כמה מילים בפתח העיון בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב

מהו הדבר הראשון שעליו נחשוב כאשר נשמע את המילה "משיח?"

רבות הן האפשרויות, רבים הם המושגים שמתקשרים בדמיוננו לגאולה ולמשיח. הצד השווה שבהם הוא, שבטח יהיו אלו מושגים נעלים ומופלאים, רוחניים ונשגבים. משיח הוא הרי תכלית שלימות הבריאה. הוא גבוה מאברהם אבינו, נישא ממשה רבינו וחכם משלמה המלך. ודאי שמדובר בדבר גבוה לאין ערוך מאיתנו!

וכשדורשים מאיתנו "לחיות עם משיח" - כנראה הכוונה להיות משהו אחר לגמרי. לצאת לגמרי מעצמנו, ולהתעלות מעלה, כמלאכי מרום...

בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, מתהפכים היוצרות. הן בשיחה הראשונה - העוסקת בנושאי הפרשה ומבארת את הדברים ברובד ה'השכלה', יחסית, והן בשיחה השניה - העוסקת בתאריך בו עומדים ובה פונה הביאור, יחסית, יותר לכיוון לכיוון ה'עבודה'.

משיח הוא לא דבר גבוה, ואפילו לא הדבר הכי הכי גבוה. משיח הוא "עצם". הנקודה הגבוהה והנעלית מכל הפרטים, אך יחד עם זאת חודרת ומפעפעת בכל הפרטים. הנקודה שגם הדבר הכי גבוה אינו "קרוב" אליה יותר, כשם שהדבר הכי נמוך אינו "רחוק" ממנה יותר.

ואם נשתמש בדוגמא אותה מביא הרבי - אויר. אויר לנשימה איננו דבר נפלא השייך ליחידי סגולה. אכן, הוא דבר נפלא, שבלעדיו אין חיים - אך דוקא בשל זאת, הוא כל כך פשוט, נגיש ושייך לכל אחד.

הנקודה העצמית, נקודת המשיח, נפלאה ככל שתהיה - נמצאת בכל פרט וענין. קרובה ושייכת אלינו. היא נמצאת באויר שאותו אנו נושמים, ברצון החיים הבסיסי ביותר שלנו, בדאגה הפעוטה שלנו לגשמיות של יהודי שני ובמעשים הקטנים שנעשה לזירוז הגאולה.

כעת, בסמיכות ליום הגדול - ראש חודש כסלו, "ראש חודש של גאולה", ובתקופה המיוחדת של "זמן השיא" בה נמצאים, זה הזמן לחזק יותר את הקשר שלנו למשיח. לא לצאת מעצמנו ולללכת לאי שם - אלא להסתכל ימינה ושמאלה ולראות שזה ממש כאן, כבר קיים.

"ועל־ידי־זה ולאחרי־זה באה התגלותו לעין כל ע"י פעולותיו . . שהלידה דמלך המשיח היא באופן גלוי לעין כל", תיכף ומיד ממש.