אוֹר הַחַיִּים

פרקי חיים מרבותינו הקדושים שיום פקידת שנתם בחודש זה

י"ב כסלו היארצייט של רבינו הקדוש ר' שלמה לוריא זיע"א - המהרש"ל מלובלין (נפטר בשנת של"ד, וי"א של"ג).

מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל היה אוסף אותנו במשך שנים רבות באחד הלילות של חג החנוכה והיה מקריא לנו מה שכתב רבינו המהרש"ל בהקדמת ספרו "ים של שלמה" על הנר שהאיר לו כל הלילה בדרך נס בשביל שלא יפסיק מלימודו, עיי"ש, והתקיים בו הכתוב: "כי נר מצוה ותורה אור".

עוד הביאו הפוסקים שרבינו היה מנהגו לקנות בחג החנוכה מנורה מכסף ובה הוא היה מדליק את הנרות בליל שני של חנוכה והלאה, והטעם לזה כי בלילה הראשון של חנוכה מברכים גם ברכת שהחיינו והיא ברכה על ההדלקה של כל החג, ורבינו רצה לברך גם בלילה השני ברכת שהחיינו, ולכן הוא קנה מנורה מכסף שיש לברך עליה שהחיינו כדין כלי חדש וחשוב ששמחים בו, ובלילה הראשון הוא היה מדליק במנורה אחרת, וכך הוא הרוויח לברך שני לילות שהחיינו.

ומה ששואל הרב אלחנן עוזר ברגר שיחי': למה לא נהגו לקנות מנורה מזהב אלא מכסף? יפה שאל! ]וכתב המ"ב (סי' תרע"ג סקכ"ח): "כתבו הספרים שטוב שכל אחד יטרח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה", וא"כ עוד יותר קשה למה אף אחד לא נוהג לעשות מנורה מזהב שהיא יפה טפי?[, יש לומר עפ"י מה שאיתא בגמרא ראש השנה (כ"ז.) מפני מה אין כהן גדול נכנס לפני ולפנים ביוהכ"פ בבגדי זהב משום שאין קטגור נעשה סנגור, והיינו שאין זהב שמזכיר את חטא העגל נעשה סנגור ללמד עלינו זכות ביוהכ"פ, עוד איתא שם שזה הכול בעבודה שבפנים והיינו שנכנסים לקודש הקדשים ]ולכן הביאו הפוסקים שלא ראוי ללבוש ביוהכ"פ בגדים מזהב, ולא ראיתי שמקפידים על זה בחגורה וכדו', אך אני נוהג ללבוש בר"ה את החפתים מהזהב וביוהכ"פ חפתים מכסף[, וממילא יש לומר כאן שחנוכה היא כלפנים, וכמו שהזכרתי בשיעור הקודם מה ששמעתי מכ"ק מרן האדמו"ר מראחמיסטריוקא שליט"א (שזכיתי לראותו השבוע) פעם בשם הספרים שאף שאמרו חז"ל: "לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה" בכל אופן בחנוכה השכינה יורדת כביכול למטה מעשרה, ולכן איתא בגמרא שבת שיש להדליק את הנרות לכתחילה למטה מי' טפחים, ועוד כתבו הספרים (עי' בספה"ק "בני יששכר" מאמרי חודש כסלו ועוד) על מה שאמרו חז"ל: "איתתך גוצא גחון ולחיש לה" שזה רומז על סוד זה של הדלקת הנרות שלמטה מי' שיש להתכופף להם וכנ"ל, וממילא לא נהגו להדליק במנורה מזהב, והבן.

עוד הביאו הפוסקים בשמו על דברי הרמ"א (סי' תר"ע) וכ"כ הח"א (בשינוי לשון) שיש קצת מצוה להרבות בסעודה בחנוכה ]והלשון בח"א שיש מצוה להרבות קצת בסעודה, הנפק"מ בין הלשונות האם המצווה גדולה והסעודה קטנה או שהמצווה גדולה והסעודה קטנה, והבן[, וכתבו האחרונים (וכן הביא המ"ב שם) בשם רבינו (בספרו "ים של שלמה" – ב"ק פ') שהטוב ביותר שיאמרו בסעודה שירות ותשבחות או דברי תורה ואז וודאי הוי סעודת מצווה, שהוא ייסד כלל בדיני סעודת מצווה (וכ"כ בשו"ת "חוות יאיר") שכל סעודה שנועדה לתת שבח לקב"ה נקראת סעודת מצווה! ולכן שלום זכר, או זבד הבת וכדו' שנועדו להודאה לה' נקראים סעודות מצווה! וא"כ הזכרנו גם הל' וענייני חנוכה וגם דיברנו על צדיק זה, זיע"א.

תנצב"ה

מתוך 'השיעור השבועי' של מורנו שליט"א : ט' כסלו תשפ"ד - גליון מס' 259