מאת: כ' ישראל
בשונה מכל ראש חודש המורה על התחלת הגילוי, חודש כסלו מרמז כי ה"כס", הכיסוי, יש בו את ה"לו" – גילוי נהדר ומושלם. לאור דברים אלו מובן אף יותר הקשר בין חודש כסלו לגאולה העתידה בה יושלם גילויו של הקב"ה עד ש"והיה אור הלבנה כאור החמה" • ה'דבר מלכות' השבועי בשפה קולחת, עשירה, ובהירה שווה לכל נפש
חודש כסלו עומד בפתח. החודש השלישי מתשרי, אורגאן תליתאי בו זכינו לגילוי פנימיות התורה, חודש שכולו אור. חודש של גאולה.
בחודש שכזה יש מקום להתבונן בחשיבותו וייחודו החל מן היום הראשון בחודש – ראש חודש. זה הזמן לבחון את משמעותו של המושג הכל כך מוכר, מזוויות אחרת, בתאורה ממוקדת, בתצוגה ייחודית, בהדגשים שעד עתה לא נתנו עליהם את הדעת. לבחון את המושג בהקשרו הכללי ובהקשרו המיוחד לחודש זה – ראש חודש כסלו, ראש חודש של גאולה.
'חודש' – עניינו 'חידוש'. הלבנה ההולכת ומתמעטת בחציו השני של החודש שעבר, והיא שבה ומתחדשת בתחילתו של חודש זה. אמנם בתחילה חידושה הוא מינימלי – כחוט השערה, אך מכאן היא מתחילה את תהליך לידתו של החודש כולו, בנקודת התחלה זו היא טומנת בחובה את כל המשך הגילוי המתפתח במהלך החודש. זו הסיבה שראש החודש נקרא בשם זה – דומה הוא לראש המכיל בתוכו את כל מציאות האדם.
אם תהינו לשם מה נדרשנו להסבר המושג הכל-כך פשוט, כל-כך מוכר, בא הרבי מלך המשיח ועומד על הקשר בין ישראל לראש חודש, על יסוד דברי חכמינו "ישראל דומין ללבנה ומונין ללבנה ועתידין להתחדש כמותה". מאמר חז"ל זה, היוצר הקבלה ברורה בין ישראל והלבנה בחידושה, עולות שתי מסקנות: האחת – החידוש שעם ישראל יוצר בעולם על ידי עבודתו. השניה – מציאותם המתחדשת.
עבודתנו בעולם מביאה אותנו למקום בו לא היינו קודם. מקום גבוה יותר. בבואה אף יותר מן המקום בו שכנה נשמתנו, בוודאי קודם ירידתה לעולם. חידוש זה בבני ישראל יתגלה בפועל בגאולה השלימה בקרוב ממש, אך כבר כעת, מדי ראש חודש, מתגלה אצל כולנו ניצוץ משיח שבתוכנו. בדומה לראש חודש הטומן בחובו את כל ימות החודש, הרי שניצוץ זה ביכולתו לפעול חידוש בכל עבודתו של היהודי עד שכל ענייניו חדורים בנקודה אחת ויחידה – עליה עמדנו בשבוע הקודם – להביא לימות המשיח.
חודש כסלו מגלה את הנקודה האמורה. כבר בשמו זה רואים אנו את החידוש והגילוי: "כסלו", מילה המחולקת לשתיים, כס-לו. המילה 'כס', מוכרת לנו מהימים הנוראים שחלפו זה לא מכבר, ומרמזת על הכיסוי, התמעטות הלבנה עד כי איננה. לעומת זאת, האותיות 'לו' בגימטרייה שווה למילה 'אלה' – 'אלה' זו אמירה של התגלות והתחדשות וגילוי הנראה לעין, שכן על דברים המצויים בטווח הנראה לעין אפשר לומר 'אלה'.
בשונה מכל ראש חודש המורה על התחלת הגילוי, חודש כסלו מרמז כי ה"כס", הכיסוי, יש בו את ה"לו" – גילוי נהדר ומושלם. לאור דברים אלו מובן אף יותר הקשר בין חודש כסלו לגאולה העתידה בה יושלם גילויו של הקב"ה עד ש"והיה אור הלבנה כאור החמה".
לדעת זה התינוק
המסקנה אליה הגענו קודם לכן, מעוררת תהייה עמוקה בנוגע להשוואה שערכו חז"ל בין הגאולה וחידוש הלבנה. ברור לכולנו כי הגאולה תהווה את שלימות הגילוי, הטוב והאור, מן הדין היה אפוא להשוות את זמן הגאולה ליום ט"ו בחודש בו הירח במלואו וביופיו, ומדוע אם כן מושלת הגאולה ליום ההתחדשות, בו טרם ניכר אורה של הלבנה?
מובן אפוא, כי ההקבלה איננה בשלמות הגילוי, כי אם דווקא במולד והחידוש – שם ניכרת מעלתם של ישראל, שם ניכרת מעלתה של הגאולה.
כדי להבין זאת, מביא הרבי בפנינו את ההבדל בין תינוק לבין גדול בישראל. שניהם מתפללים לקב"ה אך ההבדל ביניהם הוא רב, רב מאוד.
גדול בישראל הנעמד להתפלל, יודע ומשכיל בכל הדרגות העליונות, בריאת העולמות וסדר ההשתלשלות. מהו הקב"ה אין מי איתנו היודע, אך על מנת לכוון את תפילתו "אליו ולא למידותיו" עליו לערוך התבוננות מה הקב"ה אינו. התבוננות זו על דרך השלילה, מולידה בסופו של דבר התפעלות גדולה מגדלותו ועצמותו של הקב"ה. לעומתו, התינוק חסר ידע לחלוטין, אין הוא יודע דבר ממידותיו של הקב"ה, תאריו, ספירות ועולמות. אין לו צורך בשלילה, שכן הוא אינו יודע מה עליו לשלול – הוא יודע רק דבר אחד ש"יש שם מצוי", לכן תפילתו היא אל הקב"ה, עצמותו ומהותו. במילים אחרות: גדול בישראל מתחבר לקב"ה בדרגת הגילויים, לפי ערך שכלו ויכולת הבנתו והתבוננותו. לעומתו, התקשרותו של התינוק לקב"ה היא מצד עצם הנשמה שלמעלה מכל גילוי.
שני אופנים אלו בידיעת ה' באים לידי ביטוי גם בעולם קטן – הוא האדם. מחד, עליו להתנהג כאותו תינוק – בכל פרט בענייניו ניכר שיש שם מצוי, שהקב"ה הוא כל מציאותו. מאידך, עליו לעבוד גם על דרך השלילה – לשלול את מציאותו הוא, לבטל עצמו על מנת שיוכל לפעול בעולם מתוך מסירות נפש.
דוגמה לדבר ניתן לראות באמירת "מודה אני" מדי בוקר. עוד קודם שקיימת מציאותו של היהודי ("אני") כבר קיים ביטולו לקב"ה ("מודה"). מציאות הנשמה היא בבחינת 'יחידה', אך הביטול לקב"ה מגיע ממקום גבוה יותר – עצם הנשמה.
כאשר מתחדשת מציאותו של היהודי בכל בוקר, מתחדשת עצמותו ומהותו של הקב"ה הטמונה בו. הביטול לקב"ה מגלה זאת ומאפשר להכניס את עצמותו ומהותו יתברך בכל פרט בחיים על מנת לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
בעצם
כעת מובנת ההשוואה בין שלימות הגילוי בגאולה לחידוש הלבנה בתחילת החודש דווקא. המשמעות של חידוש הלבנה הוא בעצם מציאותה; בתוך מציאות זו טמון האור כולו. כעת הולך האור וגדל, אך העצם קיים כבר מרגע חידושה וממנו נובע האור כולו. באותה מידה, החידוש בגאולה מתבטא בגילוי עצם מציאותם של ישראל 'חלק אלוקה ממעל ממש', כפי שניכר בכל מציאותם, בכל דרגות הנשמה, בכוחות הנפש, בתענוג וברצון, בשכלם ובמידותיהם, במחשבה דיבור ומעשה ובגופם הגשמי.
שמו של חודש כסלו מורה לנו כי העצם, גם בהיותו מכוסה, כולל בתוכו את 'לו' – שלימות הגילוי. לא בכדי נקרא שמו חודש של גאולה, שכן בגאולה יראו הכל שגם כאשר הגילוי האלוקי (אור) הוא בשלימות, עדיין ניכרת בו עצמותו ומהותו של הקב"ה. זהו עניינה של הגאולה האמיתית והשלימה, ומלאה הארץ דעה את ה', עד כי "כולם ידעו אותי" התגלות עצמותו של הקב"ה (אותי) בידיעתו של כל אחד מישראל.
מכיוון שבדיבורים בלבד אין אנו יוצאים ידי חובתנו כלל ועיקר, בא הרבי מלך המשיח ומוריד את הדברים למעשה בפועל:
הגאולה תלויה במעשינו ובעבודתנו כעת. על מנת להגיע לגילוי העצם בגאולה, עלינו להתחיל במלאכה כבר עכשיו, כעת. לכל יהודי יש את היכולת לגלות את ניצוץ משיח שבו, לגלות את עצם נשמתו ולהאיר בכך את כל מעשיו ועבודתו. כל חיותו כעת מתמקדת ב'להביא לימות המשיח'. כאשר כל מעשיו, מחשבתו, ודיבורו יהיו בענייני משיח, או ברצון לפעול את ביאתו, אם על ידי עזרה ליהודי אחר וכיו', אזי בדרך ממילא הוא פועל את ביאתו תיכף ומיד; או אז נזכה לגילוי עצמותם ומהותם של ישראל כפי שהם מאוחדים עם עצמותו ומהותו של הקב"ה בגאולה האמיתית והשלמה.
יחי
זה שנים שאנו חיים עם הזמן, ואף בשבוע זה מקשר הרבי את הדברים להפטרת הפרשה בה נאמר "יחי אדוני המלך דוד לעולם". אמירה זו המבטאת את נצחיות מלכות דוד ושלמה, מלכות הבאה אל שלמותה במלך המשיח. תוכנה של הכרזה זו, קובע הרבי, הוא התגלות מציאותו של מלך המשיח בעולם.
גילוי מציאות משיח פועל את התגלותו לעיני כל ישראל, את פעולותיו לקראת גאולה אמיתית ושלימה, את קיום היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה", מיד ממש.