לסיכום

סעיפים א־ג

פתיחה: מעלת ראש חודש ומולד הלבנה - יחידה

הנקודות שיתבארו בשיחה: משמעותו של ראש חודש בכלל, של ראש חודש כסלו בפרט, והקשר לנקודה העיקרית בחיים - "להביא לימות המשיח" (ס"א).

ענינו של ראש חודש - הוא מולד הלבנה, ההתגלות הנקודה הכללית הכוללת את כל הפרטים; ובעבודה - התגלות ניצוץ משיח, בחי' היחידה (ס"ב); ובראש חודש כסלו מודגש הגילוי עוד יותר, לא רק התחלת אלא גם שלימות הגילוי, כפי שחודר בכל הפרטים (ס"ג).

סעיפים ד־ט

הביאור המרכזי: משיח מגלה את עצם הנשמה

מקשה: מדוע נמשלה הגאולה השלימה למולד הלבנה, ולא למצב בו הלבנה עומדת במילואה באמצע החודש? (ס"ד).

כדי להבין זאת יש לבאר את מעלת הלידה והתחלת הגילוי:

מעלתו של תינוק על פני גדול בישראל - שדוקא אצלו הקשר לקב"ה הוא לא על ידי שלילת הדרגות והגילויים, אלא ישירות לעצמותו ומהותו יתברך (ס"ה), ולכן ההתקשרות אינה שוללת את מציאותו אלא אדרבה - חודרת במציאותו ובכל עניניו (ס"ו). ובסגנון תורת החסידות: התקשרות לא רק של יחידה, אלא של עצם הנשמה (ס"ז).

וגם אצל גדול בישראל, מעלת הרגע שבו ניעור משנתו - עוד לפני "מודה אני", הביטול והיציאה ממציאותו - שאז מתגלה עצם מציאותו וממילא מתגלה "עצמות ומהות שבו". ולאחר מכן התקשרות זו חודרת בכל פרטי עבודתו במשך היום (ס"ח).

כעת חוזר לקושיא מס"ד, ומבאר שאדרבה: מעלת הגאולה היא מעלת הלידה - גילוי עצם המציאות של ישראל, כפי שהם מאוחדים עם עצמות ומהות. והתגלות זו תתבטא בכל פרטי חייהם [ומעין התגלות זו בתורת החסידות, שעל ידה נעשה "ידעתיו הויתיו"] (ס"ט).

סעיפים י־יג

למעשה:

מגלים את עצם הנשמה

עבודתנו להבאת הגאולה וגילוי ניצוץ משיח צריכה להיות, בהתאם להנ"ל, לא רק לגלות את היחידה (כמבואר בדרך כלל, וגם לעיל בתחילת השיחה (ס"ב)), אלא לגלות את עצם הנשמה (ס"י). גילוי זה מתבטא בהתמסרות בכל מציאותו "להביא לימות המשיח"; ובפרטיות יותר - בהתקשרות עם האויר של משיח, התגלות מציאותו, שהיא עיקר החידוש דביאת המשיח (סי"א).

למעשה: צריכים לגלות את עצם הנשמה, ע"י שכל חייו חדורים בחיות של משיח, בהתעוררות לעשיית ."מצוה אחת" להבאת הגאולה ובנתינת צרכיו הגשמיים של יהודי (סי"ב).

ויהי רצון שנזכה להתחלת הגאולה ושלימותה, התגלות מציאותו ("יחי אדוני המלך דוד לעולם") והתגלותו לעין כל ע"י פעולותיו ("תולדות יצחק") (סי"ג).

בנקודה

ההתקשרות הנעלית ביותר של יהודי לקב"ה אינה בחינת היחידה, הדרגא הנעלית ביותר של יציאה ממציאותו - אלא התגלות עצם הנשמה, החודר במציאותו ובכל פרטי חייו.

ענינו של משיח (ושל ניצוץ משיח) אינו רק בחינת היחידה הכללית - אלא התגלות עצם הנשמה וההתקשרות העצמית של ישראל עם הקב"ה, החודרת ב"כל ימי חייך" ובכל פרט בחיים שנעשה חדור במשיח.

עיקר ההתגלות של משיח אינו רק פעולות וגילויים נעלים - אלא התגלות מציאותו, וכתוצאה מזה מגיעים ממילא כל פרטי הגילויים.

והדרך שלנו לקבל פני משיח, היא על ידי גילוי עצם הנשמה, הקשור ומאוחד עם התגלות מציאותו של משיח.