שם שמים שגור בפיו
"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית כז, כ).
התורה מספרת סדר השתלשלות הענינים איך שקיבל יעקב אבינו את הברכות מיצחק אביו במקום עֵשָׂו אחיו הגדול, ומתארת בפרוטרוט איך שהלביש על עצמו בגדי רמיה ועשה כל מיני פעולות שיחשוב אביו עליו שהוא הוא עֵשָׂו הבן הגדול, כדכתיב "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וגו' וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טו-טז).
והנה לכאורה יש לתמוה, אם היה רוצה כל כך שלא יכירהו אביו, למה זה כשנשאל "מה זה מהרת למצוא בני" ענה "כי הקרה ה' אלקיך לפני", הרי היה לו לדעת שכשיזכיר שם ה' בוודאי יחשוד יצחק אביו שאין זה עשו, שהרי אין דרכו של עשו להיות שם שמים שגור בפיו, ומה דָּחוּק לדבר כן ולהזכיר שם ה' אחרי כל המאמצים שעשה להטעותו. ובפרט שהיה בזה חשש סכנה כמו שאמר לרבקה "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וגו' וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה" (בראשית כז, יב).
וה"חתם סופר" פירש שאדרבא היא הנותנת, שיעקב רצה לרמז ליצחק שאינו עֵשָׂו, כדי שלא יאמרו שהברכות באו אליו במקח טעות, לכן נתן לו מקום להסתפק ואעפ"כ בירך אותו.
וה"אמרי אמת" מגור זצ"ל (תרע"ב) כתב שבוודאי ידע יעקב שאם יזכיר שם ה' יחשוד בו יצחק ויגלה תרמיתו, אבל לא היה יכול להתנהג בצורה אחרת, מכיון שהצדיקים חיים במציאות של "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים טז, ח) ואינם מפסיקים מלהזכיר שם שמים על פיהם אפילו לרגע אחד, גם אם בשביל זה יהיו להם נסיונות והסתרות. ועל דרך שאמר החידושי הרי"ם זצ"ל בשם הרבי רבי בונם מפשיסחא זצ"ל על מה דאיתא בגמרא (ברכות טז, א) שאמר רבן גמליאל לתלמידיו איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת. ואף דאמרינן התם (טז, ב) שרשב"ג אוסר על החתן לקרוא קריאת שמע לילה ראשונה, מטעם שלא כל הרוצה ליטול את השם יטול, אולם מי שאינו יכול להפסיק אפילו שעה אחת בלבו עול מלכות שמים אינו נכלל בחשבון זה.
והמשמעות המעשית בדבריו היא ללמוד כלל גדול בעבודת ה', שכמו שיעקב אבינו הכניס עצמו לסכנת קללה ולא חישב שום חשבונות על חשבון האמונה הטהורה, ולא התחכם להוציא מפיו אפילו דיבור אחד שיהא נשמע כאומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כן צריך כל איש ישראל לידע ולהבין בכל תוקף שישנם מוסכמות שעליהם אי אפשר לוותר או להתחכם, והיינו שכאשר בא לידו ניסיון קל של פריקת עול מלכות שמים, או ניסיון של איזה פעולה שממנה יִשָּׁמַע כאילו אינו שלם באמונתו ח"ו, אזי שומה עליו להניח כל חשבונותיו ולמסור נפשו על אמונה הטהורה ולא להפסיק לרגע אחד מדביקות הבורא.
(משחת שמן)
