עֲנָוָה, יִהְיֶה 'חַי' לְעָתִיד, ּובְחִינָה זֶה נִקְרֵאת ּבְתּואֵל הָאֲרַּמִי, וְאֹותָּה ּבְחִינָה הִּׂשִיג יִצְחָק וְדָבַק ּבָּה, וְהֹורִיׁשָהּ ּגַם ּכֵן לְיַעֲקֹב, וִיהִי רָצֹון ׁשֶּנִירַׁש ּגַם ָאנּו אֹותָּה, ָאמֵן ּכֵן יְהִי רָצֹון.

'מַחְיֶּה' אוֹתִיּוֹת מַה–חַי, פֵּירוּשׁ עַל יְדֵי בְּחִינַת 'מַה' שֶׁהוּא עֲנָוָה, יִהְיֶה 'חַי' לָעָתִיד,

Furthermore, the letters מחיה, spell מה חי, "what - life," which hints to the idea that because of humility, מה, he will live and be resurrected in the future.

וּבְחִינָה זֶה נִקְרַאת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי,

This attribute of humility is called בתואל הארמי. When the Torah says that Yitzchak took Rivka, the daughter of בתואל הארמי [as a wife], it means that he took the attribute of humility.

וְאוֹתָהּ בְּחִינָה הִשִּׂיג יִצְחָק וְדָבַק בָּהּ, וְהוֹרִישָׁהּ גַּם כֵּן לְיַעֲקֹב,

Yitzchak perceived this level of humility, attached himself to it, and bequeathed it to Yaakov.

וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּירַשׁ גַּם אָנוּ אוֹתָהּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

May it be His will that we should also inherit this humility. Amen, so may it be His will.