'חכם שלם' ולא 'חצי חכם'

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב - כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק

וממנה יוושע

השבוע נלמד על לידתו של יעקב אבינו, בחיר שבאבות, שעל שמו נקרא עם ישראל עד היום. יש אנשים שרואים את תוצאות הבחירות והמגעים להרכבת ממשלה ואומרים: "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב". אבל כבר אמר הגר"א כי בעקבתא דמשיחא מכל צרה צומחת ישועה שנאמר שם "וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". אלא שלא תמיד אנחנו רואים את הישועה "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה).

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ

כך הקב"ה אומר לעם ישראל בתקופת הגאולה: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק" (ירמיהו ל, י). מה שנראה לך צרה הוא באמת תחילת ישועה. כך אומר ישעיהו, אחרי נבואת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי": "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מא, יג–יד). כך נאמר לכל האבות – לאברהם, ליצחק וליעקב: אל תיראו, אל תפחדו, אני עמכם תמיד. וכמו שנאמר לאבות, כך נאמר לבניהם.

העם מבין את הסכנה בשותפות עם ערביי ישראל

מכל צרה צומחת ישועה. והישועה הראשונה שצומחת מהבחירות הללו הוא שעם ישראל מבין יותר טוב את הסכנה של הערבים תומכי הטרור בישראל. לפני חודש היה אסור לדבר על כך שההתנהלות המוסרית של חלקם היא אסון. מתפרנסים מגניבות ופרוטקשיין. יש בהם אלימות ורצח. ביגמיה, סחר והשפלת נשים. דיברה על כך בעדינות איילה חסון והשעו אותה מהשידור הציבורי.

עם זאת, רוב העם מבין היום שהפרוטקשיין וההתנהגות שלהם הם סכנה גדולה לעם ישראל לא פחות מהאויבים שנמצאים בעזה, לבנון ואיראן. אלה שמבריחים כל יום נשק ואמצעי חבלה ממצרים ברחפנים, אוגרים אותם לשעת מלחמה. אלה שגונבים נשק ותחמושת מבסיסי צה"ל ומערכת המשפט מגינה עליהם. עליהם אמר פעם הנשיא שיש להם תעודת זהות כחולה והם אחד משבטי ישראל.

היום עם ישראל משתחרר מהקונספציה הזו. כולם ראו ושמעו את נציגי המפלגה הגדולה שלהם - הרשימה המשותפת - שרים בגאון "בילאדי בילאדי" – שיר שמהלל את הג'יהאד ואת הרצח והגירוש של היהודים מארץ ישראל. שיר שמדבר על הגאווה בהטמנת מוקשים שיהרגו אותנו. מפלגה שהיא סכנה לקיום המדינה. אנחנו בטוחים כי בעקבות ההבנה הזאת תקום ממשלה שתטפל בהם כמו בכל האויבים.

בנפילת ישמעאל – צמיחת משיח בן דוד

מרן אבא זצוק"ל הראה לי פעם את דברי בעל הטורים בסוף פרשת חיי שרה: "'עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל' וסמיך ליה 'וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִצְחָק' לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק" (בעל הטורים, בראשית כה, יח). מקור הרעיון בזוהר שמסביר כי ישמעאל יושב בארץ ישראל עד שעם ישראל יבוא לרשת את הארץ. כך מגלים את הסוד המהר"ל מפראג והבן איש חי. עינינו רואות כמה שהם צודקים. ואם תשאל איפה משיח בן דוד?

הגיע תור שונאי ישראל שבתוכנו

התשובה היא שהחלשנו את רוב אויבינו, בכל המדינות שסובבות אותנו: בעזה, בלבנון, בסוריה, באיראן ובתימן. וזה לא מספיק, כי שונאי ישראל שבתוכנו היו מוגנים. עכשיו כשראינו כי רובם הגדול מצביעים לרשימה המשותפת שאוהדת את החמאס. רשימה שראשיה שמחו בטבח בשמחת תורה. עכשיו מבינים רוב הישראלים שהם סכנה לנו. לא תהיה ברירה אלא לטפל בהם כמו שמטפלים באויבים אחרים.

השמאל מבין את ערך לימוד התורה

הרווח השני מהבחירות הללו הוא שהציבור החילוני בישראל מתחיל להבין את ערך לימוד התורה. כל השמאל שדיבר כל הזמן נגד לומדי התורה מחפש עכשיו הצדקות לשותפות איתם. הוא מסביר לבוחריו כמה חשוב לימוד התורה, כמה חסד עושים בבני ברק. כמה הם חשובים למדינת ישראל.

יש שיאמרו אל תתייחס לזה ברצינות, זה שיח פוליטי שיש לו רווחים פוליטיים. אבל בגמרא נאמר: "תַּלְיוּהּ וְזַבֵּין – זְבִינֵיהּ זְבִינֵי" (בבא בתרא מז ע"ב). גם מי שנכפה לקנות – קנה. אבל גם אם כוונתם היא שלא לשמה, עצם העובדה שהם צריכים לתרץ לעצמם ולקהל שבחר בהם כי חשוב מאוד לימוד התורה, זה מקרב בין החלקים הרחוקים בעם ישראל. ויהי רצון שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

בסופו של דבר האחדות מביאה את הגאולה והפירוד מרחיק אותה. כאן מתרחשת פעולה של קירוב ובע"ה תבוא ממנה תשועה. נקווה שהם לא יכשירו מעשים רעים שחלק מהשמאל זומם לעשות. שלא יסייעו להם כמו שחלקם עשו בהסכמי אוסלו ובגירוש גוש קטיף.

יעקב – שלם בתורתו

שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ
בהקשר זה צריך להזכיר את החשיבות של התורה השלמה שכוללת בתוכה גם מצוות ישוב הארץ וגם את המצווה להלחם על החיים ועל הארץ. על יעקב אבינו נאמר: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם" (בראשית לג, יח). ובגמרא (שבת לג ע"ב): "וְאָמַר רַב שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ".

יעקב חוזר מלבן עם עושר כלכלי עצום, עד שנאמר עליו ועל עשו: "כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם" (בראשית לו, ז). אבל לכל השלמויות הללו הגיע בעבודה רוחנית קשה: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית לא, מ; ועיין בבא מציעא צג ע"ב, ומסילת ישרים פרק יא). וכך העושר של יעקב והחוזק שלו - לא מסיתים אותו, אלא מסייעים לו למלא את תפקידו בעולם.

תורה של תיקון העולם

בהמשך הגמרא משמע שהתורה שלו גם מתקנת עולם. כך פירשה הגמרא את מה שנאמר בפסוק "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר". בברכה שיעקב משפיע על שכם. "אָמַר רַב מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר שְׁוָוקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם". יעקב עושה מהפכה בכלכלה של שכם. מסחר בלי מטבע הוא מסחר מסובך. יעקב מביא להם את הפטנט הזה שנקרא 'מטבע'. וכך התורה שלו מביאה ברכה גם לעולם.

המשך תורת יעקב – בתורתו של רשב"י

הגמרא מלמדת שגם רשב"י שיצא מהמערה שלם בתורתו מביא ברכה לעולם. שכאשר יצאו רשב"י ובנו בפעם הראשונה אחרי 12 שנה, ראו אנשים חורשים וזורעים והתקשו לקבל את עיסוקם בחיי העולם הזה. ביציאה השנייה, במקום שרבי אלעזר היה פוגע, רשב"י היה מרפא. זו שלמות התורה שמקיפה את כל חלקי החיים, ואותה למד רשב"י מיעקב אבינו. (שבת לג ע"ב. בראשית רבה עט, ו; ירושלמי שביעית ט, א).

מיטתו של יעקב שלמה

השלמות של יעקב לא הייתה רק בתורה, בגוף או בממון. היא הייתה גם בבנים שלו. כך מביא רש"י על הפסוק "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (בראשית מז לא) שהודה יעקב "עַל שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְלֹא הָיָה בָהּ רָשָׁע, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף מֶלֶךְ הוּא, וְעוֹד שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד בְּצִדְקוֹ". הפלא הוא בגלל שמלך עלול לחטוא יותר מכל אדם. הפלא השני שנשבה לבין הגוים ועמד בצדקו.

ברכות יצחק ובגדי עשו

השלמות מתחילה מיצחק שמברך את יעקב בברכות חומריות: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים" (בראשית כז, כח–כט). ושמעתי פעם מהרב אשכנזי (מניטו) שיעקב קיבל את הברכות החומריות כשהוא לבוש בבגדי עשו. במשך כל ההיסטוריה היה יעקב יושב אוהלים ונרדף ללא הברכות. כשקמה המדינה התלבשנו בכלים של עשו וקיבלנו את הברכות. כל מי שמרים ראש נגדנו – אנחנו מקפדים את ראשו. זה מה שכתוב בזוהר: "יַעֲקֹב שְׁלִימוּ דַּאֲבָהָן דְּאָחִיד מִכֹּל סִטְרִין" (זוהר, ויצא).

דוד המלך המשיך את דרכו של יעקב להשתמש בבגדים של עשו ולהשאיר את הפנימיות הקדושה של יעקב. כאשר ראה שמואל את דוד שהוא אדמוני, "נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג" (בראשית רבה סג, ח). הכלים של עשו, עם הקדושה של יעקב.

חכמים שלמים בכל חלקי התורה

במצוות ומעשים טובים

כתב החיד"א, בספרו פני דוד, על יעקב שהיה "שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ", שהשלמות הייתה גם בתורה וגם בחיי המעשה: "וְאַחֲרֵי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל כָּל כָּךְ בְּמִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּאַזְהָרוֹת וַעֲשִׂין, לוֹ יִקָּרֵא 'שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ', כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְעוֹד כִּי הוּא שָׁלֵם בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה פַּרְדֵּ"ס וּפִלְפּוּל וְדִינִין וּבְקִיאוּת בַּכֹּל כְּמַאן דִּמְנָח בְּכִיסְתֵּיהּ, וְזֶהוּ שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ" (פני דוד, פרשת וישלח; ועיין פתח עינים, שבת לג ע"ב).

התרגלנו לקיים רק חלק מהמצוות

חייבים להזכיר את הדברים הללו כי כשהיינו בחו"ל אלפי שנים קיימנו רק חלק מהמצוות. ולצערנו יש כאלה, שגם עכשו, ממשיכים את ההרגל הזה וגם כאשר כבר אפשר לעלות לארץ ולקיים את רוב המצוות - הם נשארים בחו"ל ונותנים לעצמם כל מיני תירוצים לא לקיים מצוות עשה מהתורה שמביאה קידוש השם גדול.

גם בארץ ישראל יש כאלה שלא מקיימים את מצוות ירושת הארץ: "וְלֹא נַעַזְבֶנָּה בְּיַד זוּלָתֵנוּ מִן הָאֻמּוֹת אוֹ לִשְׁמָמָה" (השגות הרמב"ן לספר המצוות, מצוות עשה ד). לא מקיימים "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". לא מקיימים "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ". הכל מתוך הרגל של אלפי שנים בחו"ל, וחייבים לעשות כמו רבי זירא שצם מאה תעניות לשכוח תורת חו"ל שנקראת 'חוֹבְלִים' וללמוד תורת ארץ ישראל שנקראת 'נוֹעַם'.

נכונים הדברים למי שאמרם

החיד"א שכתב על מעלת תורתו השלמה של יעקב, קיים את הדברים בעצמו. "נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם" (חגיגה יד ע"ב). הוא היה תלמיד האור החיים הקדוש ולמד ממנו להיות בקי ושלם בכל חלקי התורה, בהלכה ובקבלה, בתנ"ך, במדרשים, בזוהר ובכתבי האר"י ממש כמו אור החיים הקדוש.

גם הוא פעל בעולם המעשה בישוב ארץ ישראל: סבב כשד"ר בקהילות רבות כדי שיתמכו בישוב ארץ ישראל והגרים בה. מסופר שפעם תפסו אותו שודדים בדרך ובידו כספי הישוב, ובכוח שם קדוש ניצל. כשהיו משבחים אותו היה אומר: זה לא בגללי, זה בגלל ארץ ישראל. והכל כמו אור החיים הקדוש שפעל למען עליה וישוב ארץ ישראל.

המשך לאברהם, משה ודוד – שלמות התורה

השלמות של התורה היא המשך לתורה של אברהם אבינו, גם מידות וגם תורה. גם אהבת ה' וגם אהבת הארץ. גם קידוש ה' וגם מלחמה באויבי ה'. כך המשיך את הדרך משה רבינו ע"ה שגם הביא את התורה לעם ישראל וגם הוציא את עם ישראל ממצרים לפתחה של ארץ ישראל. גם נלחם בסיחון ועוג, גם שלם במידות וגם בקדושה. גם מלא אהבת תורה וגם מוסר נפש למען עם ישראל.

כך היה דוד המלך עליו השלום. גם תורה ודבקות, גם מלחמה למען עם ישראל וגם בכיבוש ארץ ישראל. על כן אמר דוד המלך בתהילים "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים יט, ח). כשהתורה היא שלמה ולא חצויה היא משיבת נפש. וכך פירש הרד"ק: "תְּמִימָה – שֶׁהִיא שְׁלֵמָה כֻּלָּהּ, לֹא יֶחְסַר דָּבָר בָּהּ מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים אָדָם לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (רד"ק, תהלים יט, ח).

מרן הרב אליהו – שלם בתורתו

כך המשיך את תורתם מרן אבא זצוק"ל שהיה דבק בתורתם ולמד מהם להיות שלם בתורתו. בקי בכל ארבעת חלקי שו"ע. בזוהר ובכתבי האר"י. בקי בתנ"ך ובמדרשים. גם מידות טובות של ענוה, שמחה ואהבת ישראל. גם אהבת ארץ ישראל ומאבק על שלמותה, גם אהבת כלל ישראל ומסירות נפש לרומם את כולם. היה מהדר בתפילה והתקיים בו "טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע". לא לחינם הוא קבור ליד הרב החיד"א ששניהם פעלו באותה דרך שלימד משה רבינו ע"ה את יהושע ומסרה לחכמי הדורות עד אליו.

כָּל הַמִּצְוָה – בארץ ישראל

חובה ללמוד את כל התורה

אחד עשר פעמים התורה מצווה אותנו ללמוד ולשמור את כל תרי"ג המצוות, עשר מתוכם בספר דברים כי הם קשורים לירושת ארץ ישראל. "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ" (דברים ה, כח). וכן "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים ח, א). וכך דרשו בספרי: "שֶׁלֹּא תֹאמַר: לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת דַּיִּי; תַּלְמוּד לוֹמַר: הַמִּצְוָה, הַמִּצְוָה, כָּל הַמִּצְוָה. לְמוֹד מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת" (ספרי דברים, פיסקא מח).

רק בארץ ישראל אפשר לקיים את כל התורה

בגלות קיימנו את התורה למחצה, לשליש ולרביע: לא קיימנו מצוות התלויות בארץ, לא קיימנו מצוות ישוב הארץ שזו מצווה שבכל רגע ורגע. לא מסרנו נפש להגן על עם ישראל, שעליה נאמר: "מִי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה" (רש"י, שופטים ה, כג). עכשיו כשבאנו לארץ ישראל אנחנו יכולים לקיים הרבה יותר מצוות, וכשיבנה בית המקדש נוכל לקיים את כולן. משום כך התאווה משה רבנו להיכנס לארץ: "הַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶכָּנֵס אֲנִי לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כֻּוּלָּן עַל יָדַי" (סוטה יד ע"א).

עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'

הרמב"ן אומר כי גם המצוות שמקיימים בחוץ לארץ הן כדי שלא יהיו חדשות כשנחזור לארץ. "הֱיוּ מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יִהְיוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים... וכן אמר ירמיה הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם", "כִּי עִקַּר כָּל הַמִּצְוֹת לְיוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ ה'" (רמב"ן, ויקרא יח, כה). לכן משה אומר את "כל המצוה" דווקא על סף הכניסה לארץ.

התורה נתנה להתקיים בכללות ישראל

עוד טעם שבגללו משה אומר לקיים את כל המצוות בכניסה לארץ ישראל. כי אין אדם יחיד יכול לקיים בעצמו את כל תרי"ג המצוות: יש מצוות לכהנים, ללויים, למלך ולציבור. כתב האור החיים: "וְהַתּוֹרָה נִתְּנָה לְהִתְקַיֵּם בִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה הַיְּכֹלֶת שֶׁבְּיָדוֹ וְיִזְכּוּ זֶה לָזֶה" (אור החיים, שמות לט, לב). והערבות הזו התחילה כשעברו ישראל את הירדן. לכן יעקב נקרא "שלם" רק כשנכנס לארץ.

ללמוד ולקיים את כל התורה

לכלל הזה יש ביטוי הלכתי שאומר כי אדם חייב להיות בקי בכל חלקי התורה. כך לומדת הגמרא מהפסוק "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" – "אַל תִּקְרֵי וְשִׁנַּנְתָּם אֶלָּא וְשִׁלַּשְׁתָּם": לעולם ישלש אדם שנותיו – שליש במקרא (כ"ד ספרי התנ"ך), שליש במשנה, ושליש בתלמוד (קידושין ל ע"א). ומכיוון שאין אדם יודע כמה יחיה, החלוקה היא בכל יום. ועוד שם: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי תוֹרָה מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאַל לְךָ אָדָם דָּבָר אַל תְּגַמְגֵּם וְתֹאמַר לוֹ, אֶלָּא אֱמוֹר לוֹ מִיָּד".

מפסוק כל המצווה והגמרא בקידושין למד האדמו"ר הזקן (שו"ע הרב הלכות ת"ת ב א) שיש מצוות עשה מן התורה "עַל כָּל אָדָם לִלְמוֹד כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ... שֶׁנֶּאֱמַר 'כָּל הַמִּצְוָה'". על פי זה כתב הרמח"ל: "הָרוֹצֶה לַעֲבוֹד לִפְנֵי בוֹרְאוֹ עֲבוֹדָה שְׁלֵימָה צָרִיךְ שֶׁיַּעֲסוֹק בְּכָל חֲלָקֶיהָ כְּפִי יְכָלְתּוֹ... עַד שֶׁיֶּאֱחוֹז בְּכֻלָּם וְלֹא יַנִּיחַ יָדוֹ מֵאַחַד מֵהֶם" (דרך ה', חלק ד, בעניין תלמוד תורה).

שמעתי מהרב הראשי הרה"ג קלמן בר שליט"א מעשה בשואב מים ששמע דרשן בבית הכנסת שמביא את הדברים שכתב האדמו"ר הזקן. בא לרב העיר וביקש ממנו ברכה ללמוד תורה. אמר לו הרב: ברכה לא תעזור לך. תעמוד על רגליך ותאמר: אני רוצה ללמוד תורה, אני יכול ללמוד תורה. אחרי המעמד הזה עזב השואב את שאיבת המים והתחיל ללמוד תורה בהתמדה, וזכה להיות גאון אמיתי בתורה.

ואחרי שלומדים צריך לחזור ולשנן: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים ד, ט). השלמות נוגעת גם לאיכות הידיעה: אין די לעבור על חומר רב; צריך לחזור ולשנן עד שהדברים יהיו ברורים וזכורים (שו"ע הרב, הלכות תלמוד תורה ב, ג; ט–יא).

זהירות מחצי חכם

רחמנא ליצלן מחצי חכם

הרה"ג רבי עזרא עטייה זצוק"ל שהיה ראש ישיבת פורת יוסף היה רגיל לומר לתלמידיו "רַחֲמָנָא לִיצְלַן מֵחֲצִי חָכָם". וכך היה אומר מרן אבא הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל. חצי חכם חושב שהוא חכם, אבל אינו מכיר את התורה כולה ויכול לגרום לטעויות גדולות. חכמי אשכנז היו אומרים "חֲצִי רוֹפֵא - הוּא רוֹצֵחַ, וַחֲצִי רַב - מְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה".

אסור לגרוע דבר מהתורה

התורה אומרת: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג, א). ונפסק ברמב"ם: "דָּבָר בָּרוּר וּמְפוֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֵין לָהּ לֹא שִׁינּוּי וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת. שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לֹא תוֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ'. וְנֶאֱמַר 'וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת'. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דִּבְרֵי תוֹרָה מְצֻוִּין אָנוּ לַעֲשׂוֹתָן עַד עוֹלָם וְכֵן הוּא אוֹמֵר 'חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם'".

אפילו נביא לא יכול לגרוע מצווה מהתורה

ממשיך הרמב"ם ואומר שאפילו נביא לא יכול לגרוע מצוה מהתורה. ואפילו יעשה "אוֹת וּמוֹפֵת וְיֹאמַר שֶׁה' שְׁלָחוֹ לְהוֹסִיף מִצְוָה אוֹ לִגְרוֹעַ מִצְוָה, אוֹ לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת פֵּירוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמֹּשֶׁה, אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאוֹתָן הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֵינָן לְעוֹלָם וּלְדוֹרֵי דוֹרוֹת אֶלָּא מִצְוֹת לְפִי זְמַן הָיוּ - הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק" (רמב"ם, יסודי התורה ט, א).

הדברים הללו צריכים להיות מול אנשים ששמעתי אומרים כי בימינו אין מצווה לעלות לארץ ישראל. או אין מצווה לישב את ארץ ישראל. ואלו מצוות עשה מהתורה, וצריכים לשים מול עיניהם את ציווי התורה ומה שכתב עליהם הרמב"ם.

תורה בלי ארץ ישראל – מסכנת חיים

הרבי מחב"ד דיבר בחריפות על כאלה שמוותרים על אדמות קודש של ארץ ישראל בהסכמי שלום. נותנים לערבים כסף או כלי נשק בניגוד להלכות מפורשות. נותנים להם מעמד ציבורי וחשיבות שמסכנים בסופו של דבר חיים של ישראל. ואמר על כך הרבי: "לְאַחַר-מִכֵּן הִתּוֹסֵף הָעִנְיָן שֶׁמְּקַבְּלִים שֹׁוֹחַד - כֶּסֶף עֲבוּר הַיְּשִׁיבוֹת. אִי-אֶפְשָׁר לִבְנוֹת חִינּוּךְ לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם מִכְּסָפִים הַמּוּכְתָּמִים בְּדַם יְהוּדִי. וְלֹא רַק שֶׁיְּשִׁיבוֹת אָסוּר לִבְנוֹת עִם כְּסָפִים כָּאֵלּוּ וְאַף אֵין לְחַנֵּךְ תַּלְמִידִים לְיִרְאַת-שָׁמַיִם בִּכְסָפִים אֵלּוּ, אֶלָּא יוֹתֵר מִזֶּה: הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁאֲפִילּוּ 'בֵּית הַכִּסֵּא' אָסוּר לִבְנוֹת מִכְּסָפִים שֶׁכָּאֵלֶּה!" (שיחת ש"פ דברים תשל"ט; ועיין עבודה זרה טז ע"ב –יז ע"א).

תורה בלי מידות - סכנה

עוד אומרת הגמרא בתענית (ז.) שתורה חייבת להיות עם מידות טובות. "אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא - מִמֶּנּוּ תֹּאכַל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת. וְאִם לָאו - אוֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ". כן אומרת הגמרא שם על מי שלומד תורה שלא לשמה, כי חס ושלום נעשית לו סם המוות.

בגמרא (נדה טז/ב) "אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואני איני אוהבן הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חבירו וכו'". ואם מדובר בתלמיד חכם שעושה כן - המדרש אומר דבר מאוד חמור. "שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת וּנְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ". ולומדים כן ממשה רבינו שלא נכנס למשכן אלא רק אחרי שה' קרא לו.

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' - מִיכָּן אָמְרוּ כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת - נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ. תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן, צֵא וּלְמַד מִמֹּשֶׁה אֲבִי הַחָכְמָה, אֲבִי הַנְּבִיאִים, שֶׁהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַל יָדוֹ נַעֲשׂוּ כַּמָּה נִסִּים בְּמִצְרַיִם וְנוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף, וְעָלָה לִשְׁמֵי מָרוֹם, וְהוֹרִיד תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְנִתְעַסֵּק בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא נִכְנַס לִפְנֵי וְלִפְנִים עַד שֶׁקָּרָא לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר" (מדרש רבה ויקרא א טו).

גאולה בתורה שלמה

אנחנו צריכים להמשיך את דרך רבותינו שלמדו מהאבות הקדושים, שלמדו ממשה רבינו תורה שלמה. זו התורה שמשה קיבל מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים (אבות א, א) כך היו גדולי רבותינו, הרמב"ם ומרן רבי יוסף קארו – בעל הבית יוסף והשולחן ערוך, האר"י הקדוש וכל צדיקי אותו הדור. הרמח"ל, הגר"א, האדמו"ר הזקן, אור החיים הקדוש, החיד"א, הבן איש חי ועוד צדיקים גדולים לאין שיעור.

זו התורה של הגאולה, שלא מפחדת מפרעה, מסיחון ומעוג, שמחזקת את עם ישראל ומלמדת עליו סנגוריה. עליה נאמר בזוהר "אִתְפַּשְׁטוּתָא דְּמֹשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא", בכל דור יש את תורתו השלמה של משה רבנו, והיא שתביא את המשיח בב"א.