מאמרי שלשת אבות

מאמר אדם הראשון רואה את האבות פעמיים ביום

תָּא חֲזֵי, לָא אִסְתַּלַּק בַּר נָשׁ מֵעָלְמָא עַד דְּחָמֵי לֵיהּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְשָׁאִיל לֵיהּ עַל מָה אֲזֵיל מֵעָלְמָא וְהֵיךְ נָפִיק, הוּא אָמַר לֵיהּ וַוי דִּבְגִינָךְ נָפַקְנָא מֵעָלְמָא, וְהוּא אָתִיב לֵיהּ, בְּרִי, אֲנָא עֲבָרִית עַל פִּקּוּדָא חֲדָא וְאִתְעֲנָשִׁית בְּגִינָהּ, חֲמֵי אַתְּ כַּמָּה חוֹבִין וְכַמָּה פִּקּוּדִין דְּמָארָךְ עֲבַרְתְּ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא, עַד כְּדֵין יוֹמָא קָאִים אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְחָזֵי בַאֲבָהָן תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, וְאוֹדֵי עַל חוֹבוֹי, וְאַחֲמֵי לוֹן הַהוּא אֲתַר דַּהֲוָה בֵיהּ בִּיקָרָא עִלָּאָה, וְאָזֵיל וְחָמֵי כָּל אִנּוּן צַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ, וְיָרְתוּ לְהַהוּא יְקָרָא עִלָּאָה דִּבְגִנְּתָא דְעֵדֶן, וַאֲבָהָן כֻּלְּהוֹן אוֹדָן וְאָמְרִין, (תהלים לו ח) מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִי"ם וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן.

מתוק מדבש

מאמר "אדם הראשון רואה את האבות פעמיים ביום", בו מתבאר שלאחר יציאת נשמה רואה כל אדם את אדם הראשון, אשר מוכיחו בפניו שסיבת מיתתו הוא דווקא בעוונותיו הרבים.

(מקור המאמר בזהר פרשת בראשית דף נז ע"ב, ובביאורינו כרך א' עמ' תרל - תרלא)

תָּא חֲזֵי, לָא אִסְתַּלַּק בַּר נָשׁ מֵעָלְמָא עַד דְּחָמֵי לֵיהּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בא וראה אין אדם מסתלק מהעולם עד שבעת יציאת נשמתו רואה את אדם הראשון, וְשָׁאִיל לֵיהּ עַל מָה אֲזֵיל מֵעָלְמָא וְהֵיךְ נָפִיק ושואל אותו על איזה חטא נסתלק מן העולם ואיך יצאה נשמתו אם בקושי או בקל (עי' במס' ברכות דף ח ע"א), הוּא אָמַר לֵיהּ וַוי דִּבְגִינָךְ נָפַקְנָא מֵעָלְמָא האדם אומר לו אוי שבשביל שחטאתי בעץ הדעת נסתלקתי מן העולם, וְהוּא אָתִיב לֵיהּ, בְּרִי, אֲנָא עֲבָרִית עַל פִּקּוּדָא חֲדָא וְאִתְעֲנָשִׁית בְּגִינָהּ ואדם הראשון משיב לו בני אני עברתי רק על מצוה אחת ונענשתי בשבילה, חֲמֵי אַתְּ כַּמָּה חוֹבִין וְכַמָּה פִּקּוּדִין דְּמָארָךְ עֲבַרְתְּ ראה בני כמה עונות עשית ועל כמה מצות ה' עברת. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, עַד כְּדֵין יוֹמָא קָאִים אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחָזֵי בַאֲבָהָן תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא וְאוֹדֵי עַל חוֹבוֹי עד היום הזה עומד אדם הראשון ורואה את האבות ב' פעמים ביום ומתודה על עונו, וְאַחֲמֵי לוֹן הַהוּא אֲתַר דַּהֲוָה בֵיהּ בִּיקָרָא עִלָּאָה ומראה להם אותו המקום שהיה בו בכבוד עליון בגן עדן, וְאָזֵיל וְחָמֵי כָּל אִנּוּן צַדִּיקֵי וַחֲסִידֵי דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ רצה לומר מראה להם מעלת הגוף שלו קודם שחטא ומקום ישיבתו שם, והשגתו ומנוחתו וחופתו, והולך ורואה כל אותם הצדיקים והחסידים שיצאו ממנו והם יורשים לאותו כבוד העליון שהיה בו בגן עדן, וַאֲבָהָן כֻּלְּהוֹן אוֹדָן וְאָמְרִין מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִי"ם וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן וכל האבות מודים ואומרים מה יקר ונכבד הוא חסדך אלהי"ם, שהטבת חסדך אשר אדם הראשון שנתגרש מהגן עדן בניו הצדיקים בצל כנפיך בגן עדן יחסיון, וחזרו לירש אותו כבוד העליון.

מאמר שלשת האבות התקשרו כאחד

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל חַבְרַיָּא דְּלָא רְחִימִין אִלֵּין לְאִלֵּין, גָּרְמִין דְּלָא לֵיהָךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְעוֹד דְּעָבְדִין פְּגִימוּ בָהּ, דְּהָא אוֹרַיְיתָא רְחִימוּ וְאַחֲוָה וּקְשׁוֹט אִית בָּהּ. אַבְרָהָם רָחִים לְיִצְחָק, יִצְחָק לְאַבְרָהָם, מִתְחַבְּקָן דָּא בְדָא, יַעֲקֹב תַּרְוַויְיהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ בִּרְחִימוּ וּבְאַחֲוָה, יָהֲבִין רוּחַיְיהוּ דָא בְדָא, חַבְרַיָּא כְּהַהוּא דוּגְמָא אִצְטְרִיכוּ, וְלָא לְמֶעְבַּד פְּגִימוּ. כֵּיוָן דְּחָמָא סִימָן בְּאַנְפַּיְיהוּ, וְאָמַר לוֹן הָכִי, אֲמָרוּ לֵיהּ, וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שָׁרָא עַל בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לָן לְמִנְדַּע.

מתוק מדבש

מאמר "שלשת האבות התקשרו כאחד", יבואר בו גודל החיוב שבאהבת חברים, שאם לא כן השכינה מסתלקת מהם, ואין להם סיוע ללכת בדרך הישר.

(מקור המאמר בזהר פרשת כי תשא דף קצ ע"ב, ובביאורינו כרך ח' עמ' קלט)

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל חַבְרַיָּא דְּלָא רְחִימִין אִלֵּין לְאִלֵּין גָּרְמִין דְּלָא לֵיהָךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר היה ר"ש אומר כל החברים שאינם אוהבים אלו את אלו גורמים שלא ילכו בדרך הישר, לפי שעל ידי שאינם אוהבים אלו את אלו השכינה מסתלקת מהם, ואין להם סיוע מן השכינה ללכת בדרך הישר, וְעוֹד דְּעָבְדִין פְּגִימוּ בָהּ ועוד שעושים פגם בשכינה, דְּהָא אוֹרַיְיתָא רְחִימוּ וְאַחֲוָה וּקְשׁוֹט אִית בָּהּ כי התורה שבכתב שבתפארת יש בה אהבה מצד החסד, ואחוה מצד הגבורה, ואמת מצד התפארת.

כי הנה אַבְרָהָם רָחִים לְיִצְחָק, יִצְחָק לְאַבְרָהָם, מִתְחַבְּקָן דָּא בְדָא אברהם שבחסד דתפארת אהב את יצחק, יצחק שבגבורה דתפארת אהב את אברהם, והיו מתחבקים זה בזה, כלומר שכל אחד נתן ממדתו להשני, יַעֲקֹב תַּרְוַויְיהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ בִּרְחִימוּ וּבְאַחֲוָה יעקב שבתפארת דתפארת שניהם היו אוחזים בו באהבה מצד החסד ואחוה מצד הגבורה, כי כל אחד נתן לו ממדתו לכן היה כלול מחסד וגבורה, נמצא כי יָהֲבִין רוּחַיְיהוּ דָא בְדָא נותנים את רוחם זה בזה בסוד התכללות המדות, לכן כמו שחסד גבורה תפארת של התפארת שהם סוד תורה שבכתב כלולים זה בזה, כמו כן חַבְרַיָּא כְּהַהוּא דוּגְמָא אִצְטְרִיכוּ החברים העוסקים בתורה שבעל פה שהיא במלכות צריכים להיות כדוגמתם לאהוב אלו את אלו כדי לכלול את המדות של המלכות אלו באלו, וְלָא לְמֶעְבַּד פְּגִימוּ ולא יעשו פגם בשכינה על ידי פירוד לבבות ח"ו, עד כאן דברי המעתיק.

ועתה חוזר המעתיק למעשה שהיה עם החברים ואמר כֵּיוָן דְּחָמָא סִימָן בְּאַנְפַּיְיהוּ כיון שראה ר"ש סימן בפניהם שהם עוסקים באהבת הקב"ה וברחמותו על ישראל, וְאָמַר לוֹן הָכִי ואמר להם כך "עולו בני קדישין עולו רחימין דמלכא וכו'" כנ"ל, אֲמָרוּ לֵיהּ החברים לר"ש וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שָׁרָא עַל בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא ודאי רוח הקודש שורה על המאור הקדוש שהכיר עלינו שעסקנו בענין אהבתו של הקב"ה בישראל, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לָן לְמִנְדַּע ואת ענין זה אנו צריכים לדעת.

מאמר אחד היה אברהם

כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, דָּא אַבְרָהָם דְּדָמֵי לֵיהּ לְתַפּוּחַ דְּסָלִיק רֵיחִין וְאִתְרְשִׁים בִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא עַל כָּל בְּנֵי דָרֵיהּ, וְאִתְרְשִׁים חַד לְעֵילָא וְאִתְרְשִׁים חַד לְתַתָּא, דִּכְתִיב (יחזקאל לג כד) אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, מַאי טַעְמָא הֲוָה אֶחָד, דְּלָא הֲוָה אַחֲרָא בְּעָלְמָא דִי סָלִיק לִמְהֵימְנוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּר אִיהוּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִזְקִיָּה,

מתוק מדבש

מאמר "אחד היה אברהם", בו יתבאר ענין עדות הכתוב, אחד היה אברהם שנרשם כך למעלה ולמטה בהיותו מיוחד באהבת השי"ת ובאמונתו.
(מקור המאמר זוהר פרשת לך לך דף פה ע"א-ע"ב, ובביאורנו כרך ב עמ' רלו-רלז)

כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, דָּא אַבְרָהָם דְּדָמֵי לֵיהּ לְתַפּוּחַ דְּסָלִיק רֵיחִין זה אברהם שדומה לתפוח הנותן ריח טוב, כן אברהם נתן ריח טוב על ידי מצותיו ומעשיו הטובים, וְאִתְרְשִׁים בִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא עַל כָּל בְּנֵי דָרֵיהּ ונרשם ונצטיין באמונה שלימה יותר מכל בני דורו, עם היות שהיו בדור ההוא שם ועבר וצדיקים אחרים אבל לא העלו ריח טוב כאברהם, וְאִתְרְשִׁים חַד לְעֵילָא ונרשם אחד למעלה, פי' שהיה מיוחד למעלה באהבת הקב"ה, וְאִתְרְשִׁים חַד לְתַתָּא ונרשם אחד למטה, פי' שהיה מיוחד למטה בזה שהשיג לבדו באמונתו יתברך, דִּכְתִיב אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, ושואל מַאי טַעְמָא הֲוָה אֶחָד מה הטעם שהכתוב מיחסו שהוא היה אחד, ומשיב דְּלָא הֲוָה אַחֲרָא בְּעָלְמָא דִי סָלִיק לִמְהֵימְנוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּר אִיהוּ כי בדורו לא היה איש אחר בעולם שעלה כמותו לאמונת הקב"ה אלא אברהם לבדו, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִזְקִיָּה שאל

וְהָא כְתִיב וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, אָמַר לֵיהּ עַד כְּעָן אִנּוּן לָא הֲווֹ בְּדַרְגִּין עִלָּאִין דְּאִתְעַטַּר בְּהוּ אַבְרָהָם, לְבָתַר אָמַר לֵיהּ, תּוּ שְׁמַעְנָא דְּלָא אִקְרֵי אַבְרָהָם אֶחָד עַד דְּאִסְתַּלַּק בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב, כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב (נ"א וְהָא) וַהֲווֹ כֻּלְּהוּ תְּלָתְהוֹן אֲבָהָן דְּעָלְמָא, כְּדֵין אִקְרֵי אַבְרָהָם אֶחָד, וּכְדֵין הֲוָה תַּפּוּחַ בְּעָלְמָא, רָשִׁים מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא.

מתוק מדבש

מרבי אלעזר וְהָא כְתִיב וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן הרי שגייר הרבה נפשות והכניסם תחת כנפי השכינה ובודאי שגם הם האמינו בהקב"ה, ואיך אתה אומר שאחד היה אברהם שמורה שאין אחר דומה לו שעלה לאמונה, אָמַר לֵיהּ ר' אלעזר עַד כְּעָן אִנּוּן לָא הֲווֹ בְּדַרְגִּין עִלָּאִין דְּאִתְעַטַּר בְּהוּ אַבְרָהָם אבל הם לא היו במדרגות עליונות של אמונה בסוד אחדות השלימה כמו שנתעטר ונשלם בהם אברהם, כי לא נתקשרו במדרגות הספירות כאברהם שעלה ממדרגה למדרגה, לכן רק הוא לבדו נקרא אחד. לְבָתַר אָמַר לֵיהּ אח"כ אמר רבי אלעזר לר"ח תּוּ שְׁמַעְנָא דְּלָא אִקְרֵי אַבְרָהָם אֶחָד עַד דְּאִסְתַּלַּק בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב עוד שמעתי שלא נקרא אברהם אחד עד שעלה ונכלל במדת יצחק שבגבורה ובמדת יעקב שבתפארת, כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק בְּיִצְחָק וְיַעֲקֹב וַהֲווֹ כֻּלְּהוּ תְּלָתְהוֹן אֲבָהָן דְּעָלְמָא כיון שעלה ונכלל במדותיהם של יצחק ויעקב והיו כלולים בו יחד כל ג' מדות חסד גבורה תפארת, כְּדֵין אִקְרֵי אַבְרָהָם אֶחָד אז נקרא אברהם אחד, שזהו סוד האחדות והשלימות כשנכללים יחד ג' קוי חסד גבורה תפארת שבהם הנהגת העולם בסוד חסד דין ורחמים, וּכְדֵין הֲוָה תַּפּוּחַ בְּעָלְמָא ואז היה אברהם בעולם בבחי' ג' גווני תפוח, שהם כנגד ג' הנהגות חסד גבורה תפארת, רָשִׁים מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא והיה רשום ומצוין מכל בני העולם שלא זכו לאלו המדות.

מאמר נסיונות האבות, לרוממם בפרסום צדקתם

אֲתָא אַבְרָהָם, אִסְתַּלַּק בְּחָכְמְתָא וְאִסְתַּכַּל בִּיקָרָא דְּמָארֵיהּ, לְבָתַר (בראשית יב י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ וְגוֹ', לְבָתַר מַה כְּתִיב וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה, וְאִסְתַּלַּק לְדַרְגֵּיהּ קַדְמָאָה דַּהֲוָה בֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְעָאל בִּשְׁלָם וְנָפַק בִּשְׁלָם. אֲתָא יִצְחָק, מַה כְּתִיב וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וְגוֹ', וַאֲזַל יִצְחָק וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְבָתַר בִּשְׁלָם, וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ בְּחִין לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין לַאֲרָמָא רֵישַׁיְיהוּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי.

מתוק מדבש

מאמר "נסיונות האבות, לרוממם בפרסום צדקתם", מתבאר בו ענין הנסיונות בהם נתנסו האבות הקדושים בירידתם להיכלות הקליפה, ויצאו מהם בשלום להתעלות במדרגתם.
(מקור המאמר זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"ב, ובביאורנו כרך ג עמ' קעד)

אֲתָא אַבְרָהָם כשבא אברהם לעולם אִסְתַּלַּק בְּחָכְמְתָא וְאִסְתַּכַּל בִּיקָרָא דְּמָארֵיהּ נתעלה בחכמה והסתכל בכבוד קונו, לְבָתַר אח"כ כתוב וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ וְגוֹ' ר"ל שירד להיכל החסד דקליפה, לְבָתַר מַה כְּתִיב וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה פירושו וְאִסְתַּלַּק לְדַרְגֵּיהּ קַדְמָאָה דַּהֲוָה בֵיהּ בְּקַדְמִיתָא שחזר ונתעלה למדרגתו הקודמת שהיה בה בתחילה, ר"ל שנבחן שם ועמד בנסיון וְעָאל בִּשְׁלָם וְנָפַק בִּשְׁלָם ונכנס בשלום ויצא בשלום. אֲתָא יִצְחָק בא יצחק לעולם מַה כְּתִיב וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וְגוֹ', וַאֲזַל יִצְחָק כש"כ וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה, שר"ל שגם הוא ירד להיכל הגבורה דקליפה, וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְבָתַר בִּשְׁלָם ונתעלה משם אח"כ בשלום ולא נפתתה מהקליפות ח"ו, וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ בְּחִין לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וכן את כל הצדיקים בחן ונסה הקב"ה, בְּגִין לַאֲרָמָא רֵישַׁיְיהוּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי כדי להרים את ראשם ולפרסם את צדקתם בעולם הזה ובעולם הבא.

מאמר אחותי היא הכונה להשכינה

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִיא, כְּמָה דְאָמַר אַבְרָהָם, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא הֲוָה עִמֵּיהּ וְעִם אִנְתְּתֵיהּ, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאָמַר, דִּכְתִיב (משלי ז ד) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וְעַל דָּא אִתְתַּקַּף וְאָמַר אֲחֹתִי הִיא, תּוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָכִי אִתְחֲזֵי, דְּוַדַּאי בְּגִין קְרָא דִכְתִיב (שיר ה ב) אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, וּבְגִין כָּךְ וַדַּאי אִתְחֲזֵי לוֹן לְמֵימַר אֲחֹתִי הִיא, וְעַל דָּא אִתְתַּקְּפוּ צַדִּיקַיָּא בֵיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

מתוק מדבש

מאמר "אחותי היא הכונה להשכינה", מבואר בו סוד אמירת אברהם על שרה אשתו, ויצחק על רבקה אשתו אחותי היא, שע"י השכינה נתחזקו בהשי"ת.
(מקור המאמר זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"ב, ובביאורנו כרך ג עמ' ר - רח)

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִיא הטעם שאמר אחותי היא כְּמָה דְאָמַר אַבְרָהָם, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא הֲוָה עִמֵּיהּ וְעִם אִנְתְּתֵיהּ לפי שהשכינה היתה עמו ועם אשתו, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא קָאָמַר ובשביל השכינה אמר אחותי היא דִּכְתִיב אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ והיינו השכינה הנקראת חכמה תתאה, וְעַל דָּא אִתְתַּקַּף וְאָמַר אֲחֹתִי הִיא ועל כן נתחזק יצחק בהשכינה ואמר עליה אחותי היא, תּוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָכִי אִתְחֲזֵי ועוד אברהם ויצחק כך היה ראוי להם לקרוא את השכינה אחותי, דְּוַדַּאי בְּגִין קְרָא בודאי בשביל הפסוק הזה שהתפארת אומר להשכינה בדרך אחוה דִכְתִיב אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, וּבְגִין כָּךְ וַדַּאי אִתְחֲזֵי לוֹן לְמֵימַר אֲחֹתִי הִיא לפי שאברהם ויצחק היו מרכבה לחסד וגבורה דתפארת והיו בבחינת אחוה עמה לכן ודאי ראוי להם לומר על השכינה אחותי היא, וְעַל דָּא אִתְתַּקְּפוּ צַדִּיקַיָּא בֵיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועל ידי השכינה נתחזקו הצדיקים בהקב"ה.

מאמר השתדלות האבות בחפירת הבארות

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יָאוּת עָבַד יִצְחָק, דְּהָא בְגִין דְּיָדַע רָזָא דְחָכְמְתָא, אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בֵּירָא דְמַיִין, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בִמְהֵימְנוּתָא כְדְקָא יָאוּת, וְכֵן אַבְרָהָם אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בֵּירָא דְמַיָּא, (וְכֵן יִצְחָק), יַעֲקֹב אַשְׁכַּח לֵיהּ מְתַקַּן וְיָתִיב עֲלֵיהּ, וְכֻלְּהוּ אָזְלוּ בַּתְרֵיהּ וְאִשְׁתַּדְּלוּ, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא כְדְקָא יָאוּת. וְהַשְׁתָּא יִשְׂרָאֵל אִתְתַּקְּפוּ בֵיהּ בְּרָזֵי דְפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּגוֹן דְּכָל יּוֹמָא וְיוֹמָא אִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ בְּצִיצִית דְּאִיהוּ מִצְוָה, וּבַר נָשׁ אִתְעַטַּף בֵּיהּ, הָכִי נָמֵי בִּתְפִלֵּי דְמַנַּח אֲרֵישֵׁיהּ וּבִדְרוֹעֵיהּ, דְּאִינּוּן רָזָא עִלָּאָה כְדְקָא חָזֵי, בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ דְּאִתְעַטַּר בֵּיהּ בִּתְפִלּוֹי וְאִתְעַטַּף בְּצִיצִית, וְכֹלָּא רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, וְעַל דָּא מַאן דְּלָא אִתְעַטַּף בְּהַאי, וְלָא אִתְעַטַּר לְאִתְתַּקְפָא בִתְפִלֵּי בְּכָל יוֹמָא, דָּמֵי לֵיהּ דְּלָא שַׁרְיָא עִמֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא, וְאִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ דְּחִילוּ דְמָארֵיהּ, וּצְלוֹתֵיהּ לָאו צְלוֹתָא כְדְקָא יָאוּת, וּבְגִין כָּךְ אֲבָהָן הֲווֹ מִתְתַּקְּפֵי גוֹ מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, בְּגִין דְּבֵירָא עִלָּאָה, דְרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא שַׁרְיָא בֵיהּ.

מתוק מדבש

מאמר "השתדלות האבות בחפירת הבארות", בו מבואר סוד תיקון השכינה על ידי חפירת הבארות, כדי להתחזק באמונה שלימה. ומעשי אבות סימן לבנים בהתחזקות בקיום המצוות לתיקון השכינה. (מקור המאמר בזהר פרשת תולדות דף קמא ע"א, ובביאורינו כרך ג עמ' רד - רו)

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יָאוּת עָבַד יִצְחָק יפה עשה יצחק שכרת ברית עם אבימלך למען לא ימנעהו מחפירת הבארות שהיה בה סוד גדול כדי לתקן את השכינה הנקראת באר, כדי שתשפיע שפע לתחתונים, דְּהָא בְגִין דְּיָדַע רָזָא דְחָכְמְתָא כי בשביל שיצחק ידע סוד החכמה, אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בֵּירָא דְמַיִין השתדל וחפר באר מים שהוא סוד השכינה הנקראת באר מים, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בִמְהֵימְנוּתָא כְדְקָא יָאוּת כדי להתחזק באמונה כראוי, ר"ל כדי לתקן את השכינה בגבורה דתפארת, וְכֵן אַבְרָהָם אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בֵּירָא דְמַיָּא וכן אברהם השתדל וחפר באר מים, כדי לתקנה בחסד דתפארת, יַעֲקֹב אַשְׁכַּח לֵיהּ מְתַקַּן וְיָתִיב עֲלֵיהּ יעקב מצא אותה מתוקנת וישב עליה בסוד היחוד, וְכֻלְּהוּ אָזְלוּ בַּתְרֵיהּ וְאִשְׁתַּדְּלוּ וכל האבות הלכו אחרי השכינה והשתדלו לתקנה, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא כְדְקָא יָאוּת כדי להתחזק באמונה שלימה כראוי.

וְהַשְׁתָּא אחר שהאבות תיקנו את השכינה, מאז יִשְׂרָאֵל אִתְתַּקְּפוּ בֵיהּ בְּרָזֵי דְפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא בני ישראל מתחזקים בה בסוד קיום מצות התורה, כְּגוֹן דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא אִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ בְּצִיצִית דְּאִיהוּ מִצְוָה כגון שבכל יום ויום מתחזק האדם בציצית שהיא מצוה, וּבַר נָשׁ אִתְעַטַּף בֵּיהּ והאדם מתעטף בה, הָכִי נָמֵי בִּתְפִלֵּי דְמַנַּח אֲרֵישֵׁיהּ וּבִדְרוֹעֵיהּ כמו כן מתחזק בתפלין שמניח על ראשו וזרועו, דְּאִינּוּן רָזָא עִלָּאָה כְדְקָא חָזֵי שהם סוד עליון כראוי לתיקון השכינה, בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּבַר נָשׁ דְּאִתְעַטַּר בֵּיהּ בִּתְפִלּוֹי וְאִתְעַטַּף בְּצִיצִית לפי שהקב"ה מצוי עם האדם המתעטר בתפלין ומתעטף בציצית, וְכֹלָּא רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה שהכל הוא סוד אמונה העליונה, ר"ל סוד תיקון השכינה, וְעַל דָּא מַאן דְּלָא אִתְעַטַּף בְּהַאי וְלָא אִתְעַטַּר לְאִתְתַּקְפָא בִתְפִלֵּי בְּכָל יוֹמָא ועל כן מי שלא מתעטף בציצית ולא מתעטר להתחזק בתפלין בכל יום, דָּמֵי לֵיהּ דְּלָא שַׁרְיָא עִמֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא הוא דומה פי' ניכר בו שאין השכינה שורה עמו, וְאִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ דְּחִילוּ דְמָארֵיהּ והוסרה ממנו יראת קונו, וּצְלוֹתֵיהּ לָאו צְלוֹתָא כְדְקָא יָאוּת ואין תפלתו תפלה כראוי, וּבְגִין כָּךְ אֲבָהָן הֲווֹ מִתְתַּקְּפֵי גוֹ מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה ובשביל זה האבות היו מתחזקים באמונה עליונה, בְּגִין בֵּירָא עִלָּאָה (ה"ג הרמ"ק) כדי לתקן את השכינה הנקראת באר העליונה, דְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא שַׁרְיָא בֵיהּ שסוד אמונה השלימה שורה בה.

מאמר האבות הן הן המרכבה

כְּתִיב (תהלים כה ו) זְכֹר רַחֲמֶיךָ יהו"ה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, זְכֹר רַחֲמֶיךָ, דָא יַעֲקֹב, וַחֲסָדֶיךָ דָא אַבְרָהָם, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, וּמֵעוֹלָם נָטַל לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָא, וְעָבַד מִנַּיְיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא, וּבְגִין דַּהֲווֹ מֵעוֹלָם, הוּא דָּכִיר לְהוֹן לְאַגָּנָא וּלְרַחֲמָא עַל עָלְמָא, כְּגַוְונָא דָא נָטִיל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא מִן עָלְמָא, וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָא, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וְאִי תֵימָא יִצְחָק אַמַאי לָא אִדְכַּר הָכָא, אֶלָּא אִשְׁתָּאַר לְאִתְפָּרְעָא מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לִבְנוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם פ ג) עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּכְתִיב (ישעיה מב יג) יהו"ה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה וְגוֹ', וְדָא הוּא יִצְחָק דְּאִסְתַּלַּק מֵהָכָא.

מתוק מדבש

מאמר "האבות הן הן המרכבה", בו מתבאר ענין העלאת הקב"ה להאבות במדרגת המרכבה הקדושה, כדי להגן ברחמים על כל העולם. (מקור המאמר בזהר פרשת שמיני דף לח ע"א, ובביאורינו כרך י עמ' תסט - תסט)

כְּתִיב זְכֹר רַחֲמֶיךָ יהו"ה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה ומפרש ואמר זְכֹר רַחֲמֶיךָ, דָא יַעֲקֹב זהו יעקב שהוא מושרש במדת הרחמים שהיא התפארת, וַחֲסָדֶיךָ, דָא אַבְרָהָם זהו אברהם שהוא מושרש במדת החסד, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה פירושו וּמֵעוֹלָם נָטַל לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָא שמעולם הזה לקח אותם הקב"ה והעלה אותם למעלה, וְעָבַד מִנַּיְיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא ועשה מהם מרכבה קדושה, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא כדי להגן על העולם בזכותם, וּבְגִין דַּהֲווֹ מֵעוֹלָם ולפי שהיו מן העולם הזה וכאן סיגלו ועשו מעשים טובים, לכן הוּא דָּכִיר לְהוֹן לְאַגָּנָא וּלְרַחֲמָא עַל עָלְמָא הקב"ה זוכר את זכותם להגן ולרחם על העולם, כְּגַוְונָא דָא נָטִיל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא מִן עָלְמָא וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָא כעין זה הוא בכל צדיקי דור ודור שהקב"ה לוקח אותם מן העולם ומעלה אותם למעלה, לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא כדי להגן על העולם בזכותם.

וְאִי תֵימָא יִצְחָק אַמַאי לָא אִדְכַּר הָכָא ואם תאמר יצחק למה אינו נזכר בפסוק זה יחד עם אברהם ויעקב, כי בודאי גם זכותו גדולה להגן על העולם, והשיב אֶלָּא אִשְׁתָּאַר לְאִתְפָּרְעָא מֵאִינּוּן דְּעָאקִין לִבְנוֹי אלא זכותו נשארה ושמורה להיפרע ולנקום מאותם הגוים שהצירו לבניו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ להנקם מן אויבי ישראל, וּכְתִיב יהו"ה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא לתשועת ישראל, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יעורר לקנאות קנאת עמו, יריע אף יצריח, כגבור המנצח במלחמה, על אויביו יתגבר, לשבור אותם, ואויבי ה' היינו אויבי ושונאי ישראל, וְדָא הוּא יִצְחָק דְּאִסְתַּלַּק מֵהָכָא וזהו הטעם שיצחק שהיה במדת הגבורה נסתלק ואינו נזכר כאן, כדי שזכותו תהיה שמורה ליום נקם.

מאמר האבות נשתתפו עם פנחס בקנאת הברית

פִּנְחָס וְגוֹמֵר, קוּם בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, וְאֶפְתַּח מִלֵּי קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, קָם בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא וְאָמַר, בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה אִתְּמַר הָכִי, תָּא חֲזֵי, פִּינְחָס קָאִים קַמֵּי דִינָא תַקִּיפָא דְיִצְחָק, וְקָם קַמֵּי פִרְצָה, דִכְתִיב (תהלים קו ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, בְּגִין לְאַגָּנָא עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא, כְּלִיל דָּא וְדָא בְּחוּשְׁבָּנָא, פִּינְחָס כְּמִנְיַן יִצְחָק, וְהָכָא צָרִיךְ לְחַדְּתָא מִלִּין. פָּתַח וְאָמַר, אֵלִיָּהוּ רְחִימָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה, חָזָא מֵ"ם מִן מָוֶת טָאס בַּאֲוִירָא, חָטַף לָהּ וְשִׁתֵּף לָהּ עִם רַ"ח דְּאִיהוּ יִצְחָק, וְאִיהוּ בְּחוּשְׁבַּן פִּינְחָס, וְאִשְׁתַּלִים בָּהּ רמ"ח [וכו'].

מתוק מדבש

וְאָמַר כִּי בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה בחבור הראשון שהוא הזהר (לעיל דף לו ע"ב), אִתְּמַר הָכִי למדנו כך, כִּי תָּא חֲזֵי, פִּינְחָס קָאִים קַמֵּי דִינָא תַּקִּיפָא דְיִצְחָק פינחס עמד לפני דין החזק של יצחק, דהיינו הדין החזק של גבורה דתפארת שנתפשטה על ישראל בהמגפה, וְקָם קַמֵּי פִרְצָה ועמד וגדר את הפרצה שנפרצה בישראל על ידי המגפה והמתיק את הדינים, דִכְתִיב וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, וכל זה עשה בְּגִין לְאַגָּנָא עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל כדי להגין על ישראל, וּבְגִין דָּא כְּלִיל דָּא וְדָא בְּחוּשְׁבָּנָא ולכך זכה שנכלל שמו בשמו של יצחק בחשבון, כי פִּינְחָס כְּמִנְיַן יִצְחָק פינח"ס עם אות י' עולה כמנין יצח"ק, וְהָכָא צָרִיךְ לְחַדְּתָא מִלִּין וכאן צריך לחדש דברי תורה.

פָּתַח רבי שמעון וְאָמַר כי אֵלִיָּהוּ רְחִימָא דְמַלְכָּא עִלָּאָה פנחס שהוא אליהו הנביא שהוא אהובו של מלך העליון הקב"ה, חָזָא מֵ"ם מִן מָוֶת טָאס בַּאֲוִירָא ראה אות מ' מן מות שהיא המ' משמו של הס"מ, טסה באויר ורוצה להשחית את ישראל במגפה, חָטַף לָהּ חטף אותה מן הס"מ, וְשִׁתֵּף לָהּ עִם רַ"ח דְּאִיהוּ יִצְחָק ושיתף וחיבר אותה עם מספר ר"ח שהוא מנין שמו של יצחק, וְאִיהוּ בְּחוּשְׁבַּן פִּינְחָס והוא בחשבון פינחס, כי פינחס מספרו ר"ח, וְאִשְׁתַּלִים בָּהּ רמ"ח ונשלם עם המ' מלת רמ"ח, כנגד רמ"ח אורות החסד של אברה"ם שמספרו רמ"ח שהוא כולו טוב וחיים [וכו'].

וְאַמַּאי אִשְׁתַּתַּף בְּיִצְחָק, בְּגִין דְּיִצְחָק מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמִיתָה, וּבְגִין דָּא אִשְׁתַּתַּף לֵיהּ לְיִצְחָק לְמֶהֱוֵי לֵיהּ עֵזֶר.

דְּמִסִּטְרָא דִּתְרֵין עוּזְלֵי דְּאַיַּלְתָּא, אִשְׁתַּתְּפֵי בֵּיהּ אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב, דְּאַבְרָהָם דַּרְגֵּיהּ חֶסֶד, אִשְׁתַּתַּף בְּחַ"ס דְּפָנְחָ"ס, יַעֲקֹב אִיהוּ פָּנַ"י אֵ"ל (יַעֲקֹב אִיהוּ פָּנַ"י דְּפָנְחָס), בְּגִין דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית לב לא) כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, (ס"ח שֵׁם הַמָּקוֹם פָּנַ"י) פָּנַ"י אֵ"ל.

מתוק מדבש

וְאַמַּאי אִשְׁתַּתַּף בְּיִצְחָק ולמה נשתתף פינחס עם יצחק, ר"ל מאחר שכבר היו בו ב' נשמות אלו [של נדב ואביהו כנ"ל], למה היה צריך עוד להשתתף בגבורה דתפארת, ומשיב בְּגִין דְּיִצְחָק מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמִיתָה לפי שיצחק מסר עצמו למיתה בשעת העקדה, וּבְגִין דָּא אִשְׁתַּתַּף לֵיהּ לְיִצְחָק לְמֶהֱוֵי לֵיהּ עֵזֶר ובשביל זה שיתף את יצחק עמו להיות לו לעזר, שיהיה לו גם כן כח למסור נפשו בשביל להציל את ישראל.

ומוסיף ואמר דְּמִסִּטְרָא דִּתְרֵין עוּזְלֵי דְּאַיַּלְתָּא כי מצד שני עופרי האילים, שהם שתי נשמות של נדב ואביהוא שהיו כעופרים דהיינו נערים, כי עדיין לא נשאו נשים, אִשְׁתַּתְּפֵי בֵּיהּ אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב מלבד יצחק שכבר היה עם פנחס נשתתפו עמו גם אברהם ויעקב, דְּאַבְרָהָם דַּרְגֵּיהּ חֶסֶד כי אברהם שמדרגתו חס"ד, אִשְׁתַּתַּף בְּחַ"ס דְּפָנְחָ"ס נשתתף בב' אותיות ח"ס של פנחס, שהוא לשון חסד ורחמים, יַעֲקֹב אִיהוּ פָּנַ"י דְּפָנְחָס יעקב הוא סוד אותיות פנ"י של פינחס, בְּגִין דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בשביל שנאמר בו כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל שהוא אותיות פָּנַ"י אֵ"ל כי יעקב אחוז בתפארת שהוא בפנים – במזרח, הנוטה לחסד שבו שם א"ל, מכח זה נשתתף באותיות פנ"י של פינחס.

בְּגִין דְּכַד עָלְמָא אִיהוּ בְּדוֹחֲקָא, וְאִית צַדִּיק בְּעָלְמָא מְקַנֵּי עַל בְּרִית, אֲבָהָן אִשְׁתַּתְּפוּ בֵּיהּ, וּבְגִינַיְיהוּ אֲמַר מֹשֶׁה בְּדוֹחֲקָא דְּיִשְׂרָאֵל, (שמות לב יג) זְכוֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ.

וּבִתְלַת אַתְוָון יה"ו מִן אֱלִיָּהוּ, זָכָה לְה' מִן הַנָּבִיא, וְדָא אִיהוּ אֵלִיָּהוּ הַ נָּבִיא (ס"א וְדָא רָזָא אֵ"ל יה"ו, הַ נָּבִיא), וְאִשְׁתְּלִים בֵּיהּ יהו"ה.

מתוק מדבש

ואמר עוד כי הטעם שהאבות השתתפו עם פינחס בְּגִין דְּכַד עָלְמָא אִיהוּ בְּדוֹחֲקָא לפי שכשהעולם הוא בדוחק וצער מחמת פגם הברית, וְאִית צַדִּיק בְּעָלְמָא מְקַנֵּי עַל בְּרִית ויש צדיק בעולם המקנא על ברית, ועומד גדר ועומד בפרץ, הוא זוכה כי אֲבָהָן אִשְׁתַּתְּפוּ בֵּיהּ האבות משתתפים עמו לעזור לו, וּבְגִינַיְיהוּ אֲמַר מֹשֶׁה בְּדוֹחֲקָא דְיִשְׂרָאֵל ובשבילם אמר משה בשעת דוחקם של ישראל, זְכוֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ ר"ל זכור את זכות האבות שהם משתתפים עמי בתפלתי.

וּבִתְלַת אַתְוָון יה"ו מִן אֱלִיָּהוּ ובג' אותיות יה"ו מן אליה"ו, שהם כנגד הג' אבות שנשתתפו עמו, ור"ל לפי שהאבות נשתתפו עם פנחס שהוא אליהו, לכן הם נרמזים בשמו, זָכָה לְה' מִן הַנָּבִיא שהיא ה' האחרונה דהוי"ה שהיא השכינה, הנמצאת במקום שג' האבות נמצאים, וְדָא אִיהוּ אֵלִיָּה"וּ הַ' נָּבִיא וזה הוא "אליהו הנביא" הם אותיות א"ל יהו"ה נביא, וְאִשְׁתְּלִים בֵּיהּ יהו"ה ואז נשלם בו שם הוי"ה, שיהיה מרכבה לד' אותיות הוי"ה.

מאמר ברכות עולם בזכות אבות

תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא עָאל רוּחָא חֲדָא בִּמְעָרְתָּא דְכָפֶלְתָּא, וְנָשִׁיב בְּקִבְרֵי אֲבָהָתָא, וְאִתְסְיָין כָּל גַּרְמִין וְקַיְימֵי בְּקִיּוּמָא, וְהַהוּא רוּחָא נָגִיד טַלָּא מִלְּעֵילָא מֵרֵישָׁא דְמַלְכָּא, אֲתַר דְּמִשְׁתַּכְחֵי אֲבָהָן עִלָּאֵי, וְכַד מָטֵי (ס"פ מִתְעָר) הַהוּא טַלָּא, מִנַּיְיהוּ מִתְעָרִין אֲבָהָן דִּלְתַּתָּא.

מתוק מדבש

מאמר "ברכות עולם בזכות אבות", מתבאר בו רב כוחם של שלש התפלות שבכל יום אשר האבות תקנום, ובזמן כל תפלה מתעוררים הם בתחיה להתפלל על בניהם.

(מקור המאמר זוהר פרשת ויחי דף רכה ע"ב, ובביאורינו כרך ד עמ' תלב - תלד)

אמר רבי יהודה ראה גודל רחמי הקב"ה על ישראל כי תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא עָאל רוּחָא חֲדָא בִּמְעָרְתָּא דְכָפֶלְתָּא שלש פעמים ביום בזמני השלש תפלות שהאבות תיקנום נכנס רוח קדוש אחד הכלול משני רוחות במערת המכפלה, ר"ל רוחו של יעקב הכלול מב' רוחות של אברהם ויצחק כדלקמן, והוא נמשך משורש נשמת האבות מחסד גבורה תפארת של התפארת, וְנָשִׁיב בְּקִבְרֵי אֲבָהָתָא ומנשב בקברי האבות, ועי"ז וְאִתְסְיָין כָּל גַּרְמִין וְקַיְימֵי בְּקִיּוּמָא מתרפאים כל עצמותיהם ועומדים בקיומם וקמים לתחיה כדי שיתפללו על בני ישראל, ומפרש איך קמים האבות ע"י זה הרוח, כי וְהַהוּא רוּחָא נָגִיד טַלָּא מִלְּעֵילָא מֵרֵישָׁא דְמַלְכָּא זה הרוח ממשיך טל מלמעלה מראש המלך דהיינו מחכמה בינה דעת דתפארת, אֲתַר דְּמִשְׁתַּכְחֵי אֲבָהָן עִלָּאֵי ממקום שנאצלו אבות העליונים, ר"ל משורש החסד גבורה תפארת שבחב"ד, וְכַד מָטֵי הַהוּא טַלָּא וכשמגיע זה הטל למערת המכפלה, מִנַּיְיהוּ מִתְעָרִין אֲבָהָן דִּלְתַּתָּא אז על ידו מתעוררים וקמים האבות התחתונים ומתפללים על בניהם.

וְתָאנָא נָחִית הַהוּא טַלָּא בְּדַרְגִּין יְדִיעָן דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא, וּמָטֵי לְגַן עֵדֶן דִּלְתַתָּא, וְהַהוּא טַלָּא אִתְסַחֵי בְּבוּסְמִין דְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וְאִתְעַר רוּחָא חֲדָא דְכָלִיל בִּתְרֵין אָחֳרָנִין, וְסָלֵיק וְשָׁאט בֵּינֵי בּוּסְמִין, וְעָיֵיל בְּפִתְחָא דִמְעָרְתָּא, כְּדֵין מִתְעָרִין אֲבָהָן אִינּוּן וְזִיוּוּגָן, וּבָעָאן רַחֲמֵי עַל בְּנוֹי.

וְכַד אִשְׁתֲּכַח עָלְמָא בְּצַעֲרָא, בְּגִין דְּאִינּוּן דְּמִיכִין עַל חוֹבֵי עָלְמָא, הַהוּא טַלָּא לָא אִתְנְגִיד וְלָא אִשְׁתֲּכַח עַד דְּאִתְעַר סֵפֶר תּוֹרָה כִּדְקָא חָזֵי בְּעָלְמָא, וְנַפְשָׁא אוֹדְעָא לְרוּחָא וְרוּחָא לְנִשְׁמְתָא

מתוק מדבש

ומפרש את סדר ירידת טל הזה, ואמר וְתָאנָא נָחִית הַהוּא טַלָּא בְּדַרְגִּין יְדִיעָן דַּרְגָּא בָּתַר דַּרְגָּא ולמדנו שזה הטל יורד במדרגות ידועות מדרגה אחר מדרגה, וּמָטֵי לְגַן עֵדֶן דִּלְתַתָּא עד שמגיע לגן עדן התחתון, וְהַהוּא טַלָּא אִתְסַחֵי בְּבוּסְמִין דְּגִנְתָא דְעֵדֶן וזה הטל מתרחץ בבשמים שבגן עדן ומתעבה קצת, וְאִתְעַר רוּחָא חֲדָא דְכָלִיל בִּתְרֵין אָחֳרָנִין וגם מתעורר רוח הנ"ל שהוא רוח אחד הכלול משני רוחות אחרים, ר"ל שמתעורר רוחו של יעקב שבגן עדן התחתון הכלול בב' רוחות של אברהם ויצחק, וְסָלֵיק וְשָׁאט בֵּינֵי בּוּסְמִין וזה הרוח עולה ומשוטט בין הבשמים שבגן עדן וְעָיֵיל בְּפִתְחָא דִמְעָרְתָּא ומשם נכנס יחד עם הטל בפתח המערה לעורר ולהחיות את האבות, כְּדֵין מִתְעָרִין אֲבָהָן אִינּוּן וְזִיוּוּגָן ואז מתעוררים האבות הם ובת זוגם, וּבָעָאן רַחֲמֵי עַל בְּנוֹי ומבקשים רחמים על בניהם.

וְכַד אִשְׁתֲּכַח עָלְמָא בְּצַעֲרָא וכשהעולם נמצא בצער משנת בצורת או עצירת גשמים וכדומה, בְּגִין דְּאִינּוּן דְּמִיכִין עַל חוֹבֵי עָלְמָא והוא לפי שהאבות ישנים מחמת עונות העולם, ואז הַהוּא טַלָּא לָא אִתְנְגִיד וְלָא אִשְׁתֲּכַח אותו טל התחיה לא נמשך ולא נמצא לפי שאין זכות בעולם שירד הטל להחיות את האבות שיתפללו על בני ישראל, עַד דְּאִתְעַר סֵפֶר תּוֹרָה כִּדְקָא חָזֵי בְּעָלְמָא עד שמתעורר הספר תורה בעולם כראוי, וְנַפְשָׁא אוֹדְעָא לְרוּחָא וְרוּחָא

וְנִשְׁמְתָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין יָתִיב מַלְכָּא בְּכָרְסְיָיא דְרַחֲמֵי, וְנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה נְגִידוּ דְטַלָּא דִבְדוֹלְחָא, וּמָטֵי לְרֵישָׁא דְמַלְכָּא, וּמִתְבָּרְכִין אֲבָהָן, וְנָגִיד הַהוּא טַלָּא לְאִינּוּן דְּמִיכִין, וּכְדֵין מִתְחַבְּרָן (ס"פ מִתְבָּרְכָן) כֻּלְּהוּ, וְחַיִּיס קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עָלְמָא.

וְתָאנָא לָא חָיִיס קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עָלְמָא עַד דְּאוֹדַע לַאֲבָהָן, וּבְגִינַיְיהוּ עָלְמָא אִתְבָּרְכָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָא אַשְׁכַּחְנָא מִלֵּי בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, הַהוּא עִלָּאָה דְּקָרָא לֵיהּ עֵיטָא דְחָכְמְתָא דְכֹלָּא.

מתוק מדבש

לְנִשְׁמְתָא וְנִשְׁמְתָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ואז הנפש מודיעה את הצער שיש בעולם לרוח והרוח לנשמה והנשמה מבקשת רחמים לפני הקב"ה, כְּדֵין יָתִיב מַלְכָּא בְּכָרְסְיָיא דְרַחֲמֵי אז יושב המלך ב"ה בכסא רחמים, וְנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה נְגִידוּ דְטַלָּא דִבְדוֹלְחָא וממשיך מעתיקא קדישא שהוא הכתר המשכת הטל שהוא לבן כאבן הבדולח, וּמָטֵי לְרֵישָׁא דְמַלְכָּא והטל מגיע לראש המלך שהוא חכמה בינה דעת דתפארת, וּמִתְבָּרְכִין אֲבָהָן ומתברכים האבות, שהם חסד גבורה תפארת של התפארת, וְנָגִיד הַהוּא טַלָּא לְאִינּוּן דְּמִיכִין ומשם נמשך זה הטל לאבות התחתונים הישנים במערת המכפלה, וּכְדֵין מִתְחַבְּרָן כֻּלְּהוּ ואז מתחברים כל האבות והאמהות יחד ומתפללים על בניהם וְחַיִּיס קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עָלְמָא והקב"ה מרחם על העולם.

וְתָאנָא, לָא חָיִיס קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עָלְמָא עַד דְּאוֹדַע לַאֲבָהָן ולמדנו שאין הקב"ה מרחם על העולם עד שמודיע אל האבות הצער שיש בעולם כדי שהם יתפללו על בניהם, וּבְגִינַיְיהוּ עָלְמָא אִתְבָּרְכָא ובזכותם העולם מתברך. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי הָכִי הוּא כן הוא ודאי שבזכות האבות מתברך העולם, וְהָא אַשְׁכַּחְנָא מִלֵּי בְּסִפְרָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא והרי מצאתי אלו הדברים בספרו של שלמה המלך, הַהוּא עִלָּאָה דְּקָרָא לֵיהּ עֵיטָא דְחָכְמְתָא דְכֹלָּא באותו ספר הנעלה והחשוב שקראו לו עצת החכמה הכוללת, לפי שכלול בו כל מיני עצות מחוכמות.

מאמר האבות מעוררים תמיד הגאולה

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן בְּגִינַיְיהוּ דַאֲבָהָתָא אִזְדַּמַּן פּוּרְקָנָא תָּדִיר לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ויקרא כו מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר, אֲבָהָתָא תִּינַח, מַהוּ וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר, אֶלָּא לְאַכְלָלָא עִמְּהוֹן דָּוִד מַלְכָּא, דְּאִיהוּ רְתִיכָא בַּאֲבָהָתָא, וְאִינּוּן מִתְעָרִין פּוּרְקָנָא תָּדִיר לְיִשְׂרָאֵל.

מתוק מדבש

מאמר "האבות מעוררים תמיד הגאולה", יבואר בו שדוד מלך ישראל המושרש בבחינת השכינה הקדושה, מתאחד עם האבות הקדושים במרכבה העליונה לעורר על גאולת ישראל.

(מקור המאמר זוהר פרשת בשלח דף נג ע"א - ע"ב, ובביאורינו כרך ה עמ' תקפו - תקפח)

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֵן בְּגִינַיְיהוּ דַאֲבָהָתָא אִזְדַּמַּן פּוּרְקָנָא תָּדִיר לְיִשְׂרָאֵל וכן בשביל האבות מזדמנת תמיד גאולה לישראל דִּכְתִיב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר ואמר אֲבָהָתָא תִּינַח שהקב"ה זוכר את בריתו אשר כרת עמהם כדי לגאול את בני ישראל, אלא מַהוּ וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר על מי נאמר, אֶלָּא לְאַכְלָלָא עִמְּהוֹן דָּוִד מַלְכָּא דְּאִיהוּ רְתִיכָא בַּאֲבָהָתָא אלא בא לכלול עמהם את דוד המלך המושרש במלכות הנקראת ארץ, שהוא מרכבה יחד עם האבות, וְאִינּוּן מִתְעָרִין פּוּרְקָנָא תָּדִיר לְיִשְׂרָאֵל שהם יחד מעוררים תמיד את הגאולה לישראל.

מאמר הגוף ואבריו כנגד האבות

גּוּפָא וּתְרֵין דְּרוֹעִין אִינּוּן לָקֳבֵל אֲבָהָן, רֵישָׁא לָקֳבֵל אָדָם קַדְמָאָה, דְּרוֹעָא יְמִינָא לָקֳבֵל אַבְרָהָם, דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא לָקֳבֵל יִצְחָק, גּוּפָא לָקֳבֵל יַעֲקֹב, וּמִלְּגוֹ לְגוּפָא, כָּבֵד לִימִינָא, טְחוֹל לִשְׂמָאלָא, עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, לִבָּא יַעֲקֹב בְּאֶמְצָעִיתָא, כַּנְפֵי רֵיאָה וְכוּלְיָין לָקֳבֵל אַבְרָהָם וְיִצְחָק, רֵיאָה מַיִם, דְּאִינּוּן (ס"פ כַּנְפֵי רֵיאָה שׁוֹאֲבִין) שׁוֹאֲבִין כָּל מִינֵי מַשְׁקִין, כּוּלְיָין אֶשָּׁא, דִּבְשִׁיל זֶרַע דְּנָחִית מִמּוֹחָא.

מתוק מדבש

מאמר "הגוף ואבריו כנגד האבות", בו מתבאר שיסוד הגוף והאיברים שבו הם כנגד האבות הקדושים, והלב שבאמצע הוא כנגד יעקב, ללחום נגד בחינות עשו וישמעאל שבו. והאבות מטהרים עונותיהם של ישראל.

(מקור המאמר בדילוג זוהר פרשת פנחס דף ריח ע"ב - ריט ע"א ברעיא מהימנא, ובביאורינו כרך יד עמ' פז - פט)

גּוּפָא וּתְרֵין דְּרוֹעִין אִינּוּן לָקֳבֵל אֲבָהָן הגוף ושתי הזרועות הם כנגד השלשה אבות, רֵישָׁא לָקֳבֵל אָדָם קַדְמָאָה הראש הוא כנגד אדם הראשון שהוא היה ראש עפרות תבל, והוא כנגד הג' מוחין חכמה בינה דעת, ואמר דְּרוֹעָא יְמִינָא לָקֳבֵל אַבְרָהָם זרוע הימין היא כנגד אברהם שהיה בחסד, דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא לָקֳבֵל יִצְחָק זרוע השמאל היא כנגד יצחק שהיה בגבורה, גּוּפָא לָקֳבֵל יַעֲקֹב הגוף הוא כנגד יעקב שהיה בתפארת, וכל זה הוא בחיצוניות הגוף. וּמִלְּגוֹ לְגוּפָא ובפנימיות הגוף, כָּבֵד לִימִינָא הכבד הוא בימין שבו אחיזת הס"מ שרו של עשו, טְחוֹל לִשְׂמָאלָא הטחול הוא לשמאל שבו אחיזת הנחש שהוא הנוקבא של הס"מ, והיינו עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל הם כנגד עשו וישמעאל, לִבָּא יַעֲקֹב בְּאֶמְצָעִיתָא הלב הוא כנגד יעקב שהוא באמצע, ללחום כנגד עשו וישמעאל שבימין ושבשמאל, כַּנְפֵי רֵיאָה וְכוּלְיָין לָקֳבֵל אַבְרָהָם וְיִצְחָק כנפי ריאה והכליות הם כנגד אברהם ויצחק, כנפי ריאה כנגד אברהם, והכליות כנגד יצחק, רֵיאָה מַיִם בריאה יש מים הרומזים לחסד, לכן הריאה רומזת על אברהם שהוא בחסד, כַּנְפֵי רֵיאָה שׁוֹאֲבִין כָּל מִינֵי מַשְׁקִין כנפי הריאה שואבות כל מיני משקין, (והוא משל על תלמידי חכמים הבקיאים בתורה ושואבים כל מיני חלקי התורה בנגלות ונסתרות), כּוּלְיָין אֶשָּׁא הכליות הם חמים כאש, (לכן רומזות על יצחק שהוא בגבורה כמו האש), דִּבְשִׁיל זֶרַע דְּנָחִית מִמּוֹחָא המבשלות את הזרע היורד מן המוח, (והם משל לראשי הישיבות ובעלי מדרשות, שבאש התורה הם מבשלים ומשלימים את תלמידיהם שהם כמו הזרע שלהם, כי הכליות הם בחי' נצח והוד, סוד למודי ה').

וּבְגִין דְּאַבְרָהָם אִיהוּ יְמִינָא (ס"ג הגר"א) ולפי שאברהם הוא בחסד שבימין, וכשפגמו ישראל במדת החסד שַׁוֵּי זַרְעֵיהּ בְּגָלוּתָא דֶאֱדוֹם שם ומסר אברהם את זרעו בגלות אדום, שהם בפסולת הגבורה המנגדים לחסד, כי תמיד רפואת החולי היא בדבר המנגד, לכן יסבלו עונשם [וכו'].

כְּגַוְונָא דְאִימָּא דְּדַכְיאַת לְכִלּוּכִין דִּבְנָהָא זְעֵירִין כמו האם המנקה ומטהרת את הלכלוך של בניה הקטנים, הָכִי אֲבָהָן מְדַכְּאָין חוֹבִין וְלִכְלוּכִין דִּבְנַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל כך האבות שהם דומים אל הים, מטהרים את העונות והלכלוכים של בניהם ישראל שהם דומים לנחלים היוצאים מן הים, והוא כַּד אִשְׁתְּכָחוּ בְהוֹן צַדִּיקַיָּיא בְּעוֹבָדֵיהוֹן תַּקִּיפִין כשנמצאים בין ישראל צדיקים במעשים חזקים, עד שהנשמות של האבות מתנוצצות בהם, דהיינו שהם חזקים לְמִסְבַּל יִסּוּרִין עַל דָּרֵיהוֹן לסבול יסורים לכפר על עונות בני דורם, בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן כשמקבלים את היסורים באהבה, לֵית אִפְרָשָׁא בְּהוֹן אין הפרש והבדל בין אלו הצדיקים לבין האבות, כי על ידם נטהרים עונות הדור כמו על ידי האבות, לפי שבכח נשמתם ויסוריהם הם מאירים את הספירות ומתקנים את השכינה מה שהחשיכוה החטאים.

מאמר נטילת רשות מהאבות הקדושים

בְּצַפְרָא כַּד קָם מֵעַרְסֵיהּ, בָּעֵי לְבָרְכָא לְמָארֵיהּ, וּלְמֵיעַל לְבֵיתֵיהּ, וּלְמִסְגַּד קַמֵּי הֵיכָלֵיהּ בִּדְחִילוּ סַגְיָא, וּבָתַר כֵּן יְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְיִסַּב עֵיטָא מֵאִנּוּן אֲבָהָן קַדִּישִׁין, דִּכְתִיב (תהלים ה ח) וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ, וְהָכִי אוֹקְמוּהָ, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַעֲלָא לְבֵי כְנִישְׁתָּא, אֶלָּא אִי אִמְלִיךְ בְּקַדְמִיתָא בְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בְּגִין דְּאִנּוּן תַּקִּינוּ צְלוֹתָא לָקֳמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַאֲנִי בְּרוֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ דָּא אַבְרָהָם, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ דָּא יִצְחָק, בְּיִרְאָתֶךָ דָּא יַעֲקֹב, וּבָעֵי לְאַכְלָלָא לוֹן בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כֵּן יֵיעוּל לְבֵי כְנִשְׁתָּא וִיצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, כְּדֵין כְּתִיב (ישעיה מט ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

מתוק מדבש

מאמר "נטילת רשות מהאבות הקדושים", מבואר בו שהקב"ה מתפאר במי שמקדים ליטול רשות ממתקני התפלות הם האבות הקדושים, קודם הכנסו לבית הכנסת להתפלל.

(מקור המאמר בהקדמת הזהר דף יא ע"א, ובביאורינו כרך א עמ' קמא)

בְּצַפְרָא כַּד קָם מֵעַרְסֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לְמָארֵיהּ בבקר כשאדם קם ממטתו צריך לברך לבוראו, וּלְמֵיעַל לְבֵיתֵיהּ וּלְמִסְגַּד קַמֵּי הֵיכָלֵיהּ בִּדְחִילוּ סַגְיָא וצריך ליכנס לבית הכנסת ולהשתחוות לפני היכלו ביראה גדולה, וּבָתַר כֵּן יְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ ואחר כך יתפלל תפלתו, וְיִסַּב עֵיטָא מֵאִנּוּן אֲבָהָן קַדִּישִׁין וימלך תחילה עם האבות הקדושים כדלקמן, דִּכְתִיב וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ ומפרש וְהָכִי אוֹקְמוּהָ כך אמרו חכמים, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַעֲלָא לְבֵי כְנִישְׁתָּא אין לו לאדם להכנס לבית הכנסת, אֶלָּא אִי אִמְלִיךְ בְּקַדְמִיתָא בְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אלא אם ימלך תחילה ויטול רשות מהאבות הקדושים, בְּגִין דְּאִנּוּן תַּקִּינוּ צְלוֹתָא לָקֳמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לפי שהם תקנו את התפלות לפני הקב"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב (ה"ג נס"ח נס' ויקרא דף מ ע"ב) וַאֲנִי בְּרוֹב חַסְדְּךָ, דָּא אַבְרָהָם זהו אברהם כמ"ש (מיכה ז כ) חסד לאברהם, אָבוֹא בֵיתֶךָ, דָּא יַעֲקֹב זהו יעקב, כמ"ש (בראשית לג יז) ויבן לו בית, בְּיִרְאָתֶךָ, דָּא יִצְחָק זהו יצחק, כמ"ש (שם לא נג) פחד יצחק, וּבָעֵי לְאַכְלָלָא לוֹן בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כֵּן יֵיעוּל לְבֵי כְנִשְׁתָּא וִיצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וצריך לכלול את האבות תחלה, ואחר כך יכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו, כְּדֵין כְּתִיב אז כתוב וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר פירוש שהקב"ה יתפאר בו לומר כמה בן חביב יש לי בעולמי.

מאמר עליה לרגל בגלל אבות

אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, מַאן דְּנָטִיר בְּרִית, שָׁוֵי לֵיהּ אַבַּתְרוֹי, וְאִיהִי לְקַמֵּא, וְאִי תֵימָא מַאן נָטִיר לֵיהּ לַאֲחוֹרָא, הָא נְטִירוּ רַב וְעִלָּאָה מִכֹּלָּא דְּנָטִיר לֵיהּ, וּמַאן אִיהוּ, צַדִּיק עִלָּאָה בִּרְחִימוּ סַגִּי, עָאל בֵּין צַדִּיק וְצֶדֶק, וְאִשְׁתְּכַח נָטִיר מִכָּל סִטְרִין.

זַכָּאָה מַאן דְּנָטִיר בְּרִית דָּא, וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל אִתְחֲזוּן כָּל דְּכוּרִין דְּנָטְרִין אֶת קְיָימָא דָא קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, מַאן אִיהוּ דְיָכִיל לְנַזְקָא לִבְרָא דְאִיהוּ בְּאֶמְצַע, אֲבוּהִי מִכָּאן וְאִמֵּיהּ מִכָּאן וְאִיהוּ בֵינַיְיהוּ, וְדָא כַד אִיהוּ אַחֲרֵי יהו"ה [וכו'].

וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִתְחַזוֹן תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא קַמֵּיהּ, תְּלַת זִמְנִין אַמַּאי, אֶלָּא בְּגִין אֲבָהָן קַדְמָאֵי דְקַבִּילוּ לְהַאי בְּרִית, קַדְמָאָה לְכָל פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְגִין כָּךְ תְּלַת זִמְנִין אִינּוּן בְּשַׁתָּא, אַבְרָהָם קַבֵּיל בְּרִית, יִצְחָק קַבֵּיל בְּרִית, יַעֲקֹב הֲוָה שְׁלִים מִכֻּלְּהוּ, וְעַל דָּא כְתִיב בֵּיהּ (בראשית כה כז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שְׁלִים מִכֹּלָּא.

מתוק מדבש

מאמר "עליה לרגל בגלל אבות", מבואר בו שהשומר על קדושתו משום עצמו אחר השכינה ההולכת לפניו ונשמר מכל צדדיו.

(מקור המאמר בדילוג זוהר פרשת שלח דף קסה ע"א - ע"ב, ובביאורינו כרך יג עמ' קמ - קיח)

אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא הוי חסיד הקדוש, מַאן דְּנָטִיר בְּרִית מי ששומר את בריתו, שָׁוֵי לֵיהּ אַבַּתְרוֹי הוא משים את עצמו אחרי השכינה, וְאִיהִי לְקַמֵּא והשכינה הולכת לפניו, וְאִי תֵימָא מַאן נָטִיר לֵיהּ לַאֲחוֹרָא (ה"ג) ואם תאמר מי שומר אותו מאחוריו, ומשיב הָא נְטִירוּ רַב וְעִלָּאָה מִכֹּלָּא דְּנָטִיר לֵיהּ הרי שומר גדול ונעלה מכל שומר אותו, וּמַאן אִיהוּ ומי הוא, ואמר צַדִּיק עִלָּאָה בִּרְחִימוּ סַגִּי צדיק העליון שהוא היסוד דתפארת, שומר אותו באהבה רבה, עָאל בֵּין צַדִּיק וְצֶדֶק נמצא שהשומר בריתו הוא נכנס ונשמר בין צדיק וצדק, שהם יסוד ומלכות, וְאִשְׁתְּכַח נָטִיר מִכָּל סִטְרִין נמצא שהוא נשמר מכל הצדדים.

זַכָּאָה מַאן דְּנָטִיר בְּרִית דָּא אשרי מי ששומר ברית הזה, וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל אִתְחֲזוּן כָּל דְּכוּרִין דְּנָטְרִין אֶת קְיָימָא דָא קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא ועל כן כל זכרי ישראל השומרים את בריתם מתראים לפני מלך הקדוש, כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך וגו', ועתה מַאן אִיהוּ דְיָכִיל לְנַזְקָא לִבְרָא דְאִיהוּ בְּאֶמְצַע מי הוא שיכול להזיק לבן שהוא באמצע, דהיינו אֲבוּהִי מִכָּאן וְאִמֵּיהּ מִכָּאן וְאִיהוּ בֵינַיְיהוּ אביו מכאן ואמו מכאן והוא באמצע ביניהם, וְדָא כַד אִיהוּ אַחֲרֵי יהו"ה וזהו כשהוא אחרי ה', כמ"ש אחרי ה' אלהיכ"ם תלכו, והיינו אחרי השכינה [וכו'].

וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִתְחַזוֹן תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא קַמֵּיהּ ועל כן צריכים שיתראו לפניו שלש פעמים בשנה, ושואל תְּלַת זִמְנִין אַמַּאי למה דוקא שלש פעמים, ומשיב אֶלָּא בְּגִין אֲבָהָן קַדְמָאֵי דְקַבִּילוּ לְהַאי בְּרִית קַדְמָאָה לְכָל פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא אלא בשביל אבות הראשונים שקבלו את ברית הזו ראשונה לכל מצות התורה, וּבְגִין כָּךְ תְּלַת זִמְנִין אִינּוּן בְּשַׁתָּא ולכך עולים לרגל שלש פעמים בשנה, אַבְרָהָם קַבֵּיל בְּרִית והוא היה בחסד, ובזכותו עולים לרגל בפסח, יִצְחָק קַבֵּיל בְּרִית והוא היה בגבורה, ובזכותו עולים לרגל בסוכות, יַעֲקֹב הֲוָה שְׁלִים מִכֻּלְּהוּ יעקב היה שלם מכולם לפי שגם פריעה היתה בו, והוא היה בתפארת, ובזכותו עולים לרגל בשבועות, וְעַל דָּא כְתִיב בֵּיהּ ועל כן נאמר בו וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם שפירושו שְׁלִים מִכֹּלָּא שהיה שלם מכל אבותיו על ידי הפריעה.

מאמר הקב"ה חשק להתעטר באהבות

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי, זַכָּאָה חוּלְקְהוֹן דַּאֲבָהָתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵיד לוֹן רְתִיכָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, וְאִתְרְעֵי בְהוּ לְאִתְעַטְּרָא עִמְּהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים י טו) רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק יהו"ה וְגוֹ', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יַעֲקֹב הֲוָה יָדַע דְּהָא עִטּוּרָא דִילֵיהּ בַּאֲבָהָתֵיהּ הוּא, דְּהָא עִטּוּרָא דַאֲבָהָן עִמֵּיהּ הוּא, וְהוּא עִמְּהוֹן, וְעַל דָּא בְּאַתְוָון גְּלִיפִין תְּנֵינָן, ש תְּלַת קִשְׁרִין, תְּרֵין קִשְׁרִין חַד מֵהַאי סִטְרָא וְחַד מֵהַאי סִטְרָא, וְחַד דְּכָלִיל לוֹן, וְדָא הוּא דִתְנֵינָן (שמות כו כח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, וְהַהוּא קִשְׁרָא דִּבְאֶמְצָעִיתָא אָחִיד לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, וְעַל הַאי כְתִיב וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וַדַּאי.

מתוק מדבש

מאמר "הקב"ה חשק להתעטר באבות", יבואר בו סוד איחוד האבות הקדושים בבחינותיהם, שהם מדות החסד גבורה ותפארת.

(מקור המאמר בזוהר פרשת ויחי דף רכג ע"ב - רכד ע"א, ובביאורינו כרך ד עמ' תעג - תעד)

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי, זַכָּאָה חוּלְקְהוֹן דַּאֲבָהָתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵיד לוֹן רְתִיכָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא אשרי חלקם של האבות שהקב"ה עשה אותם מרכבה קדושה למעלה בחסד גבורה תפארת של התפארת, וְאִתְרְעֵי בְהוּ לְאִתְעַטְּרָא עִמְּהוֹן ורצה בהם להתעטר עמהם מצד רצונו הטוב הֲדָא הוּא דִכְתִיב רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק יהו"ה לאהבה אותם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יַעֲקֹב הֲוָה יָדַע דְּהָא עִטּוּרָא דִילֵיהּ בַּאֲבָהָתֵיהּ הוּא יעקב היה יודע שעטורו ותפארתו הוא באבותיו, דְּהָא עִטּוּרָא דַאֲבָהָן עִמֵּיהּ הוּא וְהוּא עִמְּהוֹן כי תפארת האבות היא עמו ותפארתו עמהם, על דרך שכתוב (משלי יז ו) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, וְעַל דָּא בְּאַתְוָון גְּלִיפִין תְּנֵינָן ועל כן למדנו בספר המדבר מצורת אותיות החקוקות, ש תְּלַת קִשְׁרִין כי אות ש שלשה קשרים יש בה, תְּרֵין קִשְׁרִין חַד מֵהַאי סִטְרָא וְחַד מֵהַאי סִטְרָא שני קשרים יש לאות ש אחד מצד הימין ואחד מצד השמאל, וְחַד דְּכָלִיל לוֹן וקשר אחד באמצע הכולל אותם, וְדָא הוּא דִתְנֵינָן וזהו שלמדנו על מש"כ וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן שהוא סוד התפארת שבו אחוז יעקב, בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים פי' שמבריח בתוך הספירות, מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה מבריח מן הקצה של החסד אל הקצה של הגבורה, וְהַהוּא קִשְׁרָא דִּבְאֶמְצָעִיתָא אָחִיד לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא כי הקשר שבאמצע אוחז לצד הימין ולצד שמאל, וְעַל הַאי כְתִיב וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וַדַּאי פי' כי אברהם הוא בחסד שבימין ויצחק בגבורה שבשמאל ויעקב שוכב באמצע שהוא בתפארת, בסוד ג' קשרי אות ש.

מאמר האבות סובלים בצערן של ישראל

קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא עַל רַגְלוֹי, וְאָמַר, רַעְיָן קַדִּישִׁין, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאָדָם קַדְמָאָה, וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאַתּוּן (לָמָה אַתּוּן) דְּמִיכִין, אִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ה ב) אֲנִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא, בְּאִלֵּין דְּעָבְרִין עַל שסּ"ה פִּקּוּדִין, כְּחוּשְׁבַּן יְשֵׁנָ"ה, דְּהָא חֵיוָן בִּישִׁין וְדוּבִּין, קָא אָתְיָן לְמֵיכַל עָאנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל לד לא) וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, דִּכְעַן מָטָא זִמְנָא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיה ט י) וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה, דְּהָא בְכָל דָּרָא וְדָרָא אַתּוּן סָבְלִין כַּמָּה דְּחָקִין בְּגִינַיְיהוּ בְּאוֹרַח נִסְתָּר.

מתוק מדבש

מאמר "האבות סובלים בצערן של ישראל", בו יתבאר שכל נשמות הצדיקים שנאצלו מבחינות האצילות נכללו בהאבות הקדושים, וצערן של הנשמות האלו מיסורי הגלות, מגיע להאבות הסובלים אתם בדחקם.

(מקור המאמר בתיקוני זהר חדש דף קכד ע"א, ובביאורינו כרך ד עמ' רעג - רעד)

קָם רַעְיָא מְהֵימְנָא עַל רַגְלוֹי קם משה רעיא מהימנא על רגליו, וְאָמַר, רַעְיָן קַדִּישִׁין רועים הקדושים שהם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שהיו מושרשים בחסד גבורה תפארת, וְאָדָם קַדְמָאָה שהיה מושרש במלכות, ולפי שמשה רעיא מהימנא הוא עצמו המדבר, לכן נתן במקומו את אדם הראשון, והזכירו אחר האבות לפי שהוא כלל האבות, וְאַהֲרֹן בנצח, וְדָוִד בהוד, וּשְׁלֹמֹה ביסוד, והיינו סוד שבעה עמודי עולם, הנקראים שבעה רועים סוד שבעה הספירות, לָמָה אַתּוּן דְּמִיכִין למה אתם ישנים, כמו שכתוב (תהלים קכז ב) "כן יתן לידידו שנה", דהיינו מנוחת הגוף בקבר, אִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא תתעוררו אל השכינה, להצטער בצער גלותה, דְּאִתְּמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא שינה היא סוד השפעת הדין עליה הנקראת שינה, והיינו בְּאִלֵּין דְּעָבְרִין עַל שסּ"ה פִּקּוּדִין כְּחוּשְׁבַּן יְשֵׁנָ"ה על ידי אלו שעוברים על שס"ה מצות כמספר ישנ"ה, שהם המעוררים את הדין בחטאם, דְּהָא חֵיוָן בִּישִׁין וְדוּבִּין כי חיות רעות ודובים, שהם אומות הרעות ושריהם העליונים והקליפות שישראל נמסרו בידם, קָא אָתְיָן לְמֵיכַל עָאנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא באות לאכול את צאנו של הקב"ה, בגזרות קשות שגוזרים על ישראל, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן שנאמר בישראל שהקב"ה אומר להם וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי (כמו ולתם) ר"ל עם היות שאינם צדיקים והם כבהמה, עם כל זה הם צאן מרעיתו של הקב"ה, דִּכְעַן מָטָא זִמְנָא כי עתה הגיע הזמן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן שנאמר בהם, כִּי וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה האומות העולם רוצים לכלות את כלל ישראל, כי אז מקרוב התחיל שעבוד ישראל בגלותינו זה בחורבן בית שני, וגזרות היו מתחדשות בכל יום כנודע, ולכך היו צריכים להתעורר לתקן קצת בביטול הדינים, והשבתות החיצונים כל מה דאפשר, ולהקל מעול הגלות ממשא מלך ושרים, דְּהָא בְכָל דָּרָא וְדָרָא אַתּוּן סָבְלִין כַּמָּה דְּחָקִין בְּגִינַיְיהוּ בְּאוֹרַח נִסְתָּר כי בכל דור ודור אתם סובלים כמה דחקים בשבילם בדרך נסתר, ור"ל כל הנשמות שנאצלו מספירות של אצילות הם כלולות באבות ובשאר הרועים, שהם ראשים אל הנשמות האצולות משבע הספירות, וצער ודוחק הנשמות מגיע אליהם, כי צער הבנים מגיע לאבות.

זכות אבות לא תמה לעולם

תָּא חֲזֵי צְלוֹתָא דַאֲבָהָן קַיְּימוּ עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא עָלַיְיהוּ קַיְּימֵי וְסָמְכִין לְעָלַם, וּלְעַלְמֵי עָלְמִין לָא אִתְנְשֵׁי זְכוּתָא דַאֲבָהָן, בְּגִין דִּזְכוּתָא דַאֲבָהָן אִיהוּ קִיּוּמָא דִעֵילָא וְתַתָּא, וְקִיּוּמָא דְיַעֲקֹב אִיהוּ קִיּוּמָא שְׁלִים יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, וּבְגִין כָּךְ בְּשַׁעְתָּא דְּעָאקוּ לִבְנוֹי דְיַעֲקֹב, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי קַמֵּיהּ דִּיוֹקְנָא דְיַעֲקֹב וְחָיִיס עַל עָלְמָא.

מתוק מדבש

מאמר "זכות אבות לא תמה לעולם", בו מבואר שתפלות האבות הם המקיימים את העולם למעלה ולמטה, כי בשבילם נברא העולם.

(מקור המאמר זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א, ובביאורינו כרך ג עמ' תקכח)

תָּא חֲזֵי צְלוֹתָא דַאֲבָהָן קַיְּימוּ עָלְמָא בא וראה כי תפלות האבות שהתפללו בעודם בחיים חיותם הם המקיימים את העולם עד היום הזה, ר"ל הג' אבות הם ג' עמודים המעמידים את השכינה בחסד דין ורחמים, והיינו קיום לעולם, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא עָלַיְיהוּ קַיְּימֵי וְסָמְכִין לְעָלַם וכל בני העולם אפילו צדיקים גמורים רק על זכותם קיימים וסומכים לעולם, וּלְעַלְמֵי עָלְמִין לָא אִתְנְשֵׁי זְכוּתָא דַאֲבָהָן ולעולמי עולמים לא תשכח זכותם של האבות, כי לא תמה זכותם לעולם, בְּגִין דִּזְכוּתָא דַאֲבָהָן אִיהוּ קִיּוּמָא דִעֵילָא וְתַתָּא לפי שזכות האבות הוא קיום של מעלה ושל מטה כי בשבילם נברא העולם, וְקִיּוּמָא דְיַעֲקֹב אִיהוּ קִיּוּמָא שְׁלִים יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ וכח הקיום וזכירת בריתו וזכותו של יעקב שהיתה מטתו שלימה הוא קיום שלם יותר מכולם, וּבְגִין כָּךְ בְּשַׁעְתָּא דְּעָאקוּ לִבְנוֹי דְיַעֲקֹב לכן בשעה שיש צער ועת צרה לבניו של יעקב, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי קַמֵּיהּ דִּיוֹקְנָא דְיַעֲקֹב וְחָיִיס עַל עָלְמָא אז הקב"ה רואה לפניו צורתו של יעקב החקוקה בכסא הכבוד ומרחם על העולם.

בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְּאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם.