נאמר בפרשתנו (פרק כז פסוק כח) כשיעקב ניגש ליצחק לקבל את הברכות
נאמר בפרשתנו (פרק כז פסוק כח) כשיעקב ניגש ליצחק לקבל את הברכות מישש אותו יצחק וראה כי ידיו של יעקב שעירות כעשו. בירכו יצחק וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְנִי כְרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶר בֵרֲכֹו ה' ולאחר מכן המשיך לברך
ל וְיִתֶן ל ך הָׂאק ים מִטַל הַשָׂמַיִם ומִשְמַנֵי הָׂאָׂרֶץ וְרֹּב דָׂגָׂן וְתִירֹּש: וכתב רש"י ויתן לך - יתן ויחזור ויתן, דהיינו שלא רק הברכה שברכו בתחילה אלא הוסיף לו עוד.
אלא שממשיך רש"י ומקשה מה הוא שאמר ויתן לך "האלקים" שהוא לשון דין, ומתרץ, שאם ראוי לך יתן לך! מקשה האדמו"ר בעל שפת אמת מגור זי"ע, לכאורה אם עם ישראל ראויים לכך שתינתן להם הברכה, לשם מה יש צורך בברכת יצחק - ויתן לך, הרי הכל תלוי אם הם ראויים לכך או לא ואם הם ראויים, לכאורה גם בלי ברכת יצחק הם יקבלו את הברכה?
מתרץ השפת אמת שכוונת רש"י שעם ישראל צריכים להיות ראויים לקבל ברכה על ידי שהם יהיו כמו כלי אשר יוכל לקלוט את הברכה, ואז אפילו אם לא יתמלאו כל התנאים הקיימים בפרשת בחוקותי בשמירת תורת ומצוות בכל זאת הברכה תשרור עליהם.
ואיך אפשר להיות כלי שמקבל את הברכות? על ידי שעם ישראל משכינים שלום בין איש לרעהו כמו שנאמר במדרש רבה (פרשת פינחס פ"כא סי' א) אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום. דהיינו הברכה באה על ידי השלום.
וזה מה שאמר רש"י שעל ידי שעם ישראל ראויים לכך שהם עושים שלום בעולם הקב"ה יתן להם ברכה ויחזור ויתן.
ויתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ
ויתן לך האלוקים: האות ו’ מיותרת שהריי היא באה להוסיף על דבר קודם , פרש”י: יתן ויחזור ויתן יתן לך ברכות ויתן לך כיבושיהן יתן לך שלך, ויתן לך של אביך.
ויש לשאול מה שייך אצל הקב”ה יתן ויחזור ויתן? זה אצל בשר ודם שהוא מוגבל, ואינו יכול לתת הכל בפעם אחת, אבל הקב”ה יכול.
פירש בספה"ק מאור עיניים כי יש ויהודי נופל ממדרגות עד שהסתלקה ממנו הדעת, והוא שרוי בצער ועצבות אל יתייאש מן הרחמים אלא ידע שזהו חסד, כדי שעל ידי זה יחזור ויתן הקב”ה שיתעלה למדרגה עוד יותר גדולה, וזו היא ירידה לצורך עלייה.
ויתן לך האלוקים יצחק נתן את הברכות בשם אלוקים שהוא מידת דין, לרמוז שהברכות הן על תנאי כפי הכנת המתברך; אם האדם טוב וישר יזכה להם- ולא, לא. המתנה שקיבל יעקב בברכה היא-שיצחק ברכו “ויתן לך האלוקים”, שיזכה שהקב”ה יתן ליעקב אלוקות בכל מעשיו. בכל המצבים יכול יהודי להכניס את מציאות הקב”ה כדי שיתקיימו בו כל הברכות האמורות.
מָשַל אם כותבים הרבה אפסים ובסוף ספרה אחת, הרי אין ערך למספר. אולם, אם כותבים בהתחלה אחת ואחריה המון אפסים, הרי זה הופך לסכום גדול.
כאשר יהודי עושה פעולות כלשהן גשמיות, הרי אין להן משמעות רוחנית. אולם, אם בתחילת היום הוא מייחד זאת להשי”ת- הרי שכל פעילותו הופכת רוחנית, ויש עליה שכר גדול.
