קנינים בדברים רוחני
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי וכו' וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" (בראשית כה, לא-לג).
המפרשים חקרו באיזה קנין קנה יעקב את הבכורה מעֵשָׂו, דאיזה קנין שייך על זה, וכן ממה דכתיב "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה" (משלי ד, ה) מוכח שחכמה הוא דבר הנקנה. צריכים לבאר באיזה קנין קונים את החכמה.
מורגלא בפומיה דמשגיח, כמו בדברים גשמיים איכא דרכי קנינים, יש דברים הנקנים בכסף ויש דברים הנקנים בשטר ובחזקה, וכן דברים הנקנים בשאר קנינים, כל דבר נקנה בקנין השייך לאותו דבר, כמו כן בדברים רוחניים איכא קנינים וצריך לקנות כל דבר בקנין הראוי לו.
איתא באבות, 'גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' (אבות פ״ו מ״ו). המ״ח דברים המנויים במשנה המה דרכי הקנינים אשר על ידיהם קונים את התורה.
איתא במדרש, כתיב "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" (משלי ד, ב), אמר רבי ואיתימא ר׳ חנינא בר פפא ואמרי ליה במערבא משמיה דרבא בר מרי, בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקב״ה אינו כן נתן תורה לישראל ושמח שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (ילקוט שמעוני משלי תתקלה). המדרש מדמה נתינת התורה למקח וממכר הרגיל בין בני אדם, כמו בדברים גשמיים איכא דרכי קנינים, כמו כן בדברים רוחניים איכא דרכי קנינים. גילו חז״ל שהקב״ה אינו נהג כדרך הסוחרים שהמוכר עצב והלוקח שמח. הביאור הוא, אע״ג דבתורה שייך קנינים מכל מקום הקב״ה מתנהג במדה אחרת, יש לו שמחה ונחת רוח מזה שקונים התורה ממנו.
איתא במדרש, 'תני ר׳ שמעון בן יוחאי שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, כתר תורה הרי מונח לדורות כל מי שזוכה לתורה כאילו זכה לשלשתן וכל שלא זכה לתורה כאלו לא זכה לאחת מהן' (קהלת רבה ז, ב).
צריכים לדעת כשם שהתורה נקנית במ״ח דברים שהם מחיר התורה, כמו כן כהונה יש לה מחיר, ואהרן זכה לכהונה מפני שנתן מחירו, ומחירו מבואר בקרא, "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאָךְ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד, יד), פירש רש״י, לא כשאתה סבור שיהיה מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה אלא ראה ושמח בלבו, ומשם זכה אהרן לעדי החושן הנתון על הלב, ע״כ. משה רבינו סירב לקבל שליחות ה׳ לגאול בני ישראל מפני שחשש שיפגע בכבוד אחיו הגדול ואי אפשר שֶׁיִּגָּאֲלוּ גאולה שלימה ע״י שליחות כזה, עד שגילה הקב״ה שטועה, אהרן לא יקפיד עליו ואדרבה שמח ישמח על גדולת אחיו, כמו ששים שנה היה אהרן מנהיג בני ישראל וכשראה שנבחר משה אחיו הקטן להיות מנהיג במקומו לא עלה קנאה בלבו אלא אדרבה שמח בגדולת אחיו, כמה עמל ויגיעה השקיע לזכך עצמו לזכות למדה הקדושה הלזה שהיא כנגד טבע האדם, העמל והיגיעה לקנות לעצמו המדה של 'לב שמח בגדולת אחיו' הוא המחיר אשר נתן בעד הכהונה.
יש לבכורה קנין, והוא סבלנות. ראובן ע״י שהיה פחז כמים מכר בכורתו, כמו דכתיב "אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט, ד), פירש רש״י, הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך "אל תותר" אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך, ע״כ. גם בכורה היא דבר מקח וממכר, יש לה קנין איך לקנותה ואיך למוכרה, ודרכי המכירה הוא פחז כמים, ע״י שהיה ראובן פחז כמים מכר את בכורתו.
הרשב״א האריך בדין הזורק מרשות לרשות, לאחר פלפולו סיים 'והזהירו בפירוש זה כי בטורח גדול נגלה לנו' (שבת צו, א). דבריו סותרים עצמם מינה וביה, אי נתגלה לו מן השמים אין כאן טורח גדול שהרי מן השמים גילו לו ואינו צריך שום טירחה. הביאור הוא, באמת מן השמים גילו לו ביאור הסוגיא, אבל בחנם אין נותנים כלום, וכדי לזכות לגילוי שמים צריכים ליתן המחיר, והוא מה שטרח עצמו ועמל ויגע להבין הסוגיא, כיון שנתן המחיר גילו לו סוד הדבר מן השמים, הרגיש הרשב״א כי נתגלה לו חידוש זה מפני שנתן מחירו שהוא העמל והטורח להבין הסוגיא, כי כן היא המדה, כל דבר צריך קנין.
איתא בירושלמי, 'אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם' (ירושלמי ברכות פ״ט ה״ה). כמו כל דבר סחורה יש עתים שנמכר ביוקר ויש עתים שנמכר בזול, כן הוא בתורה יש זמנים שצריכים ליתן מחיר רב לקנותה ויש זמנים שאפשר לקנותה בזול, בזמן שהבריות מתייאשים מן התורה אפשר לקנות התורה בזול.
תקנו לאמר 'ישמח משה במתנת חלקו' (תפילת שחרית של שבת). שבת הוא חלקו של משה רבינו, בטח נתן מחירו. [יעויין במדרש (ש״ר א, כח): "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (שמות ב, יא), ראה שאין להם מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואילו עבדך אם אינך מניח להם לנוח יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להם כמו שתאמר, הלך משה ותיקן להם יום השבת לנוח].
וכן בני ישראל קנו קדושת שבת, כמו שאנו אומרים 'ולא נתת לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת עם מקדשי שבת כלם ישבעו ויתענגו מטובך'. בני ישראל קנו השבת ע״י שהם "עם מקדשי שביעי", הם מקדשים את יום השבת ע״י ששובתים מלעשות מלאכה, וסוגרים כל בתי סחורות, ומסיחים דעתם מכל דבר מסחר, ומכוונים דעתם על קדושת השבת, זהו המחיר לקנות שבת. ואח״כ אנו מתפללים בתפלת מוסף 'יהי רצון מלפניך וכו׳ שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו', פי׳ שיקבע קדושת שבת בלבנו עד שיהיה עצמיות.
ובזה יבואר מאמר האמהות, "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ" (בראשית לא, טו). יש להעיר וכי באמת מכר אותן שאמרו כי מכרנו. הביאור הוא, גם בנים הם בני מקח וממכר, לבן בהנהגתו עם יעקב ועם בנותיו מכר אותם ותו לית ליה קנין בהם, גם דברים הללו הם בני מקח וממכר ושייך בהם קנינים, לבן מכר בנותיו, וכן אפשר לקנות בנים כמו שאמרו 'המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו כאילו ילדו' (סנהדרין יט, ב), ע״י שלימד בן חבירו תורה, קונה אותו עד שמעלה עליו כאילו ילדו, כי הלימוד הוא מעשה קנין. (קובץ שיחות – רבי נתן מאיר ווכטפויגל)
