הגאון רבי ברוך בער ב״ר שמואל דוד ליבוביץ זצוק"ל מקמניץ, בעל "ברכת שמואל"

מימינו ומשמאלו, הוא נד בלבו לכל הסובב. האדם נמצא יום יום בשאיפות גדולות, ובפרט מי שנמצא במקום תורה, השאיפות להיות ׳גדול בתורה׳. ומה המפריע הכי גדול? ...הוא מסתכל ימינה, הוא מביט שמאלה, ואז הוא מצטנן, טוב לו גם ככה...

בשנים, באותו דור דעה, "הגאון האמיתי הצדיק רבן ומאורן של ישראל", נורא מאד! (פניני רבינו הגרי"ז)

*

רבי ברוך בער הקדוש זצ״ל היה אומר התעוררות לבחורים בישיבה בקמניץ, והוא אמר בהאי לישנא:

אתם חושבים שה׳קצות החושן׳ - רבן של ישראל - לא היה פעם בגיל שלכם? - הוא היה בחור עם כשרונות נשגבים ביותר, ועם הכשרונות הגדולים שלו הוא יכול יום אחד להחליט, מה אני צריך (פניני רבינו האבי עזרי) להתאמץ כל כך, הרי אפילו אם אני אלמד רק שעה שעתיים ביום גם כן אהיה בכל מקום במרכז, הוא יוכל להסתובב בישיבה ולהרקיח כמרחקה וכו', ואם כך הוא היה מחליט מה היה נהיה ממנו? אמר רבי ברוך בער, הוא היה נהיה אברך, והיה נהיה בעלעב׳ס, והיה נהיה סוחר, וכמובן קובע עתים לתורה, אבל הוא לא צריך ללמוד כל היום, אם הוא לומד שעה שעתיים ביום הוא משיג הישגים יותר ממה שאחר משיג בלימוד של שבוע שלם.

תיאר רבי ברוך בער, שהוא היה יושב בשיעור של בעלי בתים, והוא לא היה המגיד שיעור, המגיד

מרן רב״ב ליבוביץ זצ״ל השתתף פעם באסיפה חשובה בפולין, ועמד אחד הדרשנים ואמר בלהט שהתורה היא החמצן של החיים. מיד קם רב״ב ממקומו וזעק באש קודש: אִני לא

מַוָחַה! היא היא הָחֶמֹצן

הָּתַורַה היא הָחיים הָחיים, חֶמֹצן שַום תַורַה — אָּתַה חי.

הָחֶמֹצן בעֹצֶמם. אם אֶמרָּת שאִלַו עִניִנים הָחיים

שִל

הָחיים,

הָּתַורַה שַהָּתַורַה היא נָפרדים: יִׁש חיים, האִלַה. אין דְּבר לַוֶמד

(׳חשקת התורה׳, אהל משה).

שִל

הרי

ויִׁש כֶּזַה. אין

*

ה׳חפץ חיים׳ היה אומר משל לאדם שפתח חנות ענקית של מוצרי חשמל, ועל החנות תלוי היה שלט גדול, ׳מוצרי חשמל׳. באחד הימים היתה החנות סגורה. העוברים ושבים שיערו שנגמרה הסחורה, או שהמוכר חולה. אך הזמן התארך והחנות עדיין היתה סגורה, העוברים ושבים שיערו שהמוכר יצא לנופש או נסע ליריד, אך כשהגיעה חברת הובלות והסירה את השלט, הבינו כולם שהחנות נסגרה לצמיתות. הבעלים אינו קשור לחנות, בהסרת השלט הסתיימה הבעלות על החנות. כן הדבר, שיהודי שומר שבת הוא נושא על מצחו שלט: אני יהודי! בהסרת השלט, חלילה, נפסקת גם השייכות.

מסַוָפר עִל רְּבי

ניגִׁש אִל

שֶמִנִׁשים אָּת זַוִלָּתי

חיים

הָּתַורַה. אָּתַה

*

רבנו ברוך בער אמר שאדם יתאר לעצמו שהוא נכנס לחנות ורואה שם עיתון, שכל העיתון מלא בהשמצות על אבא שלו, מה היה עושה, האם היה קונה כמה טפסים ומחלקם לבני ביתו לקרוא, או שהיה קורעם בחמת זעם, ועושה את כל המאמצים שאף אחד לא יראה את העיתון הזה.

העיָּתַוִנים

וַהרי

כִל

מדְּברים נגד

הרְּבַוִׁש״ע, נגד וא״כ איָך אָפִׁשר מִלקרַוא אָּת

שִלָך,

לַהָחֶּזיק

העיָּתַוִנים

(פניני רבינו האבי עזרי) שיעור היה בן אדם פחות ממנו. והיה לו השם שהוא הבלעב׳ס הכי חריף בכל העיר, וכשהמגיד שיעור היה מתחיל להגיד את הגמרא, הוא היה ממטיר עליו מטר של קושיות... וכל הבית מדרש היה נהיה כמרקחה, וכולם היו אומרים: הא, שם בגליציה יש בלעב׳ס אחד גאון עולם וכו׳. אמר רבי ברוך בער:

הְּבן אדם

בִׁשֶמים,

האְּבא

נגד

היַהדַוָּת, נגד

כִל מי

האִלַו הַוא מֹציִל אָּת חייַו.

הָּתַורַה,

ברַוָך בער

הֶמִנעַוִלים,

הַוִּכָחַה שיִׁש בַורא לעַוִלם'!

*

בכסלו ת״ש בוילנא, כשרבי ברוך בער ה״ברכת שמואל" יצאה נשמתו בטהרה, והרב מבריסק היה אז בוילנא, ובא המבשר לבשר לו שזה עתה נסתלק ר׳ ברוך בער, אמר הבריסקר רב: הַוא

צדיק

הִּכַוָחַוָּת שלפני יציאת נשמתו אמר ר׳ ברוך בער: דער רְּבי קַוֶמט,

היתה לו סייעתא דשמיא שבצעירותו הוא החליט והבריסקר רב היה חוזר ומספר את זה, היה ניחא שהוא לא רוצה להיות כמו הסובבים אותו, הוא רוצה להיות אדם גדול עם כל מה שכרוך בזה, ועם כל המאמצים הנצרכים לכך, הוא לא התפעל

שראַה

חִנַוָּת סגַורַה

בִׁשְּבָּת. ואֶמר: ׳יִׁש כאן

כֶּזַה עיָּתַון.

שִנֶמִנע

הַוא

ניִׁשק אַוָּתם

*

הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ מקמניץ כתב: "ידוע מה שאמר רבנו הגאון האמיתי, החסיד רבשכבה״ג, כקש״ת רבנו חיים זצוקלה״ה מוולאז׳ין, הי צר הרע

שְּבִּכַוָחַו

שִל

לַהע בִׁשְּבי ל לְּבט ל א חד מן

לַוָּת עיר

שִלי מַה ע ל מַוקד הֶמֹצַוי נים מן

הִׁשרי פַה, הָּתַור ה״ . (אבי הישיבות)

הֶּזַה

היַה

מסָּתַוְּבְּב עם לַהיַוָּת ׳רְּבן וַהַוא

תְּביעַה עֹצַוֶמַה שִל יִׁשראִל׳, היַה

היַה מִּכֶמַה דַורַוָּת קדֶמַוִנים. אח״כ סיפר המספר,

שַהַוא

היַה יִּכַוִל

*

פעם דיבר מרן זצ״ל, אודות רב"ב זצ״ל, פתח ואמר:

לָפי

יִּכַוִל וִנִׁשאר בן אדם

לַהיַוָּת ׳קֹצַוָּת

הָחַוִׁשן', פִׁשַוט עם קֹצָּת

בֶּזְּבֶּז אָּת

כְּבַוד

מדַוֶמַה!... -

הרְּבי בא,

הרְּבי זַה ר׳

חיים, רְּבִנַו חיים

הִלַוי,

מַוִׁשגי

אָחרים, אַו יַוָּתר צדיק,

היַה סַו ג אָחר

ויַהיַו אָפיִלַו אותו ר' ב"ב מכנה את רבנו [הגרי"ז] מלפני עשרות

זֶמִנִנַו הרי

היַה רְּב"ב יַוָּתר גאַון

הְּבִנַה יִׁש

נֶמדד חִׁשַוְּבים. ועתה בואו חשבון:

מאִׁשר בֶּזַה, הרי כִלִל עם

כֶמַה אי לגֶמרי, ואין זַה

ליה מהסיפור הזה. ואח״כ אמר הגרב״ד את הפסוק מפרשת אותו שבוע, פרשת ויצא: אִל

הַוא אָחרים,

"וִׁשְּבָּתי ביָּת אְּבי", ויצאה נשמתו בטהרה. (פניני רבינו האבי עזרי)

בִׁשִלַום