פרשת תולדות – סוד רוח הקודש של חכמי ישראל

אחרי שיעקב אבינו קיבל את הברכות של עשו, היה עשו מהרהר בליבו להורגו כפי שנאמר " וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְׂרָׂכָׂה אֲשֶר בֵרֲכ ו אָׂבִּיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבֹו יִּקְׂרְׂב ו יְׂמֵי אֵבֶל אָׂבִּי וְׂאַהַרְׂגָׂה אֶת יַעֲקֹב אָׂחִּי" (בראשית כז, מא). הדבר נודע ברוח הקודש לרבקה, לכן שלחה את יעקב ללבן אחיה שנאמר "וַיֻּגַד לְּרִבְּקָׂה אֶת דִּבְׂרֵי עֵשָׂו בְׂנ ה הַגָׂדֹל וַתִּשְׂלַח וַתִּקְׂרָׂא לְׂיַעֲקֹב בְׂנ ה הַקָׂטָׂן וַתֹאמֶר אֵלָׂיו וְׂיָׂשַבְׂתָׂ ע מֹו יָׂמִּים אֲחָׂדִּים עַד אֲשֶר תָׂשּוב חֲמַת אָׂחִּיָך:

יֹום אֶחָׂד"(בראשית כז, מב-מה)('תרגום יונתן' בראשית כז, מב, רש"י בראשית כז, מב).

ך הִנֵה עֵשָׂו אָׂחִי ך מִתְּנַחֵם ל ך לְּהָׂרְּג: וְׂעַתָׂה בְׂנִּי שְׂמַע בְׂקֹלִּי וְׂקּום בְׂרַח ל ך אֶל לָׂבָׂן אָׂחִּי

עַד שּוב אַף אָׂחִּי ך מ מְָׂך וְׂשָׂכַח אֵת אֲשֶר עָׂשִּיתָׂ לֹו וְׂשָׂלַחְׂתִּי ולְׂקַחְׂתִּי ך מִּשָׂם לָׂמָׂה אשְׂכַל גַם שְׂנֵיכֶם

חָׂרָׂנָׂה:

ויש להתבונן, מהי אותה 'רוח הקודש' אשר באמצעותה נודע לרבקה אמנו על מחשבותיו של עשו הרשע להרוג את יעקב אחיו?

רוח הקודש אצל עם ישראל היא עבודת ה' שלמעלה מן הטבע

הנבואה ורוח הקודש הן ענין אחד. לכן לפעמים רבותינו קראו לרוח הקודש בשם נבואה, ולפעמים קראו לנבואה בשם רוח הקודש. אלא שהנבואה נמשכת ממקום גבוה ועליון, יותר ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש ('בן יהוידע'לר' יוסף חיים מבגדד מחבר 'בן איש חי' עלגמ' בבא בתרא דף יב ד"ה אע"פ שניטלה מן הנביאים). כך שמדרגת רוח הקודש היא מתחת למדרגת הנבואה ('רבינו בחיי' פרשת צו פרק ח ד"ה ויתן אל החשן). ולפעמים ישיגו הנביאים כמה דברים ברוח הקודש כי נמשכת ממקום תחתון ביחס אליהם. אך בעלי רוח הקודש שלא הגיעו למדרגת הנביאים, לא ישיגו בנבואה אלא רק ברוח הקודש שהיא נמשכת למטה ממקום הנבואה ('בן יהוידע' גמ בבא בתרא דף יב ד"ה אע"פ שניטלה מן הנביאים). הנבואה מגיעה לאדם כאשר כל הרגשותיו וכוחותיו בטלים, והוא משולל מכל דרכי העולם הזה ומופשט מן החומר, מה שאין כן רוח הקודש שלא מתבטלות הרגשותיו, והוא מדבר כדרך כל אדם ('רבינו בחיי' פרשת צו פרק ח ד"ה ויתן אל החשן) בהיות נשמתו בגופו בהקיץ ('בן יהוידע'גמ'בבא מציעא פרק ז דף פו ד"ה קא מפלגי)

רוח הקודש יכולה להגיע בכל עת ולא צריכה הכנות של יחודים וכוונות להשראתה כמו שצריכה הנבואה. לכן אמרו רבותינו 'חכם עדיף מנביא' (ראה גמ' בבא בתרא דף יב בשם אמימר), כלומר שחכם הרואה ברוח הקודש עדיף מנביא הרואה בנבואה, ואין הכוונה לענין המעלה שהרי הנבואה מעלתה גדולה, ושורשה במקום גבוה יותר מרוח הקודש, אלא שרוח הקודש תבוא מאליה לאדם גם אם לא יעשה יחודים וכוונות, ואין לה עת וזמן מוגבל ('בן יהוידע'גמ'בבא בתרא דף יב ד"ה אע"פ שניטלה מן הנביאים), ויכולה שלא לסור מהחכם אפילו רגע אחד (זוהר פרשת שמות דף ו ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר). ומי שיכין את לבבו אל האלקים ואליו הוא נושא את נפשו כפי מדרגתו, ישיג את רוח קודשו. ודבר זה יקרב אותו מול האלקים לעבודתו ולתורתו ליראתו ואהבתו, ולדבקה בו (פתיחה לספר 'הברית'לר' פנחס אליהו הורביץ דף יא ע"א אות יז ד"ה וכבר ידי). ורוח הקודש היא המדרגה האחרונה והעליונה שיוכל האדם להגיע אליה ('ישראל קדושים'לר' צדוק הכהן מלובליןדף לב ע"ב ד"ה והע"ה אע"פ שהם), ושייכת לעם ישראל ולא לאומות העולם ('ילקוט חדש' בנושא'אומות העולם ומלכיהם הנביאים' אות יא וכתב כירוח הקודשפסקהמהאומות בימי בלעםהרשע,על פי תפילת משה רבינו).

רוח הקודש היא עבודת ה' אשר למעלה מן הטבע ('ערבי נחל' פרשת לך לך דרוש א ד"ה ועוד שאודיע טבעך בעולם) ומן החוק האנושי ('מסילת ישרים' פרק כו ד"ה ובעזר האלקי). והיא השגה למעלה

שפע על תוכן איזה ענין, וכמו שנופלת מחשבה בלבבו ('דרך ה'' חלק ג פרק ג' ד"ה והנה בדרך זה, 'דרך ה'' מאמר העקרים בנושא 'בנבואה ונבואת משה' ד"ה והנה רוח הקדש) (וראה 'שערי קדושה' חלק ד ד"ה 'באופני

האבות הקדושים והאמהות הקדושות היו משתמשים ברוח הקודש

כל האבות הקדושים היו בעלי רוח הקודש ('אור החיים הקדוש' בראשית מז, כח ד"ה אכן להיות) ולכן ידעו את התורה לאמיתה (עפ"י 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת בהעלותך אות אשכתב כן על הדורות

הראשונים) והיו שומרים את התורה אפילו שעדיין לא ניתנה ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל הידא פרק כח אות סט ד"ה ואע"פ שעדיין). כך היה עם אברהם אבינו שעל ידי רוח הקודש ששרתה בו מכוח נשמתו הגדולה, הכיר מאליו את בוראו בגיל שלוש (שו"ת 'רב פעלים' לר' יוסף חיים מבגדדקונטרססוד ישרים חלק ד'סימן זועיי"ש). והוא גם למד את התורה ברוח הקודש ('פירוש על התורה' לר' יהושע אבן שועיב פרשת תולדות דף ט ע"ב ד"ה וישמור משמרתי), לכן היה מקיים את כולה ואפילו עירובי תבשילין שהם מדרבנן (ראה גמ' יומא דף כח ע"ב בשם רב) ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' פרק כח אות סט ד"ה ואע"פ שעדיין). מטעם זה בדורות הראשונים היו משתמשים ברוח הקודש על מנת לקרוא את שמות ילדיהם על שם מאורע עתידי ('זרע שמשון' ר' שמשון נחמני פרשת בראשית דף ו ע"א טור ב ד"ה 'ויקרא' בשם רשב"ג). כך היה עם יהודה בנו של יעקב אבינו, שראה ברוח הקודש כי בנו הבכור יהיה משחית זרעו, לכן קרא לו 'ער' שהוא היפך התיבה 'רע', ועשה כן על מנת לתקנו. אך הדבר לא הועיל לו כפי שנאמר "וַיְׂהִּי עֵר בְׂכֹור יְׂהּודָׂה רַע וָׂבְׂעֵינֵי יְׂה"ה" (בראשית לח, ז) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת וישב ד"ה ויהי בעת ההוא וירד).

גם האמהות הקדושות היו בעלות רוח הקודש ('אור החיים הקדוש' שמות ב, י ד"ה ותקרא שמו). וזה הטעם שעל אף שכולן גדלו בבתי עבודה זרה, הן ידעו בליבן כבר מקטנותן את אמיתות אלהותו יתברך, כי זכו לרוח הקודש על ידי קדושת נשמתן (שו"ת 'רב פעלים' לר' יוסף חיים מבגדדקונטרססוד ישריםחלק ד'סימן ז). ולכן שרה נקראה גם בשם "יִּסְׂכָׂה" (בראשית יא, כט) כי היתה סוכה ברוח הקודש (רש"י בראשית יא, כט ד"ה יסכה). וכאשר הגר שפחתה הרתה בעובר הראשון מאברהם, ראתה שרה שעובר זה הוא סטרא אחרא ממש, שהרי אברהם לקח את הגר כדי להטיל בה את הסיגים שלו מתרח אביו וממה שנולד מטומאת נידת אמו. ואז שרה עשתה כוונה מכּוונת והפילה את עיבורה. ואחר כך הגר התעברה בישמעאל שהיו בו גם ניצוצי קדושה שהרי בסוף חייו עשה תשובה ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ד על בראשית רבה ד"ה מלמד, 'פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך אות טו ד"הואע"פ אפשר). וכשישמעאל גדל, ראתה שרה ברוח הקודש שהוא עומד לעבוד עבודה זרה, לכך ביקשה מאברהם לגרשו שנאמר "וַתֵרֶא שָׂרָׂה אֶת בֶן הָׂגָׂר הַּמִּצְׂרִּית אֲשֶר יָׂלְׂדָׂה לְׂאַבְׂרָׂהָׂם מְׂצַחֵק: וַתֹאמֶר לְׂאַבְׂרָׂהָׂם גָׂרֵש הָׂאָׂמָׂה הַזֹאת וְׂאֶת בְׂנָּׂה" (בראשית כא, י) ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת וירא על הפסוק 'ותרא שרה את בן הגר').

רוח הקודש היתה שופעת גם על רבקה אמנו ('גדי מקולס' לר' משה אברהם אברלי דף ב ע"א ד"ה ובזה מתורץ), לכן כשהיא פגשה את יצחק בשדה, מיד נפלה מעל הגמל שנאמר "וַתִּשָׂא רִּבְׂקָׂה אֶת עֵינֶיהָׂ וַתֵרֶא אֶת יִּצְׂחָׂק וַתִּפֹל מֵעַל הַגָׂמָׂל" (בראשית כד, סד) כי ראתה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנה עשו הרשע ('מדרש תלפיות' ערך זיווג דף קצאע"ב ד"ה משם מדרש, 'מסורת הברית' לר' דוד טעבלי מפוזנא פרשת וירא כד אות סה). וכן על ידי רוח הקודש שמעה רבקה את הציווי שהצטווה עשו הרשע על ידי אביו לעשות לו מטעמים, שנאמר "וְׂרִּבְׂקָׂה שֹּמַעַת לֵאמֹר:

בְׂדַבֵר יִּצְׂחָׂק אֶל עֵשָׂו בְׂנ ו וַיֵל ך עֵשָׂו הַשָׂדֶה לָׂצּוד צַיִּד לְׂהָׂבִּיא: וְׂרִּבְׂקָׂה אָׂמְׂרָׂה אֶל יַעֲקֹב בְׂנ ה לֵאמֹר הִּנֵה שָׂמַעְּתִי

וָׂהָׂבִּיאָׂה לִּי צַיִּד וַעֲשֵה לִּי מַטְׂעַּמִּים וְׂאֹכֵלָׂה וַאֲבָׂרֶכְׂכָׂה לִּפְׂנֵי יְׂה" ה לִּפְׂנֵי מֹותִּי" (בראשית כז, ה-ז)('תרגום יונתן' בראשית כז, ה, 'פני דוד' להחיד"א פרשת תולדות אות כה ד"ה ורבקה). וכן נאמר לה על ידי רוח הקודש, מה שהיה עשו בנה מהרהר בלבו להרוג את יעקב שנאמר "וַיֹאמֶר עֵשָׂו בְּלִבֹו יִּקְׂרְׂב ו יְׂמֵי אֵבֶל אָׂבִּי וְׂאַהַרְׂגָׂה אֶת יַעֲקֹב אָׂחִּי: וַיֻּגַד לְּרִבְּקָׂה אֶת דִּבְׂרֵי עֵשָׂו בְׂנ ה הַגָׂדֹל וַתִּשְׂלַח וַתִּקְׂרָׂא לְׂיַעֲקֹב בְׂנ ה הַקָׂטָׂן וַתֹאמֶר אֵלָׂיו

אֶת אָׂבִּי ך מְׂדַבֵר אֶל עֵשָׂו אָׂחִּיָך

הִנֵה עֵשָׂו אָׂחִי ך מִתְּנַחֵם ל ך לְּהָׂרְּגֶָך"(בראשית כז,מא-מב) ('תרגום יונתן' בראשית כז, מב, רש"י בראשית כז, מב).

גם רחל ולאה היו בעלות רוח הקודש ('רבינו בחיי'ספר בראשית פרק כט, כא). לכן כבר מילדותן היו נבדלות מדעתו של לבן אביהן, ומכירות בדרכי הצדיקים. משום כך לאה התפללה ובכתה בצעירותה שלא ליפול בחלקו של עשו, וכשרחל פגשה את יעקב דנה עמו האם מותר לצדיק כמותו לרמות את לבן אביה (ראה גמ' מגילה תחילת דף יג תחילת ע"ב) (שו"ת 'רב פעלים' לר' יוסף חיים מבגדד קונטרס סוד ישרים חלק ד' סימן ז ועיי"ש דוגמאות לזה). ומכוח רוח הקודש ידעו שתיהן שעתידים לצאת שנים עשר שבטים מארבע נשותיו של יעקב, ובשל כך הן היו מריבות זו עם זו על קרבת יעקב הצדיק, על מנת לזכות להעמיד את השבטים. ולא היתה כוונתן לרדיפת התאוה חלילה, שהרי לא היה בהן כיעור או רוע מוסרי, אלא כוונתן רק לשם מצוה. ועל כך אמרה לאה לרחל " וַתֹאמֶר ל ה הַמְׂעַט קַחְּת ך אֶת אִישִי וְׂלָׂקַחַת גַם אֶת דּודָׂאֵי בְׂנִּי וַתֹאמֶר רָׂחֵל לָׂכֵן יִשְּכַב עִמ ך הַלַיְּלָׂה תַחַת דּודָׂאֵי בְׂנְֵך: וַיָׂבֹא יַעֲקֹב מִּן הַשָׂדֶה בָׂעֶרֶב וַתֵצֵא לֵאָׂה לִּקְׂרָׂאת ו וַתֹאמֶר אֵלַי תָׂבֹוא כִי שָׂכֹּר שְּכַרְּתִיָך בְׂדּודָׂאֵי בְׂנִּי וַיִּשְׂכַב ע מָּׂה בַּלַיְׂלָׂה הּוא: וַיִּשְׂמַע אֱלִּ קים אֶל לֵאָׂה וַתַהַר וַתֵלֶד לְּיַעֲקֹּב בֵן חֲמִישִי" (בראשית ל, טו-יז). ולכן אמרו רבותינו כי רחל שזלזלה במשכבו של צדיק לא זכתה להיקבר עמו, ואילו לאה שתבעה ואמרה " אֵלַי תָׂבֹוא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְׂתִּיָך " נשתכרה, כי יצא ממנה באותו הלילה יששכר(ראה רש"י בראשית ל, טו-טז). ודבר זה הוא עדות שכוונתן בפעולה הטבעית הזאת לשם מצוה, כי שכר ועונש הוא דווקא על מעשה המצוות ('רבינו בחיי'ספר בראשית פרקכט, כא).

דוד המלך עליו השלום היה הראש לכל בעלי רוח הקודש בעולם

דוד המלך זכה למדרגה הגבוהה ביותר של רוח הקודש. וכמו שמשה רבינו היה רבן של כל הנביאים בנבואה, כך דוד המלך היה רבן של כל בעלי רוח הקודש ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל דף יא ע"א ד"ה ואחר ב' מדרגות אלו, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' סוכה פרק ב דף כח ד"ה 'ראויים שתשרה' מהאר"י ז"ל, 'בן יהוידע' מסכת ראש השנה פרק א דף יט ד"ה 'ודע כי' מהאר"י ז"ל), וראש

המדברים ברוח הקודש ('חסד לאברהם' מעין שני עין הקורא נהר יטמהאר"י ז"ל), עד שלא היה אף צדיק שזכה למדרגתו ברוח הקודש ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' סוכה פרק ב דף כח ד"ה ראויים שתשרה). דוד המלך הגיע לכך על ידי עסק התורה, לפי שהיה עוסק בתורה ובמשנה ובמדרשים והלכות ואגדות והיה שונה הפלפול לשמה, עד שרוח הקודש שרתה עליו. וכך אמר דוד המלך " וָׂ רּוחַ יְּה" ה דִבֶר בִי ומִלָׂתֹו עַל לְּשֹונִי" (שמואל ב' כג, ב)('תנא דבי אליהו זוטא' פרק א ד"ה וכיון שקרא אדם). לכן דוד המלך ביקש "לֵב טָׂהֹור בְׂרָׂא לִּי אֱלִּ קים"(תהלים נא, יב), כי אי אפשר לבוא לרוח הקודש אלא רק על ידי טהרת הלב ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת בראשית דף ב ע"א סוף ד"ה והנה קדושת סדרי משנה).

כיון שה' יתברך היה עם דוד ברוח הקודש, לכן דוד היה מכוין אל האמת בהלכה. וכפי שאמרו רבותינו על מה שנאמר עליו " וָׂ וַיה" ה עִּּמֹו" (שמואלא' טז, יח) – שהלכה כמותו בכל מקום (ראה גמ' סנהדרין דף צג ע"ב) ('חלקם בחיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש לב להספד דף ץ ע"ב ד"ה 'כי על פי הדברים' בשם ספר מערכי לב). אך לאחר המעשה עם בת שבע, דוד המלך הצטרע, ובמשך חצי שנה הסתלקה ממנו השכינה (גמ' סנהדרין דף קז ע"ב). לכן ביקש " נְׂדִּיבָׂה תִּסְׂמְׂכֵנִּי:

אַל תַשְׂלִּיכֵנִּי מִּּלְׂפָׂנֶי ך וְׂרּוחַ קָׂדְׂש ך אַל תִּקַח מִּּמֶנִּי:

אֲלַּמְׂדָׂה פֹשְׂעִּים דְׂרָׂכֶי ך וְׂחַטָׂאִּים אֵלֶי ך יָׂשּובּו " (תהלים נא, יג-טו). " ךהָׂשִיבָׂה לִי שְּשֹון יִשְּע" – היא רוח הקודש שהסתלקה ממני (רש"י תהלים נא, יד). והסביר דוד המלך שהוא צריך את רוח הקודש כי " אֲלַּמְׂדָׂה פֹשְׂעִּים דְׂרָׂכֶיָך" להדריכם בתשובה. וכוונתו שעל ידי רוח הקודש הוא יודע על כל אחד במה חטא, ואז " וְׂחַטָׂאִּים אֵלֶי ך יָׂשּובּו" כי הם רואים שאגיד את חטאם שבסתר, ובוודאי ישובו אליך. וזה כמו שהיה האר"י ז"ל מחזיר את העולם בתשובה על ידי שהגיד לכל אחד את חטאיו ('חוזה דוד' לר' דוד חזן על תהלים מזמור נא דף צד ע"ב ד"ה תחטאני באזוב).

הָׂשִּיבָׂה לִּי שְׂשֹון יִּשְׂע ך וְׂרּוח

דוד המלך היה משתמש לפעמים במדרגת רוח הקודש, ולפעמים במדרגת נבואה. לכן השירה שאמר דוד בספר שמואל היתה בדרגת נביא, כפי שנאמר " וָׂ וַיְּדַבֵר דָׂוִד לַיה"ה וָׂאֶת דִּבְׂרֵי הַשִּירָׂה הַזֹאת בְׂיֹום הִּצִּיל יְׂה" ה אֹת ו מִּכַף כָׂל אֹיְׂבָׂיו ומִּכַף שָׂאּול: וָׂוַיֹאמַר יְׂה" ה סַלְׂעִּי ומְׂצֻדָׂתִּי ומְׂפַלְׂטִּי לִּי: אֱלֵ ק י צּורִּי אֶחֱסֶה ב ו מָׂגִּנִּי וְׂקֶרֶן יִּשְׂעִּי מִּשְׂגַבִּי ומְׂנּוסִּי מֹשִּעִּי מֵחָׂמָׂס תֹשִּעֵנִּי: וָׂמְׂהֻּלָׂל אֶקְׂרָׂא יְׂה" ה ומֵאֹיְׂבַי אִּּוָׂשֵעַ: כִּי אֲפָׂפֻנִּי מִּשְׂבְׂרֵי מָׂוֶת נַחֲלֵי בְׂלִּיַעַל יְׂבַעֲתֻנִּי" (שמואל ב' כב, א-ה) וכו'. ואילו השירה שאמר דוד המלך בספר התהלים נאמרה ברוח הקודש, כפי שנאמר " וָׂ לַמְּנַצֵחַ לְּעֶבֶד יְּה"ה לְּדָׂוִד וָׂאֲשֶר דִבֶר לַיה"ה אֶת דִּבְׂרֵי הַשִּירָׂה הַזֹאת בְׂיֹום וָׂ הִּצִּיל יְׂה" וָׂ אֶקְׂרָׂא יְׂה"

גרסאות ביניהן ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת שביעי של פסח היא הפטרת האזינו דף מב ע"ב ד"ה וזהו ההפרש).

ה אֹות ו מִּכַף כָׂל אֹיְׂבָׂיו ומִּיַד שָׂאּול: וָׂוַיֹאמַר אֶרְׂחָׂמ ך יְׂה"ה חִּזְׂקִּי: וָׂיְׂה"

ה סַלְׂעִּי ומְׂצּודָׂתִּי ומְׂפַלְׂטִּי אֵלִּי צּורִּי אֶחֱסֶה ב ו מָׂגִּנִּי וְׂקֶרֶן יִּשְׂעִּי מִּשְׂגַבִּי: מְׂהֻּלָׂל

ה ומִּן אֹיְׂבַי אִּּוָׂשֵעַ: אֲפָׂפּונִּי חֶבְׂלֵי מָׂוֶת וְׂנַחֲלֵי בְׂלִּיַעַל יְׂבַעֲתּונִּי" (תהלים יח, א-ה) וכו'. כך ששתי השירות לא נאמרו בזמן אחד, וזה גם הטעם שיש חילופי

ספרי הכתובים בתנ"ך נכתבו ברוח הקודש ובראשם ספר התהלים

ספרי הנביאים שבתנ"ך נכתבו בנבואה, ואילו ספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש ('רבינו בחיי' פרשת צו פרק ח ד"ה ויתן אל החשן, 'פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין לחג השבועות אות ו דף יט ע"ב ד"ה זהו שאמרו). לכן הכתובים נקראו גם בשם 'כתבי הקודש' על שנכתבו בעט סופר מהיר, כפי מה שהשיג אותו המחבר ברוח הקודש ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת שביעי של פסח היא הפטרת האזינו דף מב ע"ב ד"ה ואולם הרה"ק). וכיון שאת הדברים לא סידרו המחברים בכתובים מדעתם אלא רוח הקודש אמרם, לכן ניתן לדרוש את הפסוקים שבהם בכמה אופנים ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על מסכת יומא דף כא ד"ה בית ראשון). ומעלת ספרי הנביאים גדולה מספרי הכתובים, ולכן בכל מקום רבותינו מזכירים בסדר תורה נביאים כתובים, וזה לפי מעלתן. וגם אמרו רבותינו שלא מניחים ספרי כתובים על ספרי נביאים ('רבינו בחיי' פרשת צו פרק ח' ד"ה ויתן אל החשן), אך מכל מקום יש מעלה לרוח הקודש מנביאות, כי החכם משיג על ידה את כל גנזי אוצרות החכמה. ומשום מעלה זו, יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפילת מוסף של ראש השנה, בכל אחד מסדר מלכויות זכרונות ושופרות, לומר שלשה פסוקים מן התורה ואז שלשה פסוקים מהכתובים ובסוף שלושה פסוקים מהנביאים, ובזה הקדימו את פסוקי הכתובים לפסוקי הנביאים ('אהבת יהונתן'לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת שביעי של פסח היא הפטרת האזינו דף מב ע"ב ד"ה ואולם הרה"ק).

דוד המלך זכה לבדו לדרגה הגבוהה ביותר ברוח הקודש, ולא אף אדם אחר. לכן בספרי הנביאים שנאמרו על ידי נבואה, לא נזכר שם דוד עם אות י' כלומר 'דויד,' כי אף על פי שזכה לגדּולה, לא זכה למדרגה זו בנבואה אלא ברוח הקודש. ואילו בכתובים האמורים ברוח הקודש ולא בנבואה, כן נזכר שמו בתוספת האות י', לרמוז על תוספת ומעלה שהיתה לדוד המלך ברוח הקודש על כל בעלי רוח הקודש, כגון הפסוק " דָׂוִיד" (תהלים קכב, ה), וכן "כְׂמִּגְׂדַל דָׂוִיד

כִּי שָּׂמָׂה יָׂשְׂב ו כִּסְׂאֹות לְׂמִּשְׂפָׂט כִּסְׂאֹות לְׂבֵית צַּוָׂאר ך בָׂנּוי לְׂתַלְׂפִּיֹות אֶלֶף הַּמָׂגֵן תָׂלּוי עָׂלָׂיו כֹל שִּלְׂטֵי הַגִּבֹורִּים" (שיר השירים ד, ד) וכן " וָׂ וְׂיִּסְׂד ו הַבֹנִּים אֶת הֵיכַל יְׂה" וה וַיַעֲמִּיד הַכֹהֲנִּים מְׂלֻבָׂשִּים בַחֲצֹצְׂרֹות וְׂהַלְׂוִּיִּם בְׂנֵי אָׂסָׂף בַמְׂצִּלְׂתַיִּם לְׂהַּלֵל אֶת יְׂה וָׂ "ה עַל יְׂדֵי דָׂוִיד מֶל ך יִּשְׂרָׂאֵל" (עזרא ג, י) וכן " וַיִּשְׂמְׂר ו מִּשְׂמֶרֶת אֱלֵ ק יהֶם ומִּשְׂמֶרֶת הַטָׂהֳרָׂה וְׂהַמְׂשֹרְׂרִּים וְׂהַשֹעֲרִּים כְׂמִּצְׂוַת דָׂוִיד שְׂלמֹה בְׂנֹו " (נחמיה יב, מה) וכן " וַיְׂהִּי אַחֲרֵי כֵן וַיְַך דָׂוִיד אֶת פְׂלִּשְׂתִּים וַיַכְׂנִּיעֵם וַיִּקַח אֶת גַת ובְׂנֹתֶיהָׂ מִּיַד פְׂלִּשְׂתִּים" (דברי הימים א' יח, א) וכן " וָׂ וַיַעַש הַיָׂשָׂר בְׂעֵינֵי יְׂה" ה וַיֵל ך בְׂדַרְׂכֵי דָׂוִיד אָׂבִּיו וְׂלֹא סָׂר יָׂמִּין ושְׂמֹאול" (דברי הימים ב' לד, ב) וכן עוד הרבה פסוקים (שו"ת'רב פעלים' קונטרססוד ישריםחלקד'סימןח).

אמנם בספר יחזקאל שהוא מספרי הנביאים, כן נזכר השם דויד בפסוק "וַהֲקִּמֹתִּי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָׂד וְׂרָׂעָׂה אֶתְׂהֶן אֵת עַבְׂדִּי דָׂוִיד הּוא יִּרְׂעֶה אֹתָׂם וְׂהּוא יִּהְׂיֶה לָׂהֶן לְׂרֹעֶה" (יחזקאל לד, כג), וזה על אף שפסוק אחר כך נכתב דוד בלי אות י' " וָׂ וַאֲנִּי יְׂה"ה אֶהְׂיֶה לָׂהֶם לֵאלִּ קים וְׂעַבְׂדִּי דָׂוִד וָׂנָׂשִּיא בְׂתֹוכָׂם אֲנִּי יְׂה"ה דִּבַרְׂתִּי" (יחזקאל לד, כד), אלא שיחזקאל התנבא על מעלתו של דוד אשר ישיג לעתיד לבוא, להיות נקרא 'דויד' מלא באות י' (שו"ת רב פעליםלר' יוסף חיים מבגדדקונטרססוד ישרים חלק ד'סימןח).

ויש לומר שעל דרך זה גם נזכר בנביא עמוס על מעלתו העתידית " בַיֹום הַהּוא אָׂקִּים אֶת סֻכַת דָׂוִיד הַנֹפֶלֶת וְׂגָׂדַרְׂתִּי אֶת פִּרְׂצֵיהֶן וַהֲרִּסֹתָׂיו אָׂקִּים ובְׂנִּיתִּיהָׂ כִּימֵי עֹולָׂם" (עמוס ט, יא), וכן כשנזכר בנביא זכריה בכמה מהפסוקים כגון " וָׂ וְׂהֹושִּיעַ יְׂה" ה אֶת אָׂהֳלֵי יְׂהּודָׂה בָׂרִּאשֹנָׂה לְׂמַעַן לֹא תִּגְׂדַל תִּפְׂאֶרֶת בֵית דָׂוִיד וְׂתִּפְׂאֶרֶת יֹשֵב וָׂ יְׂרּושָׂלִַּם עַל יְׂהּודָׂה: בַיֹום הַהּוא יָׂגֵן יְׂה"

עפ"י שו"ת רב פעליםקונטרססוד ישריםחלק ד'סימןח). ולכן בעת שאומרים בברכת הלבנה 'דוד מלך ישראל חי וקיים' נכון לכוון כאילו כתוב 'דויד' מלא באות י' (שו"ת'רב פעלים' לר' יוסף חיים מבגדדמחבר 'בן איש חי'קונטרססוד ישריםחלק ד'סימןח).

ה בְׂעַד יֹושֵב יְׂרּושָׂלִַּם וְׂהָׂיָׂה הַנִּכְׂשָׂל בָׂהֶם בַיֹום הַהּוא כְּדָׂוִיד ובֵית דָׂוִיד כֵאלִּ ק וָׂ ים כְׂמַלְׂא ך יְׂה"ה לִּפְׂנֵיהֶם" (זכריה יב, ז-ח)(כנלע"ד

אמנם לא כל מי שהיה בעל רוח הקודש, גם כתב את חיבורו על פי רוח הקודש. לכן אף ששלמה המלך היה בוודאי בעל רוח הקודש כי שיר השירים נכתב ברוח הקודש, מכל מקום רבותינו הסתפקו לגבי ספרו קהלת אם נאמר ברוח הקודש (ראה משנה ידיים ג, ה). וכן במגילת אסתר אף שפשוט כי מרדכי ואסתר השתמשו ברוח הקודש (ראה גמ'מגילה דף יד ע"א), רבותינו הסתפקו במגילת אסתר אם נכתבה ברוח הקודש (ראה גמ' מגילהדףז ע"א) ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ דף לא ע"א תוכחות מוסר ז' אדר במיץ שנת תק"ד ד"ה או יאמר כי הוכיח). ומכל מקום, דוד המלך שהיה ראש למדברים ברוח הקודש, אכן גם כתב את ספרו ספר התהלים כפי מדרגתו ברוח הקודש ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ד פרק כד), כך שכל מזמורי התהלים נתייסדו ברוח הקודש ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל בחלק דרושים 'מאמר לכבוד אהרן' ד"ה והנה מכח זה ביאר), ואפילו אותן התהילות שהיה אומר על הצלתו (הרמ"ד וואלי על תהלים מזמור כב אות כו). מטעם זה ספר התהלים נסדר בתנ"ך בתחילת כל ה'כתובים' שנאמרו ברוח הקודש ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובליןפרשת בראשית דף ב ע"א סוף ד"ה והנה קדושת סדרי משנה)(להרחבה בעניןמעלתו של ספר התהלים ראה אחד ממאמרינולפרשת במדבר חג השבועות–'מעלת מזמורי התהלים').

רוח הקודש נשארה אצל חכמי ישראל אחרי שפסקה הנבואה

הנבואה נחתמה ונפסקה עם מותם של חגי זכריה ומלאכי, ואינה חוזרת עד ביאת גואל צדק. אבל רוח הקודש לא נפסקת לעולם, ונוהגת בחסדו בכל דור אפילו בזמן הזה, ועד ביאת המשיח (פתיחה ל'ספר הברית'לר' פנחס אליהו הורביץדף יא ע"א אות יז ד"ה וכבר ידי). ואף שהנבואה העיקרית ניטלה מן הנביאים, הרי שמן החכמים היא לא ניטלה. כלומר יש כיום רוח הקודש שדומה אל הנבואה ונמצאת אצל החכם ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' בבא בתרא דף יב ד"ה אע"פ שניטלה מן הנביאים), וכפי שאמר ר' פינחס בן יאיר שחסידות מביאה לידי רוח הקודש ולא הגביל אותה בזמן, ומשמע מדבריו שלא נפסקה (ראה גמ' ירושלמי שקלים דף יד ע"ב פרק ג הלכה ג). ואף שאמרו רבותינו "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" (ראה גמ' סנהדרין דף יא ע"א), הכוונה שם לנבואה שגם נקראת בשם רוח הקודש, כי לא ינבא איש אלא אם כן יושפע עליו רוח קדוש ממרום. מכל מקום, אין הכוונה לאותה רוח הקודש שהיא למטה ממדרגת הנבואה במעלתה, שהרי היו באותו הדור בעלי רוח הקודש רבים (ספר'הברית'חלק א' כתב ישר דף יא ע"ב ד"ה ר' פנחס בן יאיר).

וכך נבואת הנביאים שהיא במראה וחזון ניטלה, אבל נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא ניטלה והם יודעים האמת ברוח הקודש שבקרבם (רמב"ן חידושי בבא בתרא דף יב ע"א ד"ה הא דאמרי' מיום), וגם לזה אמרו 'חכם עדיף מנביא' (ראה גמ' בבא בתרא דף יב בשם אמימר), לפי שלא ניטלה הנבואה מהשגת רוח הקודש של החכמים. ואף שרוח הקודש היא מדריגה יותר קטנה בהרבה מהנבואה עצמה, עם כל זאת ניתן להשיג על ידה השגות גבוהות, כמו שאמרו רבותינו "דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו" (ראה'במדבר רבה' פרשת חקת יט, ו) והיה זה על ידי רוח הקודש שבקרבם ('פרי צדיק'על התורהלר' צדוק הכהן מלובלין קדושת השבת מאמר ז דף יט ע"א ד"ה עיקר קדושת). לכן רוח הקודש מסורה לחכמים וחסידים, והם משתמשים בה וצופים בה העתידות ('מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו פרשת יתרו דף קכט ד"ה ולא השיגה הגבורה). ובוודאי שנשארה אצל כל חכמי הגמרא (שו"ת 'בית שלמה' לר' שלמה דרימר בחלקאו"ח סימן קיב), וגדול כוחם של רבותינו התנאים והאמוראים, להוציא מפיהם סודות עליונים ברוח הקודש, כל אחד לפי מעלתו ('בן יהוידע' על מסכת בבא בתרא פרק ב דף כג סוף ד"ה ואתמר בגמרא).

כל דברי רבותינו נאמרו ברוח הקודש (פירוש להחיד"א על מסכת כלה פרק ד הלכה ד ד"ה מוסר אשר, 'אור החיים הקדוש' ויקרא יא, מ, שו"ת 'בית שלמה' לר' שלמה דרימרבחלקאו"ח סימן קיב, 'בן יהוידע' על מסכת בבא בתרא פרק ב דף כג סוף ד"ה ואתמר), לכן דבריהם אמיתיים ואינם צריכים חיזוק ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן פרק כו ד"ה אולם הנשמות), וישראל מוזהרים שלא לסור מכל דבר אשר הגידו (פירוש להחיד"א על מסכת כלה פרק ד הלכה ד ד"ה מוסר אשר). ובכללם ר' שמעון בר יוחאי וחבריו שהיו צדיקים גדולים ובעלי רוח הקודש, ובמדרגה למעלה מן הזמן, כי רוח הקודש היא דבר ומדריגה שאינו בזמן. לכן הם ראו בימיהם כל מה שעתידים דורות האחרונים לחדש. ומטעם זה בזוהר הקדוש נזכרים כמה מימרות ממאמרים של אמוראים העתידים להיות בדורות אחרונים, שלא היו חיים עדיין בימי רשב"י וחבריו, אלא שחכמי אותו הדור היו בעלי רוח הקודש והיו למעלה מן הזמן, ומשום כך ראו כן. וכמו שהראה הקב"ה למשה רבינו עליו השלום כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, על ידי רוח הקודש שהיתה בו ('מאור עינים' לר' מנחם מצרנוביל על גמ' ברכות דף ב ע"ב ד"ה דנודע מה שאמרו. וראההרמ"דוואליבפרשת נח פרק ז ד"ה 'בשנת שש מאות' שכתב כי כל דברי הזוהר ברוח הקודש, והתנא האלקי רשב"י השיג את האמת יותר מכל שאר התנאים בלי ספק, כי רוח ה' דיברהבו).

יש כמה צדיקים ('בניהו' על מסכת יומא פרק חמישי דף נז ד"ה א"ל תא חזי) יחידי סגולה שהשיגו את מדרגת רוח הקודש גם בזמנים מאוחרים, והיו מגידים עתידות ('שערי קדושה' לר' חיים ויטאל חלק ג שער ז ד"ה 'והנה באזנינו' והעיד ששמע וראה יחידי סגולהכאלו). לפי שאין רוח הקודש נפסקת משרידים אשר ה' קורא, אפילו בזמן הזה ('דרשת שבת הגדול' בפירוש ההגדה לר' יצחק אייזיק חבר דף נד טור ב ד"ה ומכל מ"ש תדע). וכן היה האר"י ז"ל שנטהר באפר פרה אדומה על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, עד שנחה עליו רוח הקודש להפליא ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות כו אפר פרה). כי היה בעל רוח הקודש בלי ספק כלל וכלל (שו"ת 'בית שלמה' לר' שלמה דרימרבחלקאו"ח סימן קיב), וכל דבריו נאמרו ברוח הקודש ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף מג ע"א ד"ה והם ג' עולמות). לכן היה מגלה כל תעלומות ויודע כל הגלגולים, וגילה כל המקומות שנקברו שם התנאים והאמוראים בארץ הקדושה (שו"ת 'בית שלמה' לר' שלמה דרימר או"ח סימן קיב). וכן תלמידו ר' חיים ויטאל היה בעל רוח הקודש, ויודע עתידות. רק לא היה רוצה לגלות שום דבר באומרו שרבו נפטר בקצרות שנים מתוך שגילה הרבה סודות נעלמים (ספר 'שבחי האר"י ז"ל' דף ל ע"א-ע"ב ד"ה אבל אחר). וכן ר' חיים בן עטר מחבר 'אור החיים' על התורה היה בעל רוח הקודש, כפי שהעידו עליו הבעל שם טוב והחיד"א (שו"ת 'בית שלמה' לר' שלמה דרימר או"ח סימן קיבוכתב עוד רשימת צדיקים שחיו אחרי תקופת הגמרא וזכו לרוח הקודש עיי"ש).

רוח הקודש לא פסקה ולא נגנזה ולא ננעלו שעריה (ספר 'הברית'חלק ב' דברי אמת מאמר יא פרק ג דף קנה ע"א ד"ה עתה), ונוהגת בכל זמן ובכל מקום אפילו בחוץ לארץ. רק ההפרש הוא שבחוץ לארץ אינה בקביעות ובתמידות, אפילו על אדם שראוי הוא לפני ה' להיות עליו בקביעות. ואילו בארץ ישראל, אם הוא ראוי לכך, אזי רוח הקודש שורה עליו בקביעות "וְּהָׂיָׂה עַל מִצְּחֹו תָׂמִיד" (שמות כח, לח). וכפי שידענו מהאר"י ז"ל, שבתחילה היה במצרים ושרתה רוח הקודש עליו לפרקים, ותפעם רוחו בעתים מזומנות, ולא תמיד. וכשבא לארץ ישראל, העידו עליו כל חכמי ארץ ישראל שלא זזה רוח הקודש ממנו בשום זמן, ותמיד הענן יסכנו ורוח הקודש ילבישנו. וכך גם אמרו רבותינו בגמרא על רב ש"ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה" (ראה גמ' מועד קטן דף כה ע"א בשם רבי אבא), כלומר ראוי היה שתשרה עליו רוח הקודש תמיד, ולא תסור ממנו בשום זמן, כי איש קדוש כזה ראויה לבוא עליו תמיד רוח הקודש, אלא שהגלות בבבל גרמה לו שאינה חופפת עליו כל היום, אלא לעתים מזומנות ולפרקים (ספר 'הברית'חלק א' כתב ישר דף יא ע"ב ד"ה ר'פנחס).

רוח הקודש נגלית כיום אצל חכמי ישראל בעת לימודם בתורה

רוח הקודש לא ניטלה מן החכמים גם כיום, כי הקב"ה מחדש ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובליןלחנוכהדף עא ד"ה והוא ענין) ומשפיע בחכמים את התורה שבעל פה על ידי רוח קודשם. וזה מה שנאמר "

עב ע"ב ד"ה הנרות הללו). והשגת החכמה והבינה במוחם וליבם של חכמים היא רוח הקודש, כאשר נמשכת עליהם רוח חכמה מן הקודש העליון הוא הקב"ה. ואף שהחכמים משיגים את הדבר מכוח עצמם בדרישתם וחקירתם, הרי ש" וָׂ יְׂה" ה יִּתֵן חׇכְׂמָׂה מִּפִּיו דַעַת ותְׂבּונָׂה" (משלי ב, ו), כלומר הוא הנותן חכמה לחכמים (ראה דניאל ב, כא) בתוך לבם, כשהם יגעים בכל כוחם להשיג הדבר. ועל דברי תורה אמרו רבותינו "יגעת ומצאת תאמין" (ראה גמ' מגילה דף ו ע"ב בשם ר' יצחק), כי מציאה היא

כִּי שִּפְׂתֵי כֹהֵן יִּשְׂמְׂר ו דַעַת וְׂתֹורָׂה יְׂבַקְׂש ו מִּפִּיהּו" (מלאכי ב, ז), והלשון " יִּשְׂמְׂר ו דַעַת" הכוונה לרוח הקודש של החכמים ('פרי צדיק' לחנוכה דף

בהיסח הדעת, והשגתם היא דרך מציאה, שמשיג מה שלא יגע עליו כלל. כי מי שמתייגע על דברי תורה, ה' יתברך משפיע ונותן בו חכמה להשיג גם מה שלמעלה מחכמתו והשגתו ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין קדושת השבת מאמר ז דף יט ע"ב ד"ה עיקר קדושת).

השגת חכמת תורה שבעל פה התחילה מאנשי כנסת הגדולה, משנסתלקה הנבואה מישראל. ובהשתדלות האדם בישרות וחכמת לבו, ה' יתברך נותן לו חכמה ומגלה לו סודותיו וסתריו שנאמר " וָׂ סֹוד יְׂה"ה לִּירֵאָׂיו" (תהלים כה, יד) ('פרי צדיק' קדושת השבת מאמר ז דף יט ע"ב ד"ה עיקר קדושת), וזה על ידי רוח הקודש השורה עליו, וכפי שאמרו רבותינו שהעוסק בתורה לשמה 'מגלין לו רזי תורה' (ראה פרקי אבות ו, א) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל על תהלים מזמור מה ד"ה גם נודע כי). ואז משיג את הסתומות של התורה מלשון התורה עצמה, וכאילו התורה עצמה מדברת עם לומדיה, וכעין מה שאמר דוד המלך " וָׂ רּוחַ יְׂה" ה דִּבֶר בִּי ומִּּלָׂתֹו עַל לְׂשֹונִּי" (שמואל ב' כג, ב). וכך היה עם החברים באדרא רבא שבספר הזוהר, שהיו דורשים בסודות התורה ומגלים אותם על ידי רוח הקודש אשר הופיעה עליהם ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד גמ' ברכות פרק ראשון דף ג ד"ה והנה ענין). וכל דברי חכמי האמת בקבלה הם מרוח הקודש, שהיא השגה דרך חכמה ומושגת יותר לשכל. וכמותם כל הדברים המקובלים לנו מהתנאים ואמוראים והגאונים ואלו שאחריהם ('ספר הזכרונות' לר' צדוק הכהן מלובלין דף לה ע"א ד"ה ואולם רוב המקובלים).

מי שדורש תורה ברבים, רוח הקודש שורה עליו ושכינה מרחפת על פניו ('סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת ויקהל ד"ה עוד יתכן לפרש). וכפי שאמרו רבותינו "כל מי שמלמד תורה ברבים, זוכה ששורה עליו רוח הקודש" (ראה 'שיר השירים רבה' א, ט ד"ה 'אמר' בשם רבי יודן), וכן שנאמר "

ךנֹפֶת תִּטֹפְׂנָׂה שִּפְׂתֹותַי ך כַּלָׂה דְׂבַש וְׂחָׂלָׂב תַחַת לְׂשֹונ וְׂרֵיחַ שַלְׂמֹתַי ך כְׂרֵיחַ לְׂבָׂנֹון" (שיר השירים ד, יד), " ךנֹפֶת תִּטֹפְׂנָׂה שִּפְׂתֹותַי כַלָׂה" – זה הדורש חידושים בפני הרבים, כמו באותן שבתות שלפני הרגל הנקראות בפי רבותינו שבתות כלה ('אגן הסהר' לר' אליהו הכהן מחבר שבט מוסר דף טז ע"א ד"ה עי"ל כדחז"ל האומר) ובהן היו נאספים לשמוע הלכות הרגל (רש"י גמ' ברכות דף ו ע"ב ד"ה אגרא דכלה), אזי יזכה ש" ך דְּבַש וְּחָׂלָׂב תַחַת לְּשֹונ" כלומר שתשרה עליו רוח הקודש, ויהיה לשונו כמעיין נובע ('אגן הסהר' מחבר שבט מוסר דף טז ע"א ד"ה'עי"ל כדחז"ל האומר' וכתב שאותם חידושים נעשים לו 'חלוקא דרבנן', כלומר בגד רוחני ללובשו לעולם הבא). לכן אמרו רבותינו "כל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה" (ראה גמ' ירושלמי עירובין דף ה ע"א פרק ה הלכה א בשם רבי זעירא), כי רוח הקודש

שורה על רבו וממילא השכינה עמו, וכשאדם מקבל פני רבו כאילו מקבל את פני השכינה ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב' דף כו ע"ב על גמ' ירושלמי עירובין פרק ה ד"ה ועם המקבל פני).

השגת רוח הקודש היא על ידי ענווה, קדושה וטהרה ושמחה רבה

בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה שכינת כבודו יתברך בבית קודשי הקודשים. ואם היה רוצה אדם לשאוב רוח הקודש או נביאות, היה צריך עבודה גדולה, כמו בשמחת בית השואבה שבמקדש, שנקראה כך לפי ששם היו 'שואבים' רוח הקודש ('נועם אלימלך' לר' אלימלך מליז'ענסק פרשת וישב ד"ה וזהו הפעם יזבלני. וראהגמ' ירושלמי מסכת סוכה דף כב הלכה א שרוח הקודש שרתה על יונה בן אמיתי בשמחת בית השואבה). אבל עתה בגלות המרה השכינה הקדושה גלתה ממקומה, ובעוונות הרבים היא נעה ונדה בארץ, ותשוקתה גדולה למצוא מקום דירה לשכון בו. לכן אם היא מוצאת מנוח במקום נקי, כלומר אצל אדם הנקי מעבירות וחטאים, אזי שם היא דירתה. וזה הטעם שרואים בדורות האחרונים, כי על אף שנמצאים בגלות, יש בני אדם שזוכים לרוח הקודש בקלות יותר מבימי הנביאים, אשר היו צריכים אז השבעות והתבודדות רבה כדי להשיג נבואה ורוח הקודש ('נועם אלימלך' לר' אלימלך מליז'ענסק פרשת וישב ד"ה וזהו הפעם יזבלני). ובזה יש יתרון לחוץ לארץ על פני ארץ ישראל, כי יש שם סיוע להשגת רוח הקודש אפילו למי אינו הגון כל כך, לפי שאין מדקדקין עמו כמו בארץ ישראל ('אגרא דפרקא' לר' צבי אלימלך מדינוב אות קמח בשם הבעש"ט).

הענוה והשפלות מביאים את בני האדם לידי רוח הקודש ('שערי קדושה' חלק א שער ב), אשר שורה בתוך כל אחד ואחד ממש. ורמז לכך בתיבות " שָׂכַנְּתִי בְּתֹוכָׂם" (שמות כה, ח) שעולות בגמטריא 'רוח קודש – שפל רוח' ('ארן עדת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת תרומה דף מז ע"ב ד"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם). וכן היה עם התנאים והאמוראים אשר היו מלומדים בניסים, ואליהו הנביא היה מתגלה אליהם והיתה מופיעה עליהם רוח הקודש, והכל היה בכוח מדת הענוה ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק ז דף ז ע"ב ד"ה ותנאים ואמוראים, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק ז ד"ה ואם כן זה), שהיו מודים על האמת ומקבלים תוכחה, ודיבורם היה בנחת, ונעשו אהובים למעלה ונחמדים למטה ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק ז דף ז ע"ב ד"ה ותנאים ואמוראים). וכן היו גדולי הראשונים והרבנים, שהופיעה עליהם רוח הקודש על ידי מדת הענוה שבהם ('נפש היפה' לר' רחמים יצחק פאלאג'י ערך ענוה אות קטנה ד). ורמז לכך שנאמר " וְּרּוחַ אֱלִ קים מְׂרַחֶפֶת עַל פְׂנֵי הַּמָׂיִּם" (בראשית א, ב) כלומר שרוח הקודש, מרחפת דווקא על מי ששם עצמו שפל כמו מים ('תפארת יעקב' לר' שבתי איש ליפשיץ פרשת בראשית ד"ה ורוח אלקי' מרחפת) (ראה גמ' תענית דף ז ע"א בשם רבי חנינא בר אידי שדברי תורהמתקיימים במי שדעתו שפלה, לכן התורה נמשלהלמיםכי הם תמידיורדים למקום נמוך).

אי אפשר לאדם לזכות לרוח הקודש אלא כשנוהג עצמו בטהרה וזהיר בטבילת מים. כי טהרה מביאה לידי חסידות ולידי רוח הקודש ('תפארת יעקב' לר' שבתי איש ליפשיץ מחבר ספר 'סגולות ישראל' פרשת בראשית ד"ה ורוח אלקי' מרחפת). וכל מה שהאדם עושה בענייני קדושה וטהרה במוח ובלב, כן ישיג השגה ברוח הקודש שתשרה עליו ביותר ('בן איש חי' הלכות פרשת בהעלותך בהקדמה ד"ה לא כן עבדי. וראה 'שבחי האר"י ז"ל'דף ל ע"ב שהאר"י ז"לזכה לרוח הקודש על ידי שהוסיף חסידות וזריזות ופרישות וטהרה), שצריך קדושה רבה להשראת רוח הקודש ('אגן הסהר' לר' אליהו הכהן דף כח ע"א ד"ה עוד יתכן לומר), וצריך ליזהר מאוד ממדת העצבות, כי אין דבר הגורם מניעת השגת רוח הקודש, אפילו אם האדם ראוי לה, כמו מדת העצבות ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל דף לג ע"א ד"ה גם מדת העצבות). ואדרבא ישמח, לפי שאין רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל על תהלים מזמור מה ד"ה גם נודע כי). וכפי שאמרו תלמידי האר"י ז"ל כי מה שזכה רבם לרוח הקודש היה בשביל ששמח מאוד שמחה גדולה בקיום המצוות ('של"ה הקדוש' מאמר שלישי ורביעי דף לה ע"ב–לו ע"א), וכפי שהעיד גם האר"י ז"ל על עצמו ('שבט מוסר' לר' אליהו הכהן פרק כ ד"ה יהא אדם זהיר)(ועוד ראה 'שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל דף לד ד"ה גם א"ל מורי ז"ל שעיקר השגת האדם לרוח הקודש תלויה בכוונה וזהירות

ולעתיד לבוא יתקיים בישראל "

וָׂ וְׂכׇל בָׂנַי ך לִּּמּודֵי יְׂה"ה" (ישעיה נד, יג) כלומר שילמדו תורה מהקב"ה (ראה מלבי"ם על ספר ישעיה נד, יג באור הענין). ועל אף שבמעמד הר סיני כששמעו ישראל דיבר אחד מפיו יתברך, פרחה נשמתם שנאמר " נַפְׂשִּי יָׂצְׂאָׂה בְׂדַבְׂרֹו" (שיר השירים ה, ו) (ראה 'שמות רבה' כט, דבשם ר' לוי), הרי שתהיה היכולת בידם של כל ישראל ללמוד תורה מפיו יתברך, כי זה יהיה על ידי שיערה עליהם רוח ממרום שהיא רוח הקודש, ועל ידה יבינו מעצמם בלשון התורה את הנסתרות שבה, כי יתגלו להם תעלומות חכמה. וכמו שביקש דוד המלך עליו השלום " ךגַל עֵינַי וְׂאַבִּיטָׂה נִּפְׂלָׂאֹות מִּתֹורָׂת" (תהלים קיט, יח) כלומר בלי מלמד שילמדני. וכן שאמר " וָׂ רּוחַ יְׂה" ה דִּבֶר בִּי ומִּּלָׂתֹו עַל לְׂשֹונִּי" (שמואל ב' כג, ב). ובזה יהיה נחשב לישראל שלומדים תורה מהקב"ה, כיון שלומדים בלי מלמד אלא על ידי הופעת רוח ממרום. והוא על דרך שלמדו האבות הקדושים ושאר הצדיקים (ספר 'בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד מחבר 'בן איש חי' על גמ' ברכות פרק ראשון דף ג ד"ה והנה ענין). וכשתהיה אז רוח הקודש שורה עליהם, יתקיים דברי הנביא "וְׂהָׂיָׂה אַחֲרֵי כֵן

ג, ה) ('תנא דבי אליהו רבא' פרשת ד ד"ה פיסקא לחיים) במהרה בימינו, אמן.

אֶש פֹוְך אֶת רּוחִי עַל כׇּל בָׂשָׂר

וְׂנִּבְׂא ו בְׂנֵיכֶם ובְׂנֹותֵיכֶם זִּקְׂנֵיכֶם חֲלמֹות יַחֲלמּון בַחּורֵיכֶם חֶזְׂיֹנֹות יִּרְׂאּו" (יואל

(להרחבה בעניןדרךקבלת הנבואה ראה אחד ממאמרינו לפרשת שופטים–'הנבואה בעם ישראל'). מגדר חכמתו שבמוח ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין ראש חודש אדר דף סו ע"ב אות ד ד"ה בסי"צ המליך אות ק, 'פרי צדיק' פרשת שקלים אות ו ד"ה 'יש לדקדק למה' מתוך כתב יד), ומגיעה כאשר תופיע עליו רוח ממרום ('ערבי נחל' פרשת לך לך דרוש א ד"ה ועוד שאודיע טבעך) ואז ירגיש האדם שנשפע עליו שפע ('דרך ה''להרמח"ל חלק ג פרק ג' ד"ה והנה בדרך זה), והוא יידע נסתרות ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על מסכת ברכות פרק חמישי דף לא ד"ה לא אדון), מה למעלה ומה למטה (זוהר פרשת שמות דף ו ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר), ויוכל להשיג גילויי רזי תורה, ולהתנבא עתידות ('שערי קדושה' לר' חיים ויטאל חלק א שער ג ד"ה כי זוהי חסידות שלימה) בסיוע אלוקי ('רבינו בחיי' פרשת צו פרק ח ד"ה ויתן אל החשן). אך יש גם רוח הקודש בהעלם, כלומר שלא ירגיש בו המקבל אלא יושפע בלבבו השמוש' שפירטעודכמה אופני השגת רוח הקודש ואכמ"ל). בכל ברכות הנהנין. ובספר'המפואר'לר' שלמה מולכו דרשות רש"ם מבראשית דף ז ע"א ד"ה 'ובזה תבין המאמר'כתבשלא תנוח רוח הקודש ואור השכינה עלמי שהוא עסוק באכילה ובתענוגי הגוף,לכן ירחיק עצמו מתענוג גופני).