משיח - זה כל החיים שלנו

הרה"ח חיים שלמה כהן - שליח במרכז מד"ע מונטריאול, קנדה

בשיחה של השבוע שעבר, ש"פ חיי שרה תשנ"ב, הודיע הרבי מלך המשיח שליט"א על העבודה החדשה: "קבלת פני משיח". בשיחת ש"פ תולדות מפתח הרבי נקודה זו, ומבאר בפרטיות כיצד היא מתבטאת בעבודתו של כל אחד ואחד.

כדי להבין מהי באמת "קבלת פני משיח", צריכים להבין היטב מהו "משיח" - וכשנדע מהו המשיח, נבין בדיוק את מה עלינו לקבל. ואכן, בשיחה הזו מגדיר הרבי במדוייק את מהותו של משיח, בצורה מיוחדת שלא הוסברה קודם לכן; והרבי גם מסביר איך בעבודה שלנו ניתן "לקבל" את עניין זה.

התקשרות עצמית עם העצם של משיח

מהו באמת ענינו של משיח, שאותו הרבי מבאר בשיחה?

הרבי מדגיש, שהגילוי של משיח הוא גילוי של "עצם". לא רק גילוי של דרגא גבוהה. אפילו לא הדרגא הכי גבוהה, "יחידה כללית", ועל מה שהוסבר תמיד בחסידות שמשיח הוא יחידה הכללית - אומר הרבי "יש להוסיף ולתקן", שהכוונה היא להתגלות עצם הנשמה ממש, שלמעלה מיחידה.

על פי זה מחדד הרבי את הנקודה של "להביא לימות המשיח" - שהדרישה אינה להביא ולפעול ענין כזה או אחר בימות המשיח, אלא לגלות את העצם של משיח, שכולל את הכל. ברגע שמתגלה העצם, "התגלות מציאותו", "אויר של משיח" - כל הענינים, השלבים והתקופות - יגיעו כבר אחר כך באופן ממילא.

ואם כן, כשאומרים "קבלת פני משיח" - הכוונה היא שעלינו לקבל את הענין הזה בדיוק: את העצם של משיח.

כדי לקבל את העצם של משיח, היחס שלנו למשיח צריך להיות באופן כזה שמשיח נוגע ב"עצם" שלנו, שכל המציאות שלנו תהיה חדורה במשיח. וכפי שהרבי מסביר, שיהודי חי עם משיח ממש כמו 'אויר' - משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו. יהודי הוא "חד ממש" עם הקב"ה, ולכן משיח זה ממש החיים שלו!

וממילא - אפילו כשיהודי ישן הוא מרגיש משיח. כמובן, כשהוא ישן לא רואים את זה עליו, אבל מיד כשהוא מתעורר משנתו - כבר רואים שהוא מתחיל לחיות בגלוי עם משיח, ולהרגיש משיח; ולא סתם להרגיש, אלא "לחטוף" (כפי שהרבי מקשר - בהערה 73 - את המילה "אויפגעכאפט" [ניעור באידיש] ל"כאפן" [לחטוף באידיש]), כי הוא מרגיש שזה כל החיים שלו.

לא דרגות גבוהות - עצם!

הקשר העצמי הזה עם משיח, אינו 'מדרגה גבוהה' וענין נעלה ביותר בעבודת ה'. אדרבה: לו היה מדובר בדרגת היחידה, זאת אומרת שמדובר על שלימות ודרגא נעלית בעבודה; אבל "עצם" - העצם איננו 'דרגא גבוהה', אלא הוא חודר ונמצא בכל הפרטים, מהעליון ביותר עד לתחתון ביותר.

ולכן הרבי מדגיש שהענין הזה נמצא דוקא אצל תינוק בישראל, ודוקא אצל יהודי שניעור משנתו, ואפילו עוד לא אמר "מודה אני". מכיון שמשיח הוא עצם החיים של יהודי, ולא עוד מדרגה בעבודת ה' - לכן זה קיים אצלו תמיד, והוא 'חי' עם זה כבר מהרגע הראשון ביום, עוד לפני שהוא התחיל להתקדם בדרגות בעבודת ה'.

וממילא גם אחר כך - כשהוא יתחיל לעלות בדרגות, יאמר "מודה אני" וברכות השחר, וכשהוא יצא לעולם ויעבוד ב"בכל דרכיך דעהו" - הכל יהיה חדור בענין הזה. בכל צעד וכל פעולה הוא יחפש איך לגלות את העצם, להביא לימות המשיח. בדיוק כמו שבכל רגע האדם רוצה לחיות, באופן טבעי - כך הוא ירצה באופן טבעי משיח.

דוקא בענינים פשוטים

ולכן גם אבן הבוחן לאדם שחי משיח באופן כזה, שהוא חי עם העצם - היא דוקא בענינים פשוטים. וכפי שהרבי אומר, שגילוי עצם הנשמה הוא "לאו דוקא בענינים נעלים" כמו לימוד חסידות, "אלא גם (ובעיקר) בענינים פשוטים, כמו נתינת צרכיו הגשמיים של יהודי". כי לא מדובר כאן על התעלות לדרגות נעלות וענינים רוחניים - מדובר על גילוי העצם, שנמצא למטה ממש כמו למעלה.

ואדרבה, מבואר בחסידות שדוקא בגוף היהודי נמצאת בחירת העצמות. העצם מתבטא בעצם החיים של יהודי, כי המציאות שלו מאוחדת עם הקב"ה, ולא בגלל שהוא מתעלה לדרגא גבוהה כזו או אחרת - ולכן כשיש משהו שיהודי צריך בגשמיות, כאן דוקא נמצא העצם.

ולכן, אם אדם מחפש ללמוד ס"ו או ע"ב דוקא, בחשבו שדוקא כך הוא תופס את הקב"ה, זאת אומרת שהוא מחפש דרגות. כאשר הוא באותה חיות של לימוד ס"ו מוכן לעצור ולעזור ליהודי, ואפילו ביותר חיות - כאן רואים שהוא חי עם העצם.

ובמילים פשוטות: הדרישה מאיתנו היא לחיות עם משיח בצורה כזו של התמסרות מוחלטת, שנרגיש שזה כל החיים שלנו, וכל פעולה שאנחנו עושים תהיה מכוונת למטרה הזו. כמו שכל צעד ופעולה שאדם עושה בחיים, הכל מכוון בסופו של דבר כדי שהוא יוכל לחיות. וכאשר יהודי מסור לפעולה בענינים פשוטים, בדאגה לגוף הגשמי של יהודי, זו אבן הבוחן שבה ניכר בגלוי שהוא חי באמת באופן הזה.

העבודה באופן האמור, היא "קבלת פני משיח" במלוא מובן המילה - קבלת העצם של משיח. ועבודה כזו מביאה ממילא להתגלות משיח בפועל ממש, עם כל הגילויים הנפלאים - שכל אלו באים בהמשך ל"התגלות מציאותו של משיח".