"גורר את השומן שנתקבץ על לבו"
"כל אדם הוא מאמין בטבעו, גם הבלתי מאמין כלל באלקי ישראל מאמין הוא באלקים"
האם זוכר הנהו את ילדותו?
בכדי להביא את ההפנה [השינוי אצל האדם] מהכח אל הפועל, הנה בזה יש כמה וכמה דרכים בדרכי נועם תורת החסידות, ואחד מהם הוא ההתוועדות ("פארבריינגען") בזכרונות ימי קדם, להיזכר אודות ימי הילדות ב'בית', אודות הנהגות הבית, ההורים, המלמדים, החברים, ובית המדרש.
ובמוחש ראינו שזה פועל הרבה.
עובדא.
לפני הפסח בא אלי – לסיבה צדדית – איש אחד בא בשנים, כארבעים שנה עו"ד – עתה אינו עוסק בזה – יליד פולין, משכיל וחפשי בדעותיו ובהנהגותיו, ובדברו אתי סיפר אודות חבריו הראשונים בהיותו כבן עשרים, עשרים וחמישה, ועל חופשתם של הצעירים כחמישים שנה מלפנים במדינה, ולא שהיו מזידים כ"א מורדים בדת ישראל, ודרך אגב סיפר מוצאו וגזעו.
אחרי שגמר לדבר, שאלתיו האם זוכר הנהו את ילדותו בהיותו כבן שמונה או עשרה בהיותו עוד בארץ מולדתו, את אבי אביו ואבי אמו, את ביתם, את הרביים אשר אבי אביו ואבי אמו לקחוהו בנסעם אליהם – כי נסעו לשני רביים; האם זוכר הוא את הסעודה שלישית ואת המלוה מלכה בשטיבלאך, ה'על חטא' בערב יום כיפור של זקנו לאחר הטבילה במקוואות הרותחות, והריקודים ה'בוערים' של שמחת תורה.
פסח ראשון שהי' כולו מצה
בכל שאלה ושאלה ודבור ודבור ראיתי אשר הנני גורר את השומן שנתקבץ על לבו והנני מתקרב לגלות את הנקודה הספונה וטמונה במעמקי הביצה ממים עכורים מזרם החיים וכשראיתי שהדלקתי את פתיל ההתעוררות מהתרדמה, אמרתי:
כל אדם הוא מאמין בטבעו, גם הבלתי מאמין כלל באלקי ישראל מאמין הוא באלקים, רק שקוראו בתואר אחר. וכל אדם באשר הוא אדם צריך שיהי' לו ה"מקדש" שלו, ובמקדש צריך להיות מזבח וקדשי קדשים, המזבח הוא ההתבוננות על מה נתנו את חייו; קדשי הקדשים הוא המקום הקדוש ביותר אצל האדם; אם שמחים מהחיים, אזי מודים לאותו אחד שמאמינים בו, אם לא שמחים עם העבר, עושים תשובה ונהיים כמו שצריכים להיות.
באמצע חדש סיון, שוב ביקר אותו האיש הנ"ל ויאמר לי, פסח העבר הי' לי פסח ראשון – במשך הזמן יותר על חמשים שנה שעזבתי את בית הורי – שהי' כולו מצה, והנני מניח תפילין ומתפלל ג"פ ביום, אוכל כשר ושומר את השבת.
בני ובנותי – הוא ל"ע אלמן ודר במלון – תמהים על החילוף והתמורה שעברתי בארחות חיי מבלי דעת מאין ומדוע, ובאתי להגיד לכם מהנעשה אתי.
אנכי הנה הרבה הי' לי לדבר אתו באופן סידור חייו בהוה, אבל מנעתי עצמי מלדבר אתו עמו בזה עד אשר יתרגל במעשה הטוב, כי בטח יש לו הרבה נסיונות מאוהביו רעיו ומכריו, ואף שב"ה אינו נצרך לילדיו ולמכריו כי עשיר הוא, מכל מקום לא רציתי להעמיס עליו עניני התשובה כדין, והשי"ת יהא בעזרו בגשם וברוח.
(אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ה עמ' קח ואילך)
