תירוצים לצריך עיון בשיחת ש"פ וירא
א. במדור צריך עיון (אות א') הוקשה, מדוע מדגיש הרבי בשיחת ש"פ וירא שבכל יהודי ישנו הגילוי ד"וירא אליו הוי'". לכאורה, ידיעה זו אינה מוסיפה לאדם העובד; מספיק שידע שהוא יכול להגיע לכך ע"י עבודתו (בין אם כעת הענין ישנו אצלו ובין אם לאו), ומה מוסיפה הידיעה שגילוי זה כבר נמצא אצלו?
ונראה לומר בפשטות, אכן כשעוסקים בעבודה להגיע לגילוי - אין זה משנה אם ישנה המציאות או לא; אך ידיעה זו מוסיפה ברגש האדם - שכאשר יודע שגילוי זה קיים אצלו, ואינו צריך להמשיך דבר חדש, זה מפחית מקושי והעול שבעבודה זו, ובמילא מעוררו להשלים ולסיים את העבודה בזריזות.
יתירה מזו י"ל: גם זה שצריכים לעבוד בכדי להגיע לגילוי, זה עצמו חידושו של הרבי בשיחה - שאחר שיודעים אנו שהגילוי שייך לכ"א מישראל (ועד שישנו כבר בהעלם), לכן צריכים להיות ראויים להמשכתו בגילוי. וא"כ, לולי מה שמסביר הרבי אודות שייכותו של ה"וירא" לכל אחד ואחד, לא היינו יודעים גם שצריכים לעבוד ולגלותו, ולא היינו מוצאים כלל הוראה מענין זה.
ב. שם (אות ג') הוקשה, ש"ילחם מלחמות ה'" של משיח משמע ברמב"ם שקאי על מלחמתו עם אוה"ע; ובסוף שיחת ש"פ וירא תשנ"ב (סי"ב) מקשר זאת למלחמה עם יהודים ש"חרפו עקבות משיחך" (כמבואר בשיחת שמח"ת תרס"א).
י"ל בפשטות, שלמרות שפשטות כוונת הרמב"ם היא למלחמה עם אוה"ע, אך הרבי משתמש בביטוי זה בדרך רמז ובמשמעות פנימית יותר כלפי המלחמה דבית דוד. ועל זו הדרך ניתן למצוא רבות בתורתו⁵.
[ואולי - ע"פ הכלל הידוע ששני פירושים על ענין אחד צ"ל קשר ביניהם, והפירוש בנגלה תואם לביאור בחסידות - י"ל, שכשיהודי לועג לאמונה במשיח, אין זה מצד מציאותו האמיתית - היהודי שבו⁶. וא"כ, פשיטא שהמלחמה והניצחון היא לא 'עליו' כ"א על נפשו הבהמית; ולכן הרי זה דומה יותר למלחמה עם אוה"ע (וכלשון הרבי בכגון דא "גוי'שקייט"), ולא למלחמה עם יהודים ח"ו].
ג. שם (אות ד') הוקשה, שלאורך שיחת ש"פ וירא תשנ"ב ישנם ב' ענינים - מציאות והתגלות: לכל יהודי יש מציאות "וירא אליו הוי'" (וכן ניצוץ משיח), אך הוא נדרש לעבוד כדי לגלות זאת. ואילו בסי"ד, לגבי "משיח כפשוטו", מוסיף ענין נוסף - שכעת ישנה לא רק המציאות אלא גם ההתגלות דמשיח, ולכן צריכים "לקבל פני משיח . . ובסגנון דפרשת השבוע - לקבל הגילוי דוירא אליו הוי'", שזהו לכאורה עניין שלישי - בנוסף למציאות והתגלות, גם לקבל את ההתגלות.
וי"ל בפשטות: בעבודת האדם לגלות את ה"וירא" בנפשו, לאחר שנתגלה אצלו ה"וירא" אכן איננו צריך "לקבל" זאת (שמה יקבל, דבר שגלוי אצלו כבר?). אמנם, כאשר ההתגלות היא לא בנפשו אלא אצל מישהו אחר - כבעניננו, ש"ישנה ההתגלות דמשיח" - זה שמשיח התגלה עדיין לא מכריח שהיהודי הבחין בכך וקלט את הגילוי, כי יתכן שהוא שקוע בדברים אחרים ולא שם ליבו לכך⁷.
ולכן, כדי שיהודי יקלוט את ההתגלות דמשיח, צריך גם שהוא יקבל את פניו (וכמובן גם מהמשך הדברים - כפי שעבודה זו מבוארת בדבר מלכות ש"פ חיי שרה - ש"לקבל פני משיח" היינו ללמוד על משיח באופן פנימי ו'לקבל' אותו).
ולכן, בקשר ל"משיח כפשוטו" יש בזה ג' שלבים: מציאותו, התגלותו (והיינו מה שעומד בגילוי) ואיך שהיהודי הפרטי מקבל את הדברים ומתחבר אליהם.
ועם זאת, קבלת פני משיח אינה שונה מהעבודה "להשתוקק ביותר להגילוי ד"וירא אליו ה'" . . ולעשות כל התלוי בו להיות ראוי לכך". כי עבודה זו ענינה להמשיך את עצם הנשמה (ניצוץ משיח) בכוחות הגלויים, וזהו ענין אחד עם "לקבל פני משיח" (נשמת משיח הכללית) - שענינו גילוי העצמות בעוה"ז, וזאת על ידי שמתגלה בנפשו של יהודי. ובלשון הרבי בדבר מלכות ש"פ ויצא: "גילוי פשיטות העצמות של עצמות ומהות ית' כפי שזה מתגלה בפשיטות העצמות של משיח צדקנו . . ועל־ידי זה - מתגלה הדבר בפשיטותו של כאו"א מישראל".
הת' חיים עוזר שי' בוטמן ישי"ג תות"ל קרית גת
5) דוגמא ידועה ובולטת: בקונטרס בית רבינו שבבבל (סוס"ד) משתמש בביטוי "ובונה מקדש במקומו" (שקאי בדרך הפשט על כך שידע לכוין מקומו של המקדש, כמ"ש בהערה 34 שם), ומפרשו בדרך הרמז, שקאי על "מקדש מעט" שבונה משיח בזמן הגלות.
6) ולהעיר משיחת ש"פ בלק תשמ"ח ס"ט: "גם מי שטוען ר"ל שאינו מחכה לביאתו, ואפילו מי שטוען שאינו מאמין בו, ר"ל - הרי באמת רק מרמה את עצמו (נאַרט זיך אַליין) כי גם הוא מאמין בביאת המשיח ומחכה לביאתו, כפס"ד הרמב"ם שרצונו האמיתי של כאו"א מישראל "לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות", אלא "יצרו הוא שתקפו". .".
