הורינו דברות קדשך - כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ (כ"ז ח')
האלשיך הקדוש פירש 'ועתה בני שמע בקולי' ואל תחוש שבוודאי עשו יצליח בזה שמקיים כיבוד אב, עשה עכשיו גם כן כדי לקיים כיבוד אם, ועוד יותר מזה - עשו מכוון להשיג הברכות, ואתה לא תכוון לזה רק לאשר אני מצוה אותך לעשות רצוני.
בקובץ 'עיון הפרשה' עומדים על דיוק הדברים, מדוע כאן הוסיפה רבקה 'שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך', ואילו כשציותה את יעקב לברוח אל לבן מפני עשיו אחיו, אמרה: 'ועתה בני שמע בקולי וקום ברח' וגו', ולא הוסיפה 'לאשר אני מצוה אתך'.
ומביאים שכתב הפנים יפות לבאר, כיון שכאן היה חשש סכנה ליעקב, וכפי שיעקב עצמו אמר 'והבאתי עלי קללה', אלא שרבקה סמוכה הייתה שכיון שיעקב שליח לדבר מצוה - לשמוע בקול אימו, שוב מובטח הוא שלא יינזק, ככל שליח מצוה. ולכן אמרה לו 'לאשר אני מצוה אותך', שיכוון במעשהו רק לשם מילוי ציווי אימו, ולא לשם הנאת עצמו לקבל את הברכות, וכך מובטח הוא להינצל מן הסכנה. (ועיין עוד בקובץ עיון הפרשה שם, במה שהקשה על זה והביא תירוצים רבים).
כל אדם שנמצא בעת צרה צריך להרבות בתורה ובמעשים טובים כדי שתהיינה לו זכויות להינצל מהצרה, וכ"ש לא לעבור עליהם ולבטלם שאז דבר זה יכול לקטרג עליו ולחייבו, ולכן קודם שרבקה שלחה את יעקב ללבן כדי שיסתופף בצילו ויגן עליו מפני עשיו (עי' אור החיים) היא ידעה שאצל לבן הוא לא יוכל לקיים מצות כיבוד אב ואם ופחדה שמא ביטול מצוה זו תקטרג עליו בשמים, ולכן חיפשה לו זכות של מצות כיבוד אב ואם שתגן עליו - וזה שאמרה לו 'ועתה בני שמע בקולי' דהיינו מצות כיבוד אם שתגן עליו מפני עשיו, והתכוונה לומר לו שילך אל לבן בעיקר כדי לקיים מצוות כיבוד אם ששלחה אותו לשם, כדי להינצל מעשיו. וכן גם מזה הטעם באה ליצחק לאחר מכן ואמרה לו שרעות בנות כנען והיא לא רוצה שיעקב יתחתן עמן (לקמן פסוק מ"ו) כדי שגם יצחק יצווה עליו ללכת ללבן ובכך תהיה ליעקב זכות קיום גם בזכות הכיבוד אב שיקיים.
וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם (כ"ח ז')
הגר"ח קנייבסקי ב'טעמא דקרא' מפרש שמה שלא כתוב אל אביו ואמו אלא אל אביו ואל אימו, הוא משום שיעקב קיים בזה ב' מצות כיבוד אב וכיבוד אם נפרדות. שאביו צווה עליו ללכת לשם כדי לקחת אישה, ואימו צוותה עליו ללכת לשם כדי לברוח מעשו, והוא כיון לב' הדברים לקיים ציווי אביו וציווי אימו. והחידוש בכך שאפשר לעשות במעשה אחד שתי מצוות שיש בהן קיום רצון האב ורצון האם וכל אחד מהם מסיבה אחרת ומצווה נפרדת של כיבוד.
