הלכה למעשה בדיני סתירת דברי הוריו – חלק א'
הורינו | November 14, 2026
- מצוי שאביו מבקש לא לעשות דבר פלוני, וכוונתו שאינו צריך לעשות זאת, אבל לא מקפיד כל כך, כגון שאבא מגיע הביתה והילד שואל אם אפשר להכין לו משהו לשתות, האבא אומר – לא, אין צורך, אל תכין לי עכשיו שום דבר. ואדרבה לפעמים האבא נהנה שהבן עושה כביכול נגד דבריו ובכל זאת מכין. או אפילו לא במשהו שנועד לשרת את האבא, אלא לצורך אחר. כגון שהבן טורח להשתתף בשמחה רחוקה, למרות שהאבא אומר לו – לדעתי אתה לא צריך לטרוח, תישאר בבית. ובכל זאת הבן מחליט לטרוח ולעשות זאת, באופנים כאלו מותר לבן לעשות זאת ואין זה בגדר סותר את דברי אביו.
- אם ההורים מבקשים מבנם לעשות או לא לעשות דבר מסוים והבן אינו מסוגל ומרגיש שאינו יכול, צריך הבן להשיב באופן מכובד, כגון "קשה לי לעשות זאת", או שזה לא אפשרי מבחינת הזמן הדחוק. ובספר 'חוט שני' להגר"נ קרליץ כתב שאסור לילד להתעלם ולא לענות אלא חייב להשיב להם.
- אסור להתווכח עם הוריו, משום שזה נכלל באיסור סותר את דבריו, ולכן אם ההורים מדברים על איזה נושא ואפילו בענייני הציבור וכדומה, אין לילדים להתווכח ולהוכיח את דעתם בעניין אלא אם כן ההורים משתפים אותם ומעוניינים ושמחים לשמוע דעתם.
- אם ההורים נותנים רשות לילדיהם לחלוק עליהם בכל עניין, ומורים להם להביע דעתם גם אם לא מסכימים, יכולים הילדים להביע דעה מנוגדת, כיון שמחילת ההורים על כבודם מועילה.
View The Full Article (PDF)