שִׂיחוֹת וְרַעְיוֹנוֹת

עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל מוֹהֲרַא"שׁ הָיָה מֻנָּח פֶּתֶק שֶׁהָיָה כָּתוּב עָלָיו: "הַדִּבּוּרִים הוֹלְכִים לְכָל הָרוּחוֹת, וְהַכְּתָב נִשְׁאָר לְדוֹרֵי דוֹרוֹת". כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת מוֹהֲרַא"שׁ מַה הַפְּשָׂט בַּפֶּתֶק, חִיֵּךְ מוֹהֲרַא"שׁ וְאָמַר: "פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, הַכַּוָּנָה פָּשׁוּט לְמַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן, שֶׁחֲבָל לְבַזְבֵּז זְמַן יָקָר לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יְצַיְּתוּ לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים לָהֶם".

אַף עַל פִּי כֵן מוֹהֲרַא"שׁ כֵּן הָיָה מְחַזֵּק בִּקְבִיעוּת שֶׁיְּדַבְּרוּ עִם אֲנָשִׁים, שֶׁיְּחַזְּקוּ וִיעוֹרְרוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מוֹהֲרַא"שׁ הָיָה מְדַבֵּר עַל הַמַּעֲלָה שֶׁל לִהְיוֹת מְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, לְחַזֵּק יְהוּדִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְתָאֵר אֶת הַמַּעֲלָה שֶׁל זֶה, בַּשָּׁמַיִם מִתְפָּאֲרִים מְאֹד בְּמִי שֶׁמְּחַזֵּק וּמְאַמֵּץ אֶת חֲבֵרוֹ. (אִמְרֵי מוֹהֲרַא"שׁ, חֵלֶק א', סִימָן פד)